מספנות ישראל: לא קנינו בזול; לקחנו סיכון אדיר

עשר שנים לאחר שרכשו את מספנות-ישראל מידי המדינה, יכולים סמי קצב, שלמה שמלצר, ושלומי פוגל לבחון בסיפוק את אחת מהעיסקאות היותר מוצלחות שבוצעו בכלכלה המקומית.

אם לא יקרו תקלות מיוחדות (וכבר היו מקרים כאלה), עתידה המספנה הוותיקה להנפיק מניות, ולהירשם לראשונה למסחר בבורסה של תל-אביב. השווי המוערך בהנפקה: 150 מיליון דולר - תלוי בתנאי השוק - בערך פי 15 מהשווי שבו נרכשה מידי המדינה.

עד היום שמרו ראשי מספנות-ישראל על דממת אלחוט כבדה. התבטאויותיהם הבודדות בעניין היו מופנות כלפי הממשלה, על שזו מעכבת מתן רשיון להפעלת נמל ימי ברציפי המספנה, מהלך שעתיד להוות את יריית הפתיחה הראשונה והמשמעותית בהפרטת נמלי הים. אבל, עם כל הכבוד לרווח מרשים של 42 מיליון שקל שאיתו סיימה המספנה את השנה החולפת, גם קצב, שמלצר ופוגל מבינים שתג מחיר של 150 מיליון דולר למספנה משקף בעיקר את חלום הנמל.

השביתות האחרונות בנמלי הים, לצד מאמצי שר האוצר נתניהו לבצע שורה של שינויים מבניים במשק, נראים כקרקע פורייה לכך שהחלום הזה יתגשם בקרוב. בראיון ראשון ובלעדי, מעריך סמי קצב, יו"ר המספנה ובעל המניות הגדול בה, כי "לפי איך שזה נראה עכשיו, זה יקרה במהלך השנה הקרובה".

באחרונה העניק שר התחבורה, אביגדור ליברמן, למספנות רשיון להפעלת נמל, אולם עתירה של עובדי נמל חיפה העבירה את ההחלטה לידיו של בית הדין הארצי לעבודה, עד לסיום הדיונים בין רשות הנמלים, העובדים, ומשרד האוצר. לא נורא: לקצב, שמלצר ופוגל יש סבלנות.

"מספנות-ישראל יושבת על שטח של כ-335 דונם, כשהחלק התעשייתי תופס רק כ-150 דונם. יש לנו עודפי קרקע של קרוב ל-200 דונם ורציפים באורך של קרוב ל-1,000 מטר. ניתן לבצע בהם פעולות של נמל, ואני לא מדבר על לקיחת הכנסה מעובדי נמל חיפה, אלא על נמל שיגבה אותם, ויגבה את ההשקעות שעשינו בתשתיות של הנמל", אומר קצב.

לדבריו, "בשנת 94', עוד לפני הפרטת החברה, ויתרו המספנות על 165 דונם בתמורה לסכום כסף כלשהו וביצוע עבודות, שאצלנו נקראות פעולות נמל. מאז ההפרטה (ב-1995 ש.ג) ועד היום, אנחנו מנועים מלממש את התמורה הזאת שכבר שולמה, והבירוקרטיה עושה את שלה".

מה יקרה אם עובדי הנמלים שוב ינצחו, ולא תקבלו את האישור המיוחל?

"יש לנו כמה אפשרויות אחרות, כמו למשל להקים נמל דלק ותזקיקים, שאמור להיות תחליף לנמל הדלק שבנמל חיפה. אנחנו גם חושבים על שיתופי פעולה שיביאו לידי ביטוי את השימוש ברציפים וביכולת שלנו כתעשייה ימית".

הפרטה או פירוק

סיפורה של מספנות-ישראל הוא דוגמא קלסית לחוסר היכולת של הממשלה לנהל ביעילות עסקים כלכליים. במקור, הוקמה מספנות-ישראל בשנת 1959 כחברה ממשלתית שתפקידה לבנות ולתקן כלי שייט צבאיים ואזרחיים. האמברגו על משלוחי הנשק לישראל ערב מלחמת ששת הימים והברחתן של 5 ספינות הטילים שזכו לכינוי ספינות שרבורג נתנו דחיפה חזקה למהלך, שנועד לחזק את חיל הים ללא תלות בממשלות זרות.

כמו חברה ממשלתיות רבות, הלכה מצבת העובדים של המספנה ותפחה, עד שהגיעה בשיאה, באמצע שנות השמונים, לכ-1,200 עובדים. מנגד, לא התקבלו במספנה בשנים הללו הזמנות חדשות שיפרנסו כמות כה גדולה של עובדים. בעקבות קשיים כלכליים שאליהם נקלעה, ניתן למספנה בשנת 1986 צו פירוק זמני, וכונס נכסים מיוחד מונה למנהלה עד לשנת 1995, כאשר נמכרה השליטה בה לקבוצת קצב-שמלצר-פוגל.

ערב ההפרטה, עמדו בפני המדינה שתי אפשרויות. האחת, לפרק לחלוטין את המספנה, שצברה עד אז הפסדים של כ-200 מיליון דולר, והשנייה להפריט. הממשלה בחרה בחלופה השנייה, שהייתה כרוכה בפיטורי קרוב ל-1,000 עובדים, שליוו את המהלך בהפגנות סוערות.

