שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הצילו את המציל
    מדי בוקר, לאחר שהוא מפזר את שבעת ילדיו בגנים ובבתי הספר במיאמי, יוסי סיאס מתיישב בבית קפה וכותב. מכיוון שחסכונותיו הולכים אוזלים, הוא מגלגל בראש כל מיני יוזמות נדל"ן קטנטנות שיפרנסו אותו בינתיים, עד שהחלום האמריקאי הגדול שלו יתגשם. אבל בינינו, סביר יותר שהוא יחזור בקרוב לארץ. בשקט ובשלווה של מיאמי-ביץ' הוא מתקשה להחליט בין כאן לשם
    מדי בוקר, לאחר שהוא עוזר לפזר את שבעת ילדיו בבתי הספר והגנים במיאמי, יוסי סיאס מתיישב ב"קפה איינשטיין" וכותב מחזות. סיאס עדיין לא מביא כסף הביתה. הוא מנסה להתחיל עם משפחתו חיים חדשים בארה"ב, נהנה מהשקט ברחובות ומהיעדר הפחד שליווה אותו בירושלים, אבל זה לא קל לאף אחד להגר, וזה לא קל גם לסיאס.

     

    בינתיים יעל, אשתו, בעלת תואר ראשון בכלכלה, מפרנסת לבדה את המשפחה הגדולה. היא עובדת ארבע פעמים בשבוע בחברת משכנתאות בבעלות ישראלי מקומי,

    על אחוזים, ללא משכורת קבועה, והחסכונות המשפחתיים הולכים ואוזלים. לאחרונה התחיל סיאס לגלגל יוזמות שונות בנוגע לפרנסה, אחת מהן היא יזמות נדל"ן. "בוא נקנה דירה, נשפץ אותה קצת, נמכור אותה ברווח ונמשיך להתגלגל", אמר לאחד ממכריו בעיר. רעיון נוסף, ריאלי יותר מעסקי נדל"ן, הוא לחזור לארץ. עכשיו, אחרי שפורסם לראשונה ב-ynet שעזב, התגלגלו לפתחו כמה הצעות לא רעות בכלל. פתאום נזכרו בו.

     

    בית הדירות הגבוה של חברת המלונות "הילטון" שוכן ברחוב צדדי ושקט. הדירות קטנות. שני חדרי שינה, סלון גדול, מטבחון ונוף פסטורלי לאוקיינוס ולאגם. דיירי 36 הדירות חולקים בריכה, חדר כושר ומנקה פעם בשבוע. שכר הדירה, 2,500 דולר בחודש, יקר במיוחד בהתחשב בגודל הדירה. יוסי סיאס, שגר באחת הדירות עם משפחתו, מגרד את הסכום הזה בקושי.

     

    סיאס ואשתו ישנים בחדר אחד עם בנם התינוק, בן שנה וקצת. שאר הילדים - הבכור בן - 11 חולקים את חדר השינה הנוסף ואת הסלון. למרות שהם שומרים שבת וכשרות, בכל בוקר ההורים מכינים את הילדים ומפזרים אותם בבתי הספר הציבוריים השונים ובגנים. בתי ספר ציבוריים, כי הם בחינם. בבית הספר היהודי דורשים כ-500 דולר לחודש עבור כל ילד, ולסיאס אין את הכסף הדרוש. בנוסף, אומר אחד מחבריו, הוא מעדיף שהילדים ילמדו ויתערבבו עם המקומיים, על מנת שיוכלו לחיות בארה"ב ולא יסתגרו בבועה של היורדים הישראלים.

