חופש העיתונות?
מעצרו של עיתונאי שאמור לבקר את אופן התנהלות השלטון בישראל בשל דברים שבעיניו לא נכונים, הוא דבר מסוכן ובלתי ראוי על פניו. "פרשת הונאם" צריכה לעורר דאגה עמוקה בלב כל אחד מאיתנו על הקלות בה ניתן אצלנו לפגוע בזכויות חוקתיות חשובות, דוגמת חופש הביטוי, כביכול בשם הביטחון
מעצרו של פיטר הונאם, עיתונאי בעל שם עולמי שעמד מאחורי פרסום "סודות האטום של מדינת ישראל" על ידי השב"כ, ושיחרורו אמש (יום ה') מעורר שאלות קשות באשר לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.
- "הסיבה למעצר הונאם: ראיון עקיף עם ואנונו" הכתב שחשף את פרשת ואנונו נעצר ונחקר
- פרשנות: עוד ירייה ברגל
אחד המאפיינים של דמוקרטיה אמיתית הוא, העובדה שיש בה חופש ביטוי וחופש עיתונות. אומנם חופש זה, ככל חופש אחר, אינו יכול להיות בלתי מוגבל, שהרי גם לדמוקרטיה מותר להתגונן מפני ביטויים מסוכנים, דוגמת ביטוי שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה. אך כדי להגביל את חופש הביטוי בשל סיבה כזו, קבע בית המשפט העליון עוד בשנות החמישים, כי המדינה צריכה להוכיח שהיתה באותו ביטוי משום "סכנה קרובה וודאית" של פגיעה בביטחון המדינה.
חופש הביטוי הוא "ציפור נפשה של הדמוקרטיה". טול ממנה חופש זה, ובכך נטלת ממנה את נשמת אפה. מעצרו של עיתונאי, שאמור להוות את שופר הדמוקרטיה, שאמור לבקר את אופן התנהלות השלטון בישראל בשל דברים שבעיניו לא נכונים, הוא דבר מסוכן ובלתי ראוי על פניו.
אמנם לעיתונאי אין היתר לעבור על החוק, ואסור לו לפרסם דברים שיש בהם פגיעה בביטחון המדינה, אך עד שנציגי השב"כ יבואו לבצע מעצר כזה, מן הראוי שיקבלו מראש היתר של בית משפט, מה שכנראה לא קרה במקרה הנוכחי, וגם זאת לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה.
לצערי, הפרשה הזו לא רק שאין בה כדי לחזק את חוסנה ואופייה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא ההיפך הוא הנכון. יש בה כדי לעורר דאגה עמוקה בלב כל אחד מאתנו על הקלות שניתן אצלנו לפגוע בזכויות חוקתיות חשובות, דוגמת חופש הביטוי, הנעשות כביכול בשם הביטחון.
כדאי שמקרה זה יהווה תמרור אזהרה לרשויות השלטון מפני המשך הפגיעה בזכויות חוקתיות כביכול בשם הביטחון.
