כל מה שרצית לדעת על: חתירה
החותרים ברינה: אל תתבלבלו עם הקיאקים והקאנו, פה מדובר בחבר'ה שראו יותר מדי סרטים על תחרויות של חנונים בקולג'ים יוקרתיים
החתירה הוכרה כענף ספורט אולימפי בשנת 1900, באולימפיאדה השנייה שנערכה בפריז. הנשים חתרו לראשונה במשחקי מונטריאול 1976.
כל תחרויות החתירה לגברים הן למרחק של 2,000 מ'. באולימפיאדת סיאול 1988 החלו הנשים חותרות אף הן למרחק זהה (עד אולימפיאדת מונטריאול חתרו הנשים למרחק של 1,000 מ' בלבד).
רדגרייב מנצח ומנסה לנשום (צילום: AP)
תחרויות החתירה מתחלקות לשני סוגים: תחרויות המיועדות לסירות שבהן מופקד כל חותר על שני משוטים ("סקאלס" בלעז), ותחרויות המיועדות לסירות שבהן מופקד כל חותר על משוט אחד. הסירות שבהן אוחז כל חותר שני משוטים מכונות סירות כפולות. פרט לסירות יחיד ולסירות כפולות ישנן סירות המיועדות לארבעה או לשמונה חותרים (או חותרות).
שניים מבין גדולי החותרים בכל הזמנים הם ויאצ'סלב איבאנוב מברית המועצות ופרטי קארפינן מפינלנד. שניהם זכו שלוש פעמים ברציפות בתואר אולימפי לחתירה בסירת יחיד. איבאנוב עשה זאת במלבורן 1956, ברומא 1960 ובטוקיו 1964, וקארפינן עשה זאת במונטריאול 1976, במוסקבה 1980 ובלוס-אנג'לס 1984.
סטיב רדגרייב מבריטניה נחשב לגדול החותרים. רדגרייב קבע היסטוריה אחרי שזכה במדליית זהב בחמש אולימפיאדות רצופות - מלוס אנג'לס 84' ועד סידני 2000. בתחרויות החתירה לגברים בולטות עד כה יותר מכל ארצות הברית ומזרח גרמניה. מזרח גרמניה אף נחשבת לדומיננטית בתחרויות החתירה לנשים.
לפנייה לכתב/ת 
חתירה סטייל מציצים.
צילום: מריאן הול
שמינייה רומנית צוהלת בסידני
צילום:איי פי
מומלצים