     

    אבל בתי ספר ציבוריים הם לא פיקניק. כחלק מסדרת החינוך מחדש שנהוגה בבתי ספר רבים בעולם, סבל בחודש האחרון הבכור, אביתר, מאלימות פיזית כלפיו בשל היותו יהודי. הוא הוכה על ידי נער קובני חזק, שהוסיף קללה עסיסית, "יהודי מלוכלך". במשפחת סיאס החליטו לא להתרגש מהסיפור והסבירו לבנם כי זה חלק מתהליך ההתבגרות וכל אחד צריך לעבור את זה. אם זה לא היה קורה בארה"ב, סביר להניח שזה היה קורה בארץ בצורה כזו או אחרת. בסופי שבוע מקפידים סיאס ורעייתו לקחת את ילדיהם לטיולים. הם כבר הספיקו לבקר בטמפה, ובקרוב יטיילו בעיירת הנופש קי-ווסט.

     

    השכנים של סיאס ומנהלי בית הדירות לא מודעים לעובדה שמתגורר אצלם כוכב. "מדובר במשפחה גדולה אבל שקטה. אין דברים מיוחדים", אומרת ליסה, אחת ממנהלות הפרויקט. "יש להם הרבה ילדים, אבל בדרך כלל שקט אצלם. הם אנשים מנומסים מאוד, שיודעים לשמור על הדירה ועל הבניין". מנגד, הקהילה הישראלית דווקא נרעשה לשמוע שסיאס נחת בעיר, אבל הכוכב ומשפחתו לא ממהרים להתערות בקהילה. גם כשהוזמן ביחד עם עוד 150 נכבדים ישראלים להיחשף אל "מהות החיים" של שרי אריסון, בחווילתה הנאה בסאות'-ביץ', הוא אמר יפה תודה וסירב להזמנה המפתה. לאחר הפרסומים בישראל, סיאס המופנם העדיף להסתגר בביתו מאשר להתמודד עם המבטים שבוודאי היו ננעצים בו.

     

    ביום הראשון לשהותו בעיר, הוא דווקא נלקח על ידי חברים למסעדה איטלקית בשדרות לינקולן, מרכז העניינים במיאמי-ביץ', אבל לאחר שהותקף מכל עבר בישראלים שביקשו להצטלם איתו ולשאול מה נשמע, החליט לא לחזור לשם יותר לעולם. גם לבית הקפה "סאנרייז", בשדרות קולינס בסאות'-ביץ', הגיע סיאס פעם אחת בלבד. כל ערב מתאספים ב"סאנרייז" עשרות ישראלים שחיים במיאמי, כדי לאכול לשתות ובעיקר לקטר על המצב הביטחוני בישראל. אלא שבחודשים האחרונים הנושא החם הוא יוסי סיאס. ולכן כשהגיע לשם לקפה, נאלץ סיאס להדוף הצקות חוזרות ונשנות מצד הישראלים, תושבי המקום, עד שבחר לבלות להבא במקומות אחרים.

     

    "הוא אפילו לא השתתף בטקס יום הזיכרון ויום העצמאות שנערך בעיר", אומר ישראלי לשעבר, ותיק במיאמי. "הוא מעדיף להתנתק באופן טוטאלי מהחברה הישראלית ומנסה לחיות ולהקים את חייו מחדש. הוא עדיין לא הפנים שאין כל בושה בלעשות את מה שהוא עשה. זה מעשה אמיץ מאוד, לעזוב יחד עם שבעה ילדים את הארץ ולנסות להתחיל מחדש כדי שהחיים שלך ייראו טוב יותר. אבל סיאס עדיין לא חש כך ולכן הוא מתנתק מהסביבה הטבעית שלו. מהישראלים האחרים".

     

    דן תדמור, חברו הקרוב של סיאס ומי שאחראי במידה רבה להגעתו למיאמי, מגיע לבית הקפה בערך פעם ביום ותמיד מותקף ב"איפה יוסי, למה הוא לא בא?" או ב"לא נאה לו להגיע לבית הקפה יותר?" תדמור מתנצל ומתפתל ומנסה להסביר שזה לא שום דבר אישי נגדם, יוסי הוא פשוט לא איש של בילויים, אבל לא כולם ממהרים להשתכנע. "נראה כאילו יוסי מתנשא מעלינו ולא רוצה להיראות בחברתנו, כאילו אנחנו לא מספיק טובים בשבילו", אומר בכעס רוני, ישראלי ותיק במיאמי. "הוא לא מגיע לטקסים, לחגים ולאירועים שנערכים בקהילה. לא מסתובב במקומות של ישראלים, אלא כל הזמן מסתגר לבדו. זה לא מקובל. אנשים רוצים לעזור לו, לדבר איתו ולנסות ולקדם אותו כאן בעיר. אולי אם הוא היה יותר מתקשר ומתחבר לאנשים כאן, זה היה קורה".

