נסיעה לא עסקית

השגרה של אנשי עסקים בכירים מוכרת - הרבה שעות עבודה, מתח, אחריות וקבלת החלטות מכריעות של עשרות ומאות מיליוני שקלים. אבל מה הם עושים כדי לצאת מהשגרה, איך הם מעדיפים לבלות את החופשות שלהם, איפה הם מוצאים את המקומות האקזוטיים או החלומיים ביותר שמצליחים לנתק אותם מהכול ולהחזיר אותם בכוחות מחודשים? תשעה אנשי עסקים מספרים מהי החופשה שהם הכי אוהבים: 

אני אוהב חופשה שהיא פעילה ומאתגרת. אני לא בנוי לחופשות בטן-גב. בארץ אני מעדיף צימרים מיוחדים, טיולי ג'יפים והליכה ברגל עם חברים ולינה באוהל תחת כיפת השמים. בשבועות הקרובים אני מתכנן טיול בגליל וברמת הגולן עם ג'יפים. לי עצמי יש ג'יפ מיצובישי קינג ארוך.

הצימרים האהובים עלי נמצאים בכפר לימן, ברמות ובצפת. בחו"ל מעניינים אותי נופים, חוויות ייחודיות ופגישות עם אנשים ותרבויות אחרות. מקום שאני ממליץ עליו במיוחד הוא קובה, באביב ובסתיו. אני אוהב לטייל שם בכפרים, לשבת בבתי-הקפה הקטנים, עם הסיגרים והמוסיקה הלטינית, ולהיכנס לאווירה המיוחדת.

מקום שהביקור בו השאיר בי חותם עמוק הוא הספארי הקסום והמיוחד טוניבוש בדרום-אפריקה. זהו ספארי ענק מלא עצים וצמחייה, ובו יותר מ-1,000 סוגי חיות שמסתובבות חופשי ונלחמות את מלחמת ההישרדות הקשה שלהן. התאכסנו בבקתת עץ פסטורלית פשוטה, ובאחד הלילות הגיעו לביקור בבקתה נמרים וג'ירפות, שרגילים לבני-אדם ולכן אינם תוקפניים.

 באחד הלילות האחרים נסענו בג'יפים פתוחים כדי לצפות בהתנהגות חיות בלילה. ראיתי את הטבע במלוא הדרו, את התפקיד של כל חיה בטבע, את התקשורת בין החיות, והתחברתי מאוד. טוניבוש הוא מקום ייחודי וקסום שממלא את המצברים ומשכיח את השגרה.

צביה לבייב-אלעזרוב, ראש אגף שיווק באפריקה-ישראל: טיולי אופנועים בעיירה ציורית בשוויץ

משפחתי המורחבת (לב לבייב, רעייתו אולגה, הילדים והנכדים - ע.פ) אוהבת לבלות את החופשה יחד, בעיקר בחגים. אנחנו מחלקים את חופשתנו בארץ ובחו"ל. בארץ אנחנו מתארחים בכל פעם במלון אחר מרשת הולידיי אין מקבוצת אפריקה-ישראל. בפסח האחרון בילינו, למשל, בהולידיי-אין טבריה.

בחו"ל אנחנו מגוונים ומנסים לגלות בכל פעם מקום חדש. מקום שחזרנו אליו פעמיים הוא מלון גראנד הוטל פארק בעיירה הציורית גשטאט (באזור הגרמני של שוויץ - ע.פ), שעובר במיוחד הכשרה לפסח ומשווק ליהודים חרדים בעולם.

המלון שוכן על שפת אגם לרגלי הרי האלפים המושלגים. אנחנו עושים שם טיולי אופנועים וטיולים רגליים ביערות. יש בסביבה מספר אתרי סקי, שאנחנו אוהבים לגלוש בהם. בחגים אחרים בילינו גם בונציה ובסקוטלנד.

 החופשה המשפחתית הכי טובה ומהנה שהיתה לי אי-פעם היא שבועיים בטריזוניה, מקום קסום וסודי שאיש לא שמע עליו. זה נמצא בפלופונז ביוון. אי שמתגוררים בו בסך-הכול 50 משפחות. אין בו לא סופרמרקט ולא חנויות, רק טברנה אחת.

שכרנו מין טירה צרפתית ל-11 איש, בעיקר משפחה (אשתי דינה ושתי הבנות הנשואות עם הילדים). הטירה יושבת על שונית של חצי-אי, ויש לה שלושה חופים פרטיים בשלושה כיוונים.

עוגנת שם קטמראן, יש ספידבואוט וגלשני רוח לשימוש האורחים בטירה. יש זוג שמבשל אוכל צרפתי ויווני ומארגן פעילויות ספורטיביות. באי הזה אין חשמל, ולכן הבית מחובר לגנרטור.מה שמאפיין חופשה כזאת הוא שאתה מתחיל להכיר את עצמך ואת השותפים שלך בחיים, משום שלא קיימים שם מקומות בילוי. אין לך לאן לצאת בערבים, אין טלוויזיה. לומדים ליצור פעילויות חברתיות יזומות, דרך משחקים, קלפים, מוסיקה, ובסוף המוח מפסיק לחשוב, כי זו שלווה אבסולוטית.

