איזו מהפכה נפלאה היתה לנו
לפני כתשע שנים החלו שידורי הטלוויזיה בכבלים בארץ. ההתלהבות היתה גדולה והחיבורים היו היסטריים. היום רבים מחפשים אלטרנטיבה
"חופש הבחירה של האזרח, ומתן החופש לקהילייה לבטא את חייה התרבותיים מבלי שתזדקק לערוץ הממלכתי". בשני עקרונות אלו נימק שר התקשורת ב-1986, אמנון רובינשטיין, את ההחלטה להפעיל טלוויזיה בכבלים בישראל.
רובינשטיין דיבר בישיבה הראשונה של המועצה לטלוויזיה בכבלים, שהחליטה בדצמבר 86, לפתוח באפריל 87' את המכרזים למתן זכיונות למפעילי טלוויזיות בכבלים. חברות הכבלים שזכו במכרז היו תבל, מת"ב, ערוצי זהב, גוונים ועידן. השתיים האחרונות נקנו ב-1998 - עידן ע"י ערוצי זהב, וגוונים ע"י תבל.
מאז זרם הרבה מאוד מידע בכבלים התת-קרקעיים של חמש החברות שזכו במכרז, והרבה דברים השתנו בנוף הטלוויזיה המקומי. הישראלים, שהתרגלו לטלוויזיה של ערוץ אחד ממלכתי ולא הכירו את המונח "רייטינג", קיבלו לפתע טלוויזיה רב ערוצית בינלאומית 24 שעות ביממה, עם דיווחי חדשות חיים מה-CNN, סדרות חמות מארה"ב, סרטים ללא הפסקה, ערוץ ספורט, ערוץ ילדים ועוד ועוד.
ההתלהבות סחפה את כ-ו-ל-ם. השידורים הניסיוניים החלו ב-91', אבל הפריצה הגדולה היתה ב-92'. 20 אלף איש התחברו מדי חודש לכבלים, כמעט כל משפחה בישראל חיכתה לרגע בו יגיעו לביתה האנשים עם הסרבלים הכחולים שיקדחו קצת חורים ליד הטלוויזיה, ימתחו כמה חוטים ויעבירו אותם לכפר הגלובלי.
תחילת שנות ה-90' היו אכן השנים היפות של חברות הכבלים. "אני אנתק את הכבלים" הפך לאיום האולטימטיבי של הורים לילדים שובבים וסרבנים. ראשי חברות הכבלים היו באופוריה: "למנוי שלנו יש תמורה מלאה עבור כספו", אמר ב-92' מנכ"ל חברת התוכניות של הכבלים אז, אהוד מירון, והוסיף כי "אנחנו בחיפוש מתמיד לשפר את עצמנו".
והציבור? הוא התחבר והתחבר והתחבר ואחרי חמש שנות פעילות כמעט 90% מהציבור הישראלי היה מחובר.
אבל אחרי כל שיא יש ירידה. כניסתו של ערוץ 2 המסחרי בסוף 93', יחד עם השאננות של ראשי הכבלים, שלא דאגו לרענן ולחדש, גרמה לכך שעם השנים ההתלהבות פחתה. רבים מציבור צרכני הכבלים הביעו תרעומת על התוכן שאינו מהמשובחים, על מיעוט הפקות המקור המקור, על השידורים החוזרים, על כך שלא כל יישובי הפריפריה מחוברים עקב סירוב החברות. וגם המחיר יקר לדעת רבים - 159 שקל למנוי.
בנובמבר 99' הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים, דוד תדמור, כי חברות הכבלים הן מונופול באזורי הזכיון שלהן. תדמור קבע כי אין לחברות הכבלים שום אלטרנטיבה תחרותית קרקעית והתחרות היחידה שיש להן היא מהאוויר - באמצעות חברת הלוויין.
נחכה ונראה.
