בלי הגדרה עצמית
הפעולה ברצועה נועדה להיות השלב הצבאי של הרס הלגיטימציה והיכולת של הפלסטינים להשגת מדינה ריבונית - לקראת השלב המדיני של אותה מטרה
מה שקורה עתה ברפיח אינו טיהור אתני, אבל הוא המשך מדיניות של פוליטיסייד. פוליטיסייד הוא המונח המקצועי לתהליך הרס הלגיטימציה והיכולת של קבוצה אתנו-לאומית להשגת הגדרה עצמית – או לפחות צמצום תחולת הגדרה זו למינימום - במסגרת מדינת לאום ריבונית. תהליך זה מבוצע תוך הכחדה שיטתית של מוסדותיו ותשתיותיו הפוליטיות והחברתיות, חיסולה הפוליטי ואף הפיזי של מנהיגותו, ובעיקר שבירת רצונו ואמונו העצמי של הקורבן ביכולתו לקיים הגדרה עצמית. זהו תהליך צבאי-כוחני ומדיני משולב, הדורש תחכום רב למדי, שכן הוא תובע השגת לגיטימציה פנימית ובינלאומית למעשה שאינו חד-פעמי אלא מתמשך לאורך זמן, ולעתים אף שיתוף פעולה שלא מדעת של הקורבן עצמו, המיועד לחיסולו כיישות פוליטית עצמאית.
ככל הנראה לא הייתה כל ממשלה בישראל, או כל קבוצה של מקבלי החלטות לגיטימיות בתוכה, שקיבלה אי-פעם החלטה מפורשת ומודעת לבצע פוליטיסייד לעם הפלסטיני, כולל ראש הממשלה והממסד הביטחוני שמסביבו. יחד עם זאת, הייתה ועדיין קיימת בקרב השלטון השסוע בישראל הבנה סמויה (ולעתים מפורשת וגלויה) לגלגל חזרה את התהליך שהחל עם הסכמי ואוסלו ושנקטע בעקבות רצח רבין - אם כי תוך אימוץ סלקטיבי של כמה ממרכיביו.
גלגול לאחור כזה של תהליך היסטורי, אף שלא היה מוסכם מראש עד כמה ועד לאיזו נקודה ניתן ורצוי לעשותו, היה למעשה הבנה על ביצוע פוליטיסייד. כיוון שלא היה זה עוד אפשרי לחזור לימי גולדה של "אין פלסטינים" (שהייתה בבחינת פוליטיסייד רטורי), היה צריך להתאים את תהליך הגלגול לאחור למציאות שהתהוותה מאז (כאשר אף בגין כבר הכיר בקיום ישות פוליטית-חברתית זו). מציאות אחרת שלא ניתן היה לחזור אליה היה הכיבוש מחדש של ריכוז האוכלוסייה הפלסטינית ולקיחה מחדש של אחריות על גורלה באמצעות ממשל צבאי או אזרחי.
ואומנם שרון סחף פעמיים את הליכוד להישגים אלקטוראליים מרשימים בזכות דימויו כשונא פלסטינים, איש צבא נוקשה ואכזרי ו"אבי ההתנחלויות". ציפיות הבוחרים ממנו, ולאו דווקא של אנשי ימין מובהקים, היו שיהפוך את קערת אוסלו על פיה ויחזיר את הפלסטינים למצב שבו היו בתחילת שנות ה-70 - כנועים, ללא הנהגה מקומית עצמאית, ללא מוסדות לאומיים וציבוריים וללא תשתית כלכלית עצמאית – בקיצור כחומר ביד היוצר, המתנחל והמנצל הישראלי, תחת הצופן של "שלום וביטחון".
בתחילה, למן מבצע "חומת מגן", סיפק שרון מבחינת רוב הציבור הישראלי את הסחורה, ואפילו תגובות השרשרת של חיסולים ופיגועי ההתאבדות נראו לציבור כמחיר סביר, או לפחות כ"אין ברירה" במצב שנוצר לאחר כשלון שיחות קמפ-דיוויד ופריצת האינתיפאדה המזוינת. המלחמה בפועל שניהל שרון נגד הפלסטינים והנהגתם סיפקה את יצר הנקם היהודי והעניקה תקווה כי הפלסטינים יישברו, ייכנעו ואולי חלק זה או אחר מתוכם לא יוכל לעמוד במצבים הקשים מנשוא שנוצרו ויתחילו לנטוש, כהמשך לנטישתם וגירושם ב-1948 - גם זה חלק אינטגרלי של הפוליטיסייד.
אלא שאט-אט התברר כי המצב של לוחמה מתמדת ללא יכולת הכרעה ממשית גובה מחיר שהחברה והמדינה אינן יכולות לעמוד בו לטווח ארוך. אז הופיעה על סדר היום הציבורי התביעה להפרדה חד-צדדית באמצעות חומות וגדרות. בהתחלה הסתייג שרון, ועמו כל הימין ובעיקר המתנחלים, מן הרעיון, שהרי הפרדה פיזית נוגדת את עקרון ארץ ישראל השלמה, וכוללת את האפשרות של השארת חלק מהמתנחלים מחוץ לחומה.
שרון וחלק מממשלתו לא זו בלבד שהבינו שאי-אפשר יהיה להתנגד ללחצים להקמת חומת ההפרדה, אלא אף החליטו כי יש להפיק מהרעיון את מרב התועלת, הן מבחינה טריטוריאלית והן מבחינה מדינית, ולאמץ אותו כשלב המדיני של הפוליטיסייד. המטרה היא ויתור מינימלי על התנחלויות במסגרת הסדר מדיני שייעשה באמצעות צד שלישי – בעיקר האמריקנים.
שרון והימין הפרגמטי ניסו אפוא לגבש בוחריהם ועם האמריקנים עסקה שתותיר - תמורת פינוי רצועת עזה ומספר התנחלויות בגדה - מקסימום שטחים ומתנחלים בידי ישראל. בשאר השטח המשוסע באמצעות "אצבעות" של גושי התנחלויות רצוי שהפלסטינים יכוננו "מדינה", שהרצף הטריטוריאלי בין שטחיה יהיה מקושר במנהרות ובגשרים עיליים.
אין כל פלא שהמהלך היה אמור להתבצע באופן חד-צדדי בכל שלביו, שכן הייתה הערכה נכונה שאפילו מנהיגות פלסטינית רצוצה, מנופצת ומדולדלת סמכויות ולגיטימציה פנימית לא תוכל להסכין בגלוי לתנאים מעין אלה, שאפילו הבנטוסטנים היו נראים לעומתם כסמל לחופש וריבונות. חסד עשו עמנו ועם הפלסטינים מתפקדי הליכוד, שדחו את תוכנית האיוולת, אף שעשו זאת מטעמים לא נכונים.
המבצע הגדול המתנהל עכשיו ברצועה נועד לשתי תכליות: האחת, לרצות חלק גדול יותר מן הימין לתמוך (או לא להתנגד) לתוכנית משופצת של שרון; השנייה, להמשיך ביתר שאת בשלב הצבאי של הפוליטיסייד לקראת השלב המדיני.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