עם מצבת עובדים מצומקת, ותחת הבעלים החדשים, עברה המספנה לרווח בשנת 1998, שעליו היא מצליחה לשמור עד היום. המספנה עוסקת בין היתר בייצור ספינות משמר מסוג שלדג (המתחרה של הדבור מתוצרת רמתא של התעשייה האווירית), וכן ספינות טילים ותותחים.

סמי קצב, רבים טוענים שרכשתם את המספנות מידי המדינה במחיר מציאה, שלא משקף את הפוטנציאל הגדול שלה. ההנפקה מוכיחה שהם צודקים?

"צריך לזכור, שזו ההפרטה היחידה שבוצעה, שבה הבעלים פלוס נשותיהם התחייבו בערבות אישית לביצוע כל הסכמי הרכישה עם העובדים, המשך תפעול המספנה והגבלות ביטחוניות שונות.

"לקחנו על עצמנו תשלומים בהיקף של עשרות מיליונים, ואם החברה לא היתה יכולה לשלם, הקונים היו נאלצים לשלם את זה מכיסם. במשך 9 שנים, המספנה הפסידה כ-200 מיליון דולר, והיא נקנתה כשסיכויי ההצלחה לא היו גדולים: בלי הזמנות חדשות ועם יחסי עבודה משובשים. ולכן אי אפשר לדבר על זול או לא זול.

"אילו המספנה היתה פושטת רגל, זו לא היתה פשיטת רגל של חברה בע"מ. בגלל הערבויות, הבעלים היו צריכים במקרה כזה לממן את החובות, ואולי גם הם היו פושטים רגל. קנינו במכרז שבו אף אחד לא היה מוכן לקחת על עצמו התחייבות שכזו, ואני לא חושב שאני צריך להתנצל. בעבודה קשה הבאנו את החברה למה שהיא היום".

יש לך עוד עסקים שיצרו לך תשואה שכזו בעשור האחרון?

"עכשיו כולם עושים חשבון. 10 שנים השקעתי כאן מאמצים יומם ולילה. תשאל כמה פעמים נשארתי עד 3 בלילה, ובסוף לקחתי מזרון והלכתי לישון כאן בחדר. עד שהחברה חזרה לרווח ב-98', אף לא משך ממנה שקל לכיסו. לקחנו סיכון אדיר עם ערבות אישית".

לא היה לכם הרבה ניסיון בתחום הימי לפני שהגעתם למספנה, לא חששתם קצת?

"תעשייה אצלנו, ואני אומר את זה לגבי שלושת השותפים, זה מקצוע. אני עוסק זה 34 שנה בכל הנושאים התעשייתים והציוד הביטחוני. אני מחזיק בעוד כמה מפעלים פרטיים שמייצרים בשביל כוחות הביטחון כמו מפרולייט בזכרון-יעקב (מפעל שעוסק בייצור ציוד אופטי לחיילים - ש.ג) או יוניסקופ מכרמיאל (מפעל שעוסק בייצור פריסקופים לרקמ וחיר - ש.ג). זה לא שלא ידענו מה זה תעשייה וציוד

ביטחוני".

מהם המהלכים שעשיתם בשנים הראשונות?

"בשנים האחרונות קבענו כמה וכמה אלמנטים שהם חשובים להצלחה של כל עסק. 1. שיתוף פעולה וטיפוח העובדים. 2. התמקדות במוצרים שלמספנות ישראל יש יתרון יחסי בהם. 3. שינוי ארגוני 4. עבודה מאומצת של 10 שנים, ותודה לאל שאנחנו רואים תוצאות. החל מ-98' החברה רווחית. הרבה מאמצים נעשים לכיוון היצוא, והיו די הרבה פריצות דרך בנושא".

איך היחסים בין שלושת השותפים?

"יוצאים מן הכלל".

למה מיועדים כספי ההנפקה?

"פיתוח מספנות-ישראל, השקעות בפעילות כדי שהניהול, העובדים והשיווק יבואו לידי ביטוי. לכן ההנפקה מבוצעת כך שכסף נכנס לחברה, ולא כך שהבעלים מוכרים מניות".

אתם יוצאים להנפקה על בסיס דו"חות מצוינים, אבל הם נובעים מחוזה בודד ענק עם הצי היווני לאספקה של 3 ספינות תותחים.

"זה אולי אחד המפעלים הבודדים שאני מכיר שיכול לרדת במחזורים, אבל להישאר רווחי. גם במחזורים קטנים אנחנו מרוויחים כסף, וכשהמחזורים גדלים, אנחנו כמובן מרוויחים עוד יותר. אני מעריך שהשנה הקרובה תהיה שנה טובה. אנחנו מעורבים בהרבה מכרזים (על-פי טיוטת התשקיף, בשווי כולל של כ-130 מיליון דולר - ש.ג), בחלקם כבר נפתחו ההצעות הראשוניות, והתברר שאנחנו הזולים ביותר, ואנחנו מקווים שנקבל אותם".