עקב מתקפת צרצרים

קצת קשה בימים אלה לצעוד ברחובות וושינגטון בלי לדרוך על צרצר. כמו בסרט של היצ'קוק, הציפורים, מציפות את הבירה האמריקנית להקות של ציקדות דוחות מראה, שמרעישות בעוצמה של 90 דציבלים ונשמעות כמו סירנות.

פעם ב-17 שנה בוקעות הציקדות מבטן האדמה לאחר תרדמה ארוכה כדי להזדווג. הן חופרות מנהרות, עולות על פני השטח, משילות את קליפתן ופורשות כנפיים. הזכרים, שמרעישים כמו מסור חשמלי, מקווים בקולם להשיג להם בת-זוג שתטיל את הביצים לתוך האדמה, ודור חדש של ציקדות ינמנם במשך 17 שנה, עד שיגיח שוב מבטן האדמה.

עכשיו הן בשיא צעקתן: על-פי המומחים, מיליארדים כבר הגיחו בוושינגטון ובפרבריה ועוד מיליארדים צפויים להגיח בימים הקרובים לאורך החוף המזרחי. בעיראק נחשפים עוד פרטים על פרשת ההתעללויות של חיילים אמריקנים בעצירים בבית הכלא. הקונגרס עסוק בשימוע על מחדלי המודיעין של ה-11 בספטמבר. אבל נושא השיחה המרכזי בעיר הוא הצרצרים. 

האזרחים מודאגים

האתר הפופולרי ביותר בימים אלה הוא ציקדה מאניה. האזרח שואל, המומחה משיב. בחנויות למוצרי בית וגן נמכרות רשתות מיוחדות להגן על העצים ועל המרפסות מפני פלישת הצרצרים. אירועים שתוכננו לתקופה זו בגינות, בוטלו או הועברו לאולמות סגורים.

"קבעתי להתחתן החודש בגינה מפוארת בעיר. מזג-האוויר מושלם, זה אמצע האביב, ומה יכול להיות נפלא מזה?" אמרה כלה מיואשת לעיתון מקומי. כשראיתי את הציקדות, נהיה לי רע על הנשמה. הן נדבקות לבגדים, מסתבכות בשיער, נכנסות לתוך צלחת האוכל. שמלת הכלה שלי עשויה מבד טול, שהוא כמו רשת עבורם. אתם יכולים לתאר לכם שאצעד לחופה כשהשמלה הלבנה מכוסה בצרצרים מגעילים? כמובן שדחינו את האירוע עד שהמכה הזאת תחלוף". 

הצרצר בו מדובר הוא בגודל של 3-2.5 סנטימטרים, שמנמן כמו דבור. כשהוא בוקע מהקליפה הוא לבן, אבל אחרי כמה דקות של מגע עם אור השמש הוא הופך שחור. עיניו אדומות והוא מסוגל לעוף לגובה. 

"אתמול הם נחתו אצלי על המרפסת. אי-אפשר להימנע מהבחילה כשמסתכלים בהם. אי-אפשר להתרכז בשום דבר אחר כאשר הם מתחילים לצרצר. בהתחלה ניסיתי לגרש אותם החוצה בעזרת כף אשפה. אחרי כמה דקות הבנתי שלא חשוב כמה אתאמץ:  הם ינצחו. כשאחד מהם קפץ על ראשי ונאחז בשיער, הרמתי ידיים. סגרתי את המרפסת, נעלתי את המנעול ושמתי מוסיקה רועשת כדי לא לשמוע את קריאות החיזור שלהם".

ציקדות בשוקולד, או מטוגנות בחמאה

באתר הציקדה מאניה מספרים תושבי וושינגטון האחרים איך הם מתמודדים עם המכה. סטודנטים באוניברסיטה המקומית סיפרו בהתלהבות, כי טבלו את הציקדות בשוקולד ואכלו אותן. הם ידעו לספר כי יש להן טעם של אספרגוס. תושב אחר סיפר שהוא פיזר אותן על הסלט שלו אחרי שטיגן אותן בחמאה. תושב אחד הפרברים סיפר שהזמין את קרובי משפחתו המתגוררים בהוואי לצפות בתופעה. וושינגטון יצאה מדעתה.

מומחה לחרק הדוחה הזה הסביר כי הצרצרים הם בסך-הכל ידידותיים: לא עוקצים, לא נושכים, וכל מה שהם מחפשים זה בן-זוג ועץ להיתלות עליו. בינתיים מנסים תושבי וושינגטון לשרוד: הם לא יושבים בחצר, גם לא על המרפסת, וממעטים ללכת ברחובות. אין שום קוטל חרקים שיכול לסלק אותם. לדרוך עליהם זה גם מגעיל וגם לא אפקטיבי, כי מדובר במיליארדים.

רק כמה מוזרים הפכו את המכה הזאת לאירוע מהנה. למערכות העיתונים מגיעים מכתבים על הציקדות: כל אחד מספר על הצרצר הפרטי שלו. תושב סילבר ספרינג, למשל, סיפר כי לדעתו הצרצר ממש רואה וגם מבין. עמדתי מולו והלכתי לצד ימין, והוא הלך אחרי לצד ימין", כתב. הלכתי לצד שמאל, והוא הפנה את ראשו והלך אחרי לצד שמאל. זה מעיד שהוא רואה טוב וגם מבין איך לשנות כיוון. האם זה נכון?"

המומחה התורן לצרצרים, שהשיב למכתבו של האיש, פסק: זה ברור שהצרצר רואה. הוא בסך הכל חשב שאתה עץ, וחיפש דרך לטפס עליך. תיהנה".