השופט אהרון ברק דורש: פסקי דין ברורים

"בהיעדר אפשרות לתקוף החלטות ביניים, אלא במסגרת הערעור על פסק-הדין, אף החלטה שגויה של הערכאה הנמוכה שלא לראות את הקובלנה כמזקיקה את אישורו של היועץ המשפטי, תוביל לסיכול תכלית ההוראה" (החלטה בבקשת ערעור של יעקב נמרודי נגד היועמ"ש ומשה מזרחי, שניתנה ב-1 ביוני). התקשיתם להבין את דברי השופטת בדימוס, דליה דורנר? אתם לא לבד.

השאלה הזו של רזי השפה המשפטית מעסיקה מדי יום משפטנים רבים ואזרחים מהשורה, שבאים במגע עם טקסטים משפטיים סבוכים ומסורבלים. מדי פעם אף נתקלים בעברית עתיקת יומין ("מזקיקה"), או במילים בארמית, שרק מעטים מבינים את משמעותן (אחת הנפוצות: דא-עקא, או בעברית: הצרה היא ש...). יועצים לשוניים מצביעים על העברית המסורבלת, ועל התחביר המשובש.  

נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, נדרש לסוגייה. בפגישה עם תלמידי המכללה האקדמית נתניה הוא אמר כי בכתיבת פסק דין, חשוב שמי שיקרא אותו יבין במה מדובר, ומבחינתו, מדובר במאמץ אינטלקטואלי להיות ברור. "לכן אני שקוף ובהיר בפסקי הדין שלי". 

השופט ברק סיפר כי הליך כתיבת פסק דין שלו נמשך בדרך כלל לא יותר משלושה-ארבעה ימים: "כאשר אני כותב ספר משפטי, אני יודע מראש מה אכתוב יום יום, ומה יהיה שמו של הספר". נשיא בית המשפט העליון אמר את הדברים בתגובה לדברי אחד הסטודנטים ששיבח את הניסוח הבהיר של ברק, לעומת השפה "המליצית" של שופטים אחרים בבית המשפט העליון.

ייתכן שברק כיוון עקיצה קטנה לעמיתיו לעליון, שמתמשים בשפה גבוהה, ולא תמיד ברורה. אחד הידועים בשפתו הציורית והפיוטית הוא השופט מישאל חשין, שזכה לתואר "משורר מתוסכל" בקרב סטודנטים למשפטים.

הנה אחת הדוגמאות, מפס"ד ידוע של השופט חשין: "...אם כך ייאמר, כי אז אפשר שאותו טוען שלמעלה יוסיף אף הוא וישיב אמריו: הבדל זה, אין הוא אך הבדל דק: הבדל דק-דק הוא, דק-מכל-דק, דק-על-דק-עד-אין-נבדק. מי הוא זה ואיזה הוא שיבדיל בין תכלת לכרתי ובין כלב לזאב לפני עלות השחר? תכונת פלא זו ניתנה למלאכים ולא לבני אדם, ואנו בני אדם אנו".

עורך הדין ארי שמאי סבור דווקא שפסקי הדין בהירים בדרך כלל: "באופן עקרוני, צריכה להיות הבחנה בין פסקי דין אנושיים ולא אנושיים, ואני דווקא שמח לקרוא שופטים שמייפים את פסקי הדין שלהם בדימויים יפים מכל העולמות, אם זה לא בא על חשבון הצדק, או הנמקות. למשל, אהבתי את פסק הדין של כבוד השופט אליגון בזיכוי של קהלני ('בלון שכל מה שהיה בו הוא מעט אוויר חם ותו לא' - ynet). אני חרד לעברית, אבל אני לא נתקל בעברית קלוקלת אצל השופטים".