בנות גידלתי
זאב רווח מביים, מעצב תפאורות, מתגעגע לנכדים ורוצה לראות יותר את הבנות שהתחרדו. גם בהצגה החדשה שלו, "בנים גידלתי ורוממתי", הוא מביא בקטנה את "מיאו, חתולה"
הוא שפוט של יצפאן ("אחד המוהיקנים האחרונים בתחומו"), אהב מאוד את "ארץ נהדרת" ("תוכנית בלתי רגילה"), אבל אין לו כוח ל"כוכב נולד". "זה בסדר, אפילו נחמד, אבל רק לשבוע-שבועיים, משהו כזה", אומר זאב רווח. "אבל להביא את זה כתוכנית עיקרית של שישי בערב, ועוד כל הקיץ? למה? איפה הדמיון? איפה היצירה? יש לנו כאלה סופרים נהדרים, למה לא לקחת מהם ולעשות טלוויזיה טובה"?
למעשה, רווח אינו מסתפק בשאלות. בעיקר הוא ממציא תשובות, דבר הבא לידי ביטוי בקומדיה "בנים גידלתי ורוממתי", שאותה הוא ביים וגם עיצב את התפאורה שלה. את הקומדיה, שלפני עשרים שנה היתה להיט ענק בכיכובם של ספי ריבלין ושל דודו דותן המנוח, גייר כהלכה והעתיק למציאות שלנו לפני שנרתם לבימוי. הוא משחק את אבא בוסקילה מעיירה דרומית, שבא לעיר הגדולה אל בנו (אריק משעלי) ומוצא אותו חי עם מעצב צמרת בעל נטיות (צחי נוי). הקהל אינו יודע שכמעט לא היתה מהדורה שנייה להצגה הזאת.
מימין: זאב רווח, צחי נוי, ריטה שוקרון, אריק משעלי וקמילה טריגולוב, "בנים גידלתי ורוממתי"
"כשבאתי אליו אז עם קלטת ההצגה, זאביק שם אותה בצד ואמר 'בוא, נשב, נשתה, נפטפט ונצחק", מספר שלמה צח, מפיק "בנים גידלתי ורוממתי" בעבר ובהווה. "שנתיים שכבה אצלי הקלטת", מודה רווח. "לוקח לי זמן עד שמתבשלים אצלי דברים. רק כשהתחלתי לעבד את ההצגה, גיליתי איזה פוטנציאל אדיר של צחוק יש בה. למעשה, לא הייתי צריך להתאמץ כדי להביא את ההצגה לאן שהיא כיום. אהוד מנור הכין לגילגול הקודם תרגום יוצא מהכלל, וזה הקל עלי בעיבוד. כל מה שהייתי צריך לעשות זה להעתיק את העלילה אל המציאות שלנו, וזה מה שעשה אותה כל כך מצחיקה. הקהל, שאני מרגיש כמו המשרת שלו, אוהב להזדהות עם דברים שבאים מהמציאות המקומית".
ומקבל גם כאן את "מיאו חתולה"...
"אם יש לזה מקום בהצגה, למה לא? מה גם שבסיטואציה המתאימה זה יוצא מצחיק נורא. קטעים כאלה הם חלק מהקשר הבלתי אמצעי שיש לי עם הקהל, גם בלי קשר לטקסט של ההצגה".
יש דבר כזה, ירידה לטעם הקהל?
"אני לא יודע מה זאת ירידה לטעם הקהל. ההגדרות לא חשובות. העיקר שהקהל ואני נהנים".
יש לך בנושא הזה קווים אדומים?
"לא אעלה על הבמה סקס אם הוא לא נחוץ לעלילה. את 'סאלח שבתי' הרצנו שנים והקהל מילא אולמות, אפילו איצטדיונים, בלי כל הסקס הזה".
אתה ממלא אולמות, אבל נעלמת לנו מהקולנוע. כבר עברו שנים מאז שביימת את סרטך האחרון, "פעמיים בוסקילה".
"ולא במקרה. הפיראטים אוכלים אותי בכל פה. אתה משקיע שנה מהחיים שלך בסרט, ואז כל מיני דרעקעס גונבים לך אותו ברגע בהעתקות הפיראטיות שלהם. במצב הזה לא כל כך מושך אותי לביים סרטים. רק אם יהיו שיניים לחוק הקולנוע, אשמח מאוד לחזור".
סרטיו, כמו גם הצגת הלהיט הנוכחית שלו, הם מחוץ לתחום לגבי בנותיו, אורית ומיה, שהתחרדו. רווח מכבד מסורת ואת הצעד שעשו השתיים, אבל ניכר בו שזה לא קל לו. "מדובר בחיים שלהן וזאת ההחלטה שלהן", הוא אומר. "ברור שהייתי מעדיף לו היו מסתפקות בלהיות דתיות ולא הרחיקו עד מאה שערים. ההתחרדות שלהן צימצמה את מספר הפעמים שאנחנו יכולים להיפגש. לו לא היו מקצינות, הן יכלו לבקר אצלי, כי הבית שלי כשר. אבל להן חוקים משלהן".
זה מכאיב לך?
"לא, מדובר בחיים שלהן ואין מה להתווכח. אבל הייתי רוצה לראות יותר את שבעת הנכדים שלי".
בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות כיסו צילומיו של רווח את רמת גן, לאחר ששורבב למערכת הבחירות. "כליכודניק ניסיתי לעזור לליכוד", הוא אומר. "הבעיה היא שלא קיבלו את העצה שלי להסתפק בריצה למועצת העיר. לאחר מעשה נראה לי שזה היה משגה להציב מועמד נגד ראש העיר, צבי בר, שגם הוא בא מהליכוד, ושאף פעם לא היו לי טענות נגדו".
עם כל האהדה של הקהל כלפיך, ייתכן שתרוץ לקריירה פוליטית?
"בחיים לא! שום תפקיד לא יכול לשכנע אותי לוותר על הבמה, שהיא המקום האמיתי שלי. אני לא בנוי נפשית לפוליטיקה, שלעוסקים בה צריכה להיות מידה של ניכור. הספיק לי ששמו את השם שלי בבחירות האחרונות. אני חושב שמבחינתי זאת היתה גיחה פוליטית מאוד לא מוצלחת, עם אנשים מאוד מאוד לא מוצלחים. למדתי מזה".