     

    ממקורביו של סיאס ניתן להבין שמגעיו עם ישראלים רבים נכשלו בשל עידון יתר שלו, או היעדר עידון מצידם. פעם אחת, מספר מכר שלו, יוסי הלך ליריד דירות כדי לנסות ולהתעניין ברכישת דופלקס בעיר, שכן השכירות שלו נגמרת בעוד כחודשיים. ביריד הוא פגש איש עסקים ישראלי, שדווקא נראה נלהב לעזור לו והציע לו לבחון דירה בפרויקט מגורים שהוא קשור אליו. אבל כשסיאס התלבט ושאל שאלות, איש העסקים נעלב, הסתובב והפנה את גבו ליוסי ונעלם. סיאס, בחור רגיש מטבעו, נסע לביתו ופרץ בבכי. הוא לא האמין שאנשים יכולים להתנהג בצורה כזאת ולהפנות אליו את הגב. כשבנו הבכור שאל אותו למה הוא בוכה, סיאס ענה, "גם לאבא מותר לבכות לפעמים".

     

    "הסיפור הזה מעיד על סיאס יותר מכל", אומר אחד ממקורביו. "הוא לא מבין שהעולם הוא משהו שונה לגמרי ממה שהוא חושב. הוא חי בעולם משלו, עולם רומנטי ומושלם. עולם בו כולם מתנהגים בצורה טובה אחד לשני וכל אחד מקבל את מה שמגיע לו. עד שהוא לא יבין את זה, הוא לא יוכל באמת להצליח, לא כאן ולא במקום אחר".

     

    למה הלכת?

     

    "הסיבה הרשמית שעזבתי למיאמי היא שלקחתי חופש של שנה בארה"ב, כדי לנסות דברים חדשים", אמר סיאס בשיחה עם חברים, "אבל באופן בלתי רשמי ברור שמדובר בכסף. לא יכולתי להמשיך לשבת בבית בארץ ולא להביא פרנסה לילדים שלי. אולי כאן בארה"ב אני אוכל לעשות משהו אחר ולפרנס אותם בכבוד. הם לא צריכים לסבול בגללי. אין לי את המרפקים הדרושים ולא את היכולת לעמוד על שלי, ולכן אני כאן ולא בישראל, מגיש שתי תוכניות רדיו וטלוויזיה. אולי בעתיד אוכל לעשות את זה. בינתיים אני מעדיף לנסות את מזלי במקום אחר".

     

    המשבר שהוביל את סיאס למיאמי פרץ בסוף 2003, כאשר הוחלט לקצץ אחוזים ניכרים משכרו בקול ישראל. סיאס סירב לאשר את החוזה החדש ופוטר מהרדיו לאחר 15 שנה. שנים ספורות קודם לכן היה סיאס אחד מכוכבי הרדיו הפופולריים בישראל, ששיאה התוכנית "אהבה יומיומית" ששודרה ברשת ג', שבה העלה לשידור מאזינים שבורי לב ורעבים, שפנו אל סיאס לעזרה ובתמורה סיפרו את סיפורם קורע הלב, בדרך כלל, למאזינים. לסיאס היו גם ניסיונות טלוויזיוניים שזכו להצלחה בינונית והוא הוציא גם ספר ודיסק, אבל לקראת המילניום החדש כוכבו דעך, ממשיכים נועזים ממנו, דוגמת איריס קול, הגבירו את דרגת הסנסציה, וסיאס הפך לא רלוונטי, אי של רוך ונאיביות מתבכיינת באווירה רדיופונית וטלוויזיונית מתבהמת, שהפכה צינית יותר וצהובה הרבה יותר.