לא צריך להתלבש, כי אפשר להסתובב עירומים או מקסימום בתחתונים. פעם בשבוע שטים לאי הקרוב המאוכלס ועורכים שם קניות - קונים דגים ישר מהדייגים, ובעצם מתכננים מראש איך ייראה היום, כי ממילא אין מה לעשות. כל אחד מהנוכחים הוא שותף, ונוצרת דינמיקה מאוד מעניינת עם השותפים לחוויה.

 חיים רביבו, כוכב כדורגל ואיש נדלן: מלון על ראש הר בפורטו-ריקו

בפורטו-ריקו, על הר מאוד מאוד גבוה, נמצא מלון שנקרא קונקי סטאר הוטל. אחד המלונות הגדולים שראיתי בחיי. בדרך אליו עוברים דרך שכונת פשע מפחידה. נכנסים דרך שער גדול מאוד, ואז הנוף משתנה באחת: הכול מתמלא דשא ומגרשי גולף. מהר יורדים למטה ברכבל, ושם יש ספינות שמפליגות כל רבע שעה לאי פרטי, שבו יש חנויות והמון מסעדות ומגרשי כדורעף. המים התכולים שקופים לחלוטין. לא מסתובבים שם עם כסף בכלל, אלא נותנים לכם כרטיס, ובו אתם קונים כל מה שאתם רוצים ומשלמים .בסוף הביקור שם היה אחת החוויות הכי מדהימות בחיי.

המקום הכי אהוב עלי בעולם הוא עיירה בשם הוברלינגן בגרמניה, היושבת על אגם כחול עז, עם ברבורים לבנים, הנקרא בונגסטרג. במקום יש מספר מלונות חמישה כוכבים פלוס. אתר הנופש מכונה גם המכה של הדיאטות. מצד אחד, יש שם אווירה פסטורלית של שקט ברמת פינוק מלונאי. חדרים מפוארים, ג'קוזי עם נוף מדהים, צוות תפעול ברמה שאני לא מכיר כמוה בעולם. אתה רק מרים את העיניים, ניגש אליך מישהו ושואל אם אתה צריך משהו.

מצד שני, אתה מקבל תוכנית דיאטה המורכבת מ-600-700 קלוריות ליום, שמלווה כל הזמן בעשרות פעילויות יוגה ומדיטציות, טיולים רגליים, טיולי אופניים, שיט באגם. יש שם שפים עולמיים שמכינים מעדנים כמו מלפפונים על האש ברוטב יוגורט. לא להאמין מה שהם עושים מירקות ומגבינות. לאחר מספר ימים במקום אני חוזר שקט, רזה, מרגיש יותר בריא - לא רק פיזית, גם נפשית - ומוכן לאתגרי השוק מחדש.

מקום שאני אוהב במיוחד לחזור אליו הוא טוסקנה שבאיטליה. ליד סיינה יש ארמון גדול בתוך יער עבות, שנוסעים אליו דרך 7 ק"מ של שבילי עפר. בארמון יש שמונה חדרים ובריכות שחייה, ואפשר לבלות שם במשך שבוע בניתוק מהעולם.

יש צוות שמבשל, מתקן ומגיש כל הזמן יין ואוכל טוב. מטיילים בסאן ז'מיניינו, עיר עתיקה מאוד עם צריחים גבוהים, בסיינה המדהימה וביקבי הקיאנטי. הייתי שם כמה פעמים, הפעם האחרונה היתה לפני שנתיים.

הארמון כולו עולה 800 דולר ללילה. לנו, כמה משפחות שנוסעות לשם באופן קבוע, זה עולה 170 דולר ללילה לזוג. ואם כבר באיטליה, אי-אפשר בלי צ'ין קווה טרה - חמישה כפרים יפהפיים שנבנו על צוק בצפון מערב איטליה. יש שם חופים נהדרים, דייגים ומאכלים נהדרים. לנים שם במלונות קטנים ונחמדים בתוך הכפרים. יש צימרים מפוארים, וסוויטות חדרים עם ריהוט עתיק וג'קוזי.

מדי כמה חודשים אני נמצא ביפאן בפגישות עם בעלי סוזוקי, ואני 'גונב' כמה ימים ונוסע לאזור ניקוקו - מקום הררי שנמצא קרוב לאזור המקדשים והקברים של שושלת שליטי יפאן העתיקה, השוגון. נמצא שם מלון בשם שאיקי שי, שבנוי כבית-הארחה יפאני בסגנון הראיקן מלפני מאות שנים.

המלון בנוי מיחידות של בתי עץ ונייר יפאניים, עם וילונות מבמבוק. המזרנים הם מקני אורז. האוכל מוכן במקום על-ידי טבחי סושי במסורת של מאות שנים, ומוגש על-ידי גיישות בלבוש מסורתי. אין שם אמבטיה, אבל יש מעיין של מים חמים בחיק הטבע.

המחיר די עממי יחסית: 260 דולר ליום, כולל פנסיון מלא ומסז' יפאני. שלושה-ארבעה ימים במקום הזה מחזירים אותך עשר שנים אחורה בגיל, ואתה גם שוכח מהמצב הבטחוני והכלכלי בישראל.