נחל חתירה: התמצית של הנגב
מצד ירקעם המושפל, הגב הלכוד בפעמון האבן, קניון הדממה, מפל הפרסה, וגם סיכוי לא רע למופע יעלים. טיול רגלי קצר בנגב המזרחי
על נחל חתירה אפשר לומר כמה אמירות מלומדות, שנטורי קרתא של 'ידיעת הארץ' מחבבים מאוד לשמוע, אם כי האמת ניתנת להיאמר שיש בהן ממד מסוים של שיממון, ולעתים אפילו של פטרנליזם מסוים. למשל: שנחל חתירה מנקז את המכתש הגדול, שהוא נחל "חוצה רכס", שהוא נחל "קדמן", ועוד כיוצא באלה אמרי שפר המיועדים למדריכי החברה להגנת הטבע ולחוגי משוטטים של מועצות אזוריות וקיבוצים.
בעבורנו, הפלבאים, נחל חתירה יהיה הפעם נתיב הליכה קצר בין גב רומנטי עם עבר, לבין מפל דרמטי עם אווירה. ואם מישהו ירצה יום אחד לברר היכן נמצאות הפינות שבהן אפשר להגיע אל התמצית של הנגב, אפשר לומר לו - גם כאן, בקטע הזה של נחל חתירה. כל שאר הדברים הם כבר תלויי מזג-אוויר.
נקיק מדהים בין הסדקים
מצד ירקעם הוא נקודת ההתחלה. הוא זקוק להרבה הסברים קוסמטיים כדי שמישהו היום יאמין שאכן מדובר כאן במצד ולא בסתם גל אבנים רע מראה על גבעה משוממת, שיותר משהיא דבר אחר היא חניון זוטא ומזבלה חסרת כבוד. אבל בכל זאת, ערימת האבנים הזו היתה מצודונת ששמרה על הדרך שהיא היום הכביש מצומת רותם לאורון.
שביל מסומן בצבע ירוק יורד מהמצודה אל נחל חתירה הרחב והחולי, שהוא השולט בינתיים בנוף. הנחל יוצא מהמכתש הגדול, שנמצא בעורפנו, ושם הוא בכלל טיול אחר. ממזרח לגל האבנים, כמחצית הקילומטר בתוך האפיק, שיש בו חול, שיחי רותם ומלוח, ה"קלאסה הבוטנית" של הר הנגב, שרוע כבהרת גדולה משטח סלע עמוס ומלא במאובני קונכיות. כאן אפיק הנחל מפסיק להיות חולי והופך לסלע לבן, בוהק ורחב, והוא גם נקרע לסדקים עמוקים.
בין הסדקים ותחתיהם מאפיל נקיק מדהים ביופיו, שמצדו האחד (הימני) הוא גב ענק, סגור כמו בפעמון גדול מאבן וכמה עצי אשל צומחים בשוליו. בשנים "שפויות", בעיקר בימי החורף, יש שם מים ירקרקים וקרים, ואם לא בא השטפון הרי שחלל הגב הוא ממשלת הבוץ. הכל, כפי שאמרנו, תלוי במזג האוויר, ובכל זאת הגב נשאר יפה גם כאשר הוא נטול מים.
הגב הגדול הזה נקרא עין ירקעם. זהו שם תנ"כי מצלצל, שלפי רשימות היחס ושמות המקומות בנחלת שבט יהודה הוא צריך להיות בכלל בהר חברון, אבל קל היה למגיירי מפותינו - בהשראתו של דוד בן גוריון המנוח, חובב מושבע של הנגב ושל התנ"ך - להדביקו לכאן, בגלל הקירבה בצלצול לשם הערבי עין ירקא, כלומר 'המעיין המכזב'.
עוצמת המדבר
הדרך אל הגב הזה יורדת במדרגות חצובות בסלע הלבן, שמול הסדק. המדרגות כנראה קשורות למצד העלוב שהשארנו מאחור, ואולי לא. שמועה ששמעתי פעם, ואיני יכול להיות אחראי לאמינותה, היא שכאן נחצבו אבני הגיר הלבנות אשר מחלקן עובדו "פסלי הנוף" הוותיקים שהציבו לפני כמה עשרות שנים אמנים ישראלים ידועים על שפת מכתש רמון, לא רחוק ממצפה רמון.
מכאן והלאה, במורדו, הנחל מקבל כבר אופי שונה מאשר הראה בפנינו עד כה. הוא הופך לקניון, סלעים ענקיים מוטלים באפיקו ותחושת הצחיחות הנגבית גוברת. העוצמה שמדבר כזה משדר לבאים בשעריו מובנת היטב כשהולכים בקניון הגדול הזה של חתירה. זוהי הליכה בנהר של אבן שזורמת בו אווירה, העשויה מהדממה ומהבדידות, מצריחתו של העורב, מציוצן החד של הסנוניות, מהמנוסה המבוהלת והחרישית של הקורא ומהמהירות בה כל תנועה, כל אוושה וצליל, חוזרים להיות מסך שקוף של שקט.
אין שום ודאות מראש, אבל יש סיכוי של ממש לראות כאן יעלים - אותן עזי בר בצבע חול שהפכו לסמל של רשות הטבע. שפנים אקראיים או עופות דורסים, אם נראה, יהיו בהחלט מתנה יפה.
קצת יותר מקילומטר אחרי הגב של עין ירקעם נמצא הקצה, כלומר המפל. בהפתעה המתיקה את האוויר מן הריאות מסתער כל מה שסביב לנו אל תהום, שעומקה כמעט 100 מ'. זהו קיר מפל ענק בצורת פרסה, הוא מפל חתירה, שעל ראשו אין דבר אחר לעשותו אלא לשבת בשקט, הייתי מעז לומר אף בצניעות, היאה לקטנים בבואם לפני גדולים.
בתוך התיאטרון הענק הזה, כאילו משחקי מזל הם ברפרטואר היום, אולי ירחפו מעלינו (בחורף) עופות דורסים, ואולי (בכל ימות השנה) נראה את מצעד הערב של היעלים והשפנים, ומי יודע מה עוד. ואם כל השחקנים לא יחפצו להופיע, הרי שסתם ישבנו במקום יפה שרואים ממנו איך הנגב נהיה יותר צחיח, ועוד יותר עמוק ועוד יותר בלתי נתפס.
איפה זה
במפת טיולים וסימון שבילים 'צפון הערבה ומזרח הנגב' (מס' 14). יש לנסוע מדימונה לאורון על כביש 206 ולעצור משמאל לדרך, בחנייה הלא מפוארת של מצד ירקעם, בין הקילומטרים 17 ו-18. תשתדלו להגיע למקום כאשר ניידת משטרה מפטרלת באזור, או לפחות תשאירו שמירה על הרכב, כי לכמה מהבדואים של הנגב יש תחביב מכאיב למדי - נטילת רכב הנמצא בשטח במצב חופשי. אם הם לא זקוקים לו ממש, תמיד יימצא בכנופיה המקומית מישהו שישמח לחבל קצת בשלמות הרכב ובתקינותו. ראו הוזהרתם!
לפנייה לכתב/ת 