     

    מכיוון שמעולם לא ידע לנהל משא ומתן קשוח, סיאס לא הרוויח מעולם כסף רב. כוכבים קטנים ממנו הרוויחו הרבה יותר, כשההצעה המעליבה שקיבל מקול ישראל לאחר 15 שנה היתה חוזה של 6,000 שקל לחודש, הצעה שבעקבותיה התגבשה בו ההחלטה לעזוב את הארץ. רגע לפני שעזב אמר למי ממקורביו, "זה לא בשבילי. אני לא יכול לקום ולהפוך את השולחן ברשות השידור ולקבל יותר כסף. אני לא בנוי לזה מבחינה אישיותית ומבחינה פיזית. אני חושב שצריכים להעריך אותך על פי הכישרון ועל פי היכולת שלך לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר ולשלם לך בהתאם למעמד שלך. זה לא כך, ולי אין את הכוח לשנות את זה".

     

    "אף פעם, לאורך כל הדרך, יוסי לא ידע לעשות עסקים", מסביר בן משפחה. "כל הזמן הוא חשב שיקבל את מה שמגיע לו, והתברר לו פתאום שזה לא כך. שאנשים לא נותנים לך במדינה הזאת שום דבר, אלא אם אתה נדחף ונלחם על זכותך. והוא תמיד העדיף להתעסק בעשייה ויצירה ולא בתחום הפיננסי. יוסי עשה תוכנית טלוויזיה, ספר, דיסק, עשרות תוכניות ברדיו, ועדיין נזקק בשלבים מסוימים להשלמת הכנסה מביטוח לאומי. זה לא ייתכן. במקום אחר, הוא היה גר בווילה ונהנה מהחיים. אבל לאורך כל הדרך הוא לא רצה לצעוק ולמחות על זכותו. לבסוף הוא העדיף לעזוב בשקט, בלי רעש, בלי שאנשים יידעו שכואב לו. אדם שעזר כל כך הרבה לאנשים אחרים לא קיבל עזרה מאף אחד. אתה יודע מה, יותר מזה, הוא לא צריך עזרה אלא לקבל רק את מה שמגיע לו. זה לא קרה".

     

    אבל זה לא רק חוסר כישרונו בעסקים. לא לכל חבריו של סיאס יש אמפתיה רבה למצבו הכלכלי הקשה, ובעיקר הם מתקשים להבין למה התעקש לעשות שבעה ילדים. "צורת המחשבה שלו לא מובנת לי", אומר חבר. "אם אין לך כסף, אל תביא ילדים לעולם. תביא שניים-שלושה ותגדל אותם בצורה טובה. הבעיה היא לא רק כספית, היא גם רגשית. לפחות עכשיו הוא התחיל להשתמש באמצעי מניעה". וחבר אחר מוסיף: "אף אחד לא מבין מדוע יוסי מתעקש להמשיך וללדת ילדים כאשר הוא לא מסודר בחיים. זה עוול. הילדים שלו סובלים היום. הם רוצים פינה משלהם, פינה לבד, ואין להם את זה. בטח לא בדירת שני החדרים בה מתגוררים כולם ביחד".

     

    "בכל פעם שנולד ליוסי ילד, יעל רצתה לקחת גלולות נגד הריון ולנוח קצת", מספרים מכרים, "אבל יוסי לא הסכים, ואפילו פעם אחת בלע את הגלולה כדי להדגיש את העניין. זה היה הרגע בו יעל הבינה כי הרבה ילדים יתרוצצו בבית המשפחה". "זו אהבה טהורה, אהבה ללא גבולות", נימק סיאס בפני חברים את החלטתו לרפד את העולם בצאצאיו. "אני לא יכול להשתמש באמצעי מניעה, זה לא טבעי, ולכן יש לנו כל כך הרבה ילדים. אם הייתי חי היום בארץ, היה לי כבר ילד שמיני".  

     

    בדצמבר 2003 סיאס נסע נסיעת גישוש למיאמי, שם התאכסן במשך שלושה שבועות אצל חברו הטוב דן תדמור, איש אשכולות שהוא גם שדרן רדיו במיאמי, גם בדרן, גם רב מוסמך וגם מורה לקבלה. תדמור שכנע את סיאס שארה"ב מחכה לכישרון הגדול שלו, ועזר לו לקחת את ההחלטה שתשנה את חייו. או ככה לפחות האמין.

     

    מכיוון שלא היה לו גרין קארד, ומכיוון שהתקשה לקבל ויזה לארה"ב עם אשתו ושבעת ילדיו, סיאס ניסה להיעזר במשרד החוץ הישראלי ובקונסוליה הישראלית במיאמי. לאחר מספר שיחות הבטיחו במשרד החוץ ליוסי כי ימונה לקונסול תרבות, עבודה שתמורתה ירוויח 3,000 דולר לחודש, ובמקביל אשתו תעבוד אף היא, והוא יוכל להתפרנס בכבוד.

     

    אבל ברגע האמת, ימים ספורים לפני המעבר המיוחל ולאחר כל הסידורים, כולל השכרת הבית שבו התגוררה המשפחה בירושלים, משרד החוץ הישראלי חזר בו וסיאס הבין שאם יעבור למיאמי, יעשה זאת כמובטל. חסר אונים הגיע למשרד החוץ בירושלים, ובהתפרצות זעם שלא מתאימה לו צרח על האנשים שאכזבו אותו ולא העניקו לו את העבודה כפי שהבטיחו. אך ללא הועיל. מתי כהן, קונסול ישראל במיאמי, אומר בתגובה ש"מעולם לא ניתנה הבטחה רשמית כלשהי לסיאס". בבדיקה שנערכה במשרד החוץ, עלה כי סיאס ביקש להתקבל לתפקיד נספח התרבות כבר לפני שלוש שנים, וגם אז נענתה בקשתו בשלילה.  

     

    בסופו של דבר קיבל סיאס, בעזרתו של תדמור, גרין קארד אמן לארה"ב ועבר עם משפחתו הענפה למיאמי. לאחר שהתארגן בצפון מיאמי-ביץ' בדירה היפה שנמצאה לו, התיישב סיאס, כבר בשבוע הראשון בעיר, באולפנו של תדמור, וסיפר בשידור חי למה עזב את הארץ. "אני לא רוצה שילדיי יסבלו כמוני מבחינת הפרנסה. זה לא מגיע להם", הוא אמר. "ברגע שלא יכולתי לפרנס את המשפחה שלי מהמשכורת המקוצצת מאוד ברשות השידור, החלטתי לעשות משהו ולשנות את זה. הילדים שלי לא צריכים לסבול בגלל שלא מעריכים מספיק את אבא שלהם. אסור שיחסרו להם דברים כי אני לא מרוויח מספיק כסף".

     

    בשיחה שנמשכה לתוך הלילה, ניסה סיאס להסביר את המניעים שהובילו לפיטוריו מקול ישראל. "תמיד רצו ברשות השידור שאחליף את שם המשפחה המזרחי שלי מסיאס למשהו יותר רדיופוני, כמו אלמוג", הוא סיפר. "האם זה קשור לקיצוץ בשכרי? אני מניח שבאיזשהו אופן יכול להיות שכן. תמיד הייתי מה שאני ולא ניסיתי להסתיר שום דבר, ואולי זה היה בעוכריי". בסוף התוכנית סיפר סיאס שבנו אביתר נפגע מהפרסומים בארץ על אודות אביו ואמר: "אם הייתי בישראל, הייתי צריך לחבוש שק על ראשי מרוב בושה".

     

    "אני ויוסי דיברנו כמו חברים על כל מה שכואב", נזכר תדמור באותו ליל שידורים מרגש. "יוסי היה פגוע, הוא רצה לחלוק עם מישהו את הכאב ואת העובדה שהוא נטש הכל והלך הלאה. יוסי לא אוהב לבכות על מר גורלו, אלא לשתף את המאזינים בכל מה שקורה לו, ללא כל התבכיינות, וזה מה שהוא עשה. אנחנו חברים כבר שנים ארוכות, וטבעי היה שהוא ייעזר בי בכל מה שאפשר. אני הסכמתי לעזור ברצון וגם ניסיתי לחבר אותו למספר מוקדים בעיר, על מנת שהוא יכול להתחיל את חייו החדשים בצורה הטובה ביותר שאפשר".

     

    הוא עוד ישוב

     

    לפני שעזבו למיאמי, התגוררה משפחת סיאס בירושלים, בבית שנמצא עדיין בבעלותם. סיאס, 43, נולד לאמא יפה ולאב שנטש את המשפחה כאשר סיאס היה בן שנתיים. לסיאס אחות אחת, עדה, מהוריו הביולוגיים. אמו התחתנה שלוש פעמים נוספות, ובכל פעם כזו הביאה לעולם שני ילדים נוספים, אחים ליוסי. לאורך השנים סיאס סיפר כי הוא סבל מאוד מגירושי הוריו, וטען כי "יצא דפוק" בעקבות כך. לאורך ילדותו גדל סיאס אצל סבתו, חסיבה, ונקשר אליה מאוד. חסיבה התגוררה ברמלה, מקום מגוריו של סיאס בשנות ילדותו. באחת מתוכניות הטלוויזיה האחרונות שלו בארץ, סיפר סיאס על חסיבה באהבה גדולה והודה לה על כל מה שהעניקה לו לאורך השנים. בשנים האחרונות שהתה חסיבה בבית אבות וסיאס נהג לבקרה בקביעות, עד שנפטרה.

     

    מאז הפרסום בידיעות אחרונות וב-ynet על עזיבתו של סיאס את הארץ, הטלפון בדירה במיאמי לא מפסיק לצלצל. בעיקר מתקשרים בני משפחה שהפרסומים הדאיגו אותם. סיאס הרגיע אותם. מצבו לא כל כך נורא. "נכון שאין לו יותר מדי כסף והוא חי על חסכונות", אומרת קרובת משפחה, "ונכון שהוא מאוד רגיש ולא מצליח למצוא את עצמו נדחף לקדם משהו שלו. אבל הוא זכה במיאמי בשקט ובשלווה שלא היו לו בארץ. הוא נח, הוא כותב, הוא מנסה דברים חדשים. המצוקה הכספית עדיין ממשיכה לתקוף אותו, אבל לפחות זה לא בארץ. ברור שאנחנו כמשפחה רוצים אותו כאן איתנו, ורוצים שיהיה לו טוב. אולי בקרוב זה יקרה".

     

    כנראה שהמצוקה הכספית לא גדולה כל כך, שכן סיאס דווקא קיבל כמה הצעות עבודה במיאמי, אך מסתבר שפסח על כולן. הוא קיבל הצעת עבודה מארגון "מהות החיים" של שרי אריסון, וסירב. במקביל גם עלתה על הפרק אפשרות לערוך ערבי ראיונות במועדון הישראלי במיאמי, "לינדה'ז פלייס", אך סיאס ביטל גם את התוכנית הזו ברגע האחרון. לאחרונה נסע סיאס לניו-יורק כדי לבדוק אפשרויות לעקור לשם. חברים שפגש שם הפצירו בו לשווא להקים שם תחנת רדיו מקומית. סוכן הביטוח הישראלי יצחק פרי היה מוכן אפילו להשקיע בהקמת ערוץ ישראלי אותו ינהל סיאס, אך גם אפשרות זו נפסלה על ידי הכוכב.

     

    בניגוד לפרסומים קודמים, סיאס גם לא ממש עבד בחנות פרחים. סוזי רונן, סוכנת אמנים וידידתו הקרובה, אומרת כי "יוסי עזר לחבר קרוב, בעל חברה לאספקת פרחים בסיטונאות, בזמן העומס בחג האהבה". מסתבר שהמכונית המסחרית של סיאס גויסה לעזרתם של לינדה ויעקב גולדמן, בעלי חנות פרחים הממוקמת בסמוך למקום עבודתה של יעל. הוא כמובן לא עשה את זה בחינם.

     

    בקיצור, סיאס לא ממהר למצוא עבודה. "יש כאן שקט ושלווה שאני לא יכול למצוא באף מקום אחר", אמר לקרוביו. "במספר ימים שהייתי בניו-יורק, כמעט סיימתי לכתוב מחזה גדול שרציתי לעשות כבר זמן רב. אני יוצר, אני מקשיב לשקט ונהנה. אני יושב בפינה שלי בבית הקפה ולא מפסיק ליצור דברים טובים. אני מקווה שזה ימשיך ככה, ובעתיד זה גם יביא לי פרנסה".

     

    אבל למרות השקט והשלווה על חוף האטלנטי, סיאס בהחלט בוחן הצעות עבודה בארץ. בעקבות הפרסומים נלחצו אנשי קול ישראל, ביניהם מנהל קול ישראל יוני בן-מנחם, שטלפן לסיאס כדי שיחזור ויעבוד ברדיו. ההצעה הכספית שהחלה ב-12 אלף שקל ברוטו, קפצה ל-17 אלף ואף יותר תמורת שתי תוכניות שבועיות. הצעות נוספות גם זורמות מערוצי טלוויזיה שונים, ובנוסף הצעה רצינית מאוד מרדיו 103FM, שם מעוניינים שסיאס יגיש תוכניות בתחנה תמורת סכום מכובד שמוערך בכ-20 אלף שקל.

     

    בשיחות שערך לאחרונה עם חברים אמר סיאס: "במהלך החודש הקרוב אני צריך להחליט על הכיוון שלי. אולי אני אחזור לארץ, אולי אמשיך לנסות את מזלי בארה"ב. אם היו לי רק שני ילדים, הייתי עובר למנהטן מחר בבוקר, ניו-יורק זה מקום אדיר של יצירה ושל יכולת לעשות דברים גדולים. אבל כרגע, עם כל המשפחה, זה לא סביר".

     

    ההערכה הסבירה היא שביולי, לאחר שהילדים יסיימו את שנת הלימודים, סיאס יארוז הכל ויחזור לארץ לשדר. כי מה האלטרנטיבה? להמשיך לכלות את חסכונותיו במיאמי? יזמות נדל"ן? הרי הוא עצמו מודה שאינו איש עסקים. ועדיין, שום דבר לא סגור. להפך. מקורביו של סיאס במיאמי מזכירים שהוא בכל זאת ניהל משא ומתן לרכישת דופלקס בעיר, וכי שמעו אותו אומר כי הוא מחכה לרגע שבו יוכלו ילדיו להתרוצץ בגינה וליהנות מהאקלים במיאמי, ואולי אף מכלב שיקנו, שימלא את מקומה של הכלבה של המשפחה בישראל.

     

    גם סיאס עצמו נשמע מסויג מהאפשרות כי יחזור כבר בקיץ לישראל. בחולצת טריקו לבנה, סנדלים וג'ינס מהוה, הוא יוצא מהמסחרית עמוסת הילדים, ולפני שנכנס למעלית הוא אומר: "עברנו טלטלה גדולה, גדולה מאוד, אפילו טראומטית לאחר הפרסום על עזיבתנו. אנחנו רוצים לחיות עכשיו בשקט, מול הים, בשלווה בה אנחנו נמצאים כעת. אולי בעתיד כל זה ישתנה, אבל עכשיו טוב לנו ככה".  

     

    משה ימין השתתף בהכנת הכתבה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שמואל יערי
    אני לא יכול להשתמש באמצעי מניעה, זה לא טבעי. סיאס
    צילום: שמואל יערי
    7 לילות
    מומלצים