שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    זהירות, מים רדודים
    מופע הבכורה של "חומת מים" בפסטיבל ישראל התברר כאכזבה גדולה. פיתוח כושל ונטול מעוף של גימיק מוצלח הולידו 70 דקות של שעמום

    לצד מופעים בעלי ערך אמנותי, היו לאורך כל שנות פסטיבל ישראל המופעים התורנים, שתפקידם המוגדר היה להביא את המאסות ולאפשר לקהל להתבשם בחופשה משחררת בת שעה קלה לתאי המוח. זו בדיוק הסיבה שנוכחות מופע מסוגו של "חומת מים" בביצוע קבוצת "בית חרושת למחול חומרים עמידים" מיסודו של

    היוצר האיטלקי איבן מנצוני היא לכאורה אך מתבקשת בתמהיל הפסטיבל.

     

    מתכניית המופע וכך גם מהחומרים הפרסומיים שקדמו לפתיחת הפסטיבל עלה בברור כי מדובר במופע גרנדיוזי, רהבתני והמוני שמכיל את כל האלמנטים הנדרשים בכדי להפוך לגולת הכותרת של הפסטיבל – גימיק מטורף וייחודי, אקשן והרבה אנרגיות. השיווק והפרסום, יש לומר, עשו את שלהם והבאז שנוצר סביב המופע הביא לאכלוס מלא של 6 המופעים שתוכננו להתקיים בבנייני האומה ובקיסריה. הביקוש היה כה גדול עד שעורר מחשבה לקיים מופע נוסף מעבר לאלה המתוכננים. רק שכגודל הציפיות שנבנו, כך גודל האכזבה.

     

    גימיק שנכשל

     

    על במת בנייני האומה הוצבה קונסטרוקציה ממתכת שאליה מחוברים סולמות כסופים ובחלקה העליון פלטפורמה גדולה, שעליה, עם תחילת המופע, מטפסים 11 רקדנים לבושי סרבלים כתומים וחמושים בקסדות ופנסי ראש. במשך 10 הדקות הראשונות מתבהר לצופה שהמופע כנראה אינו אודות כוריאוגרפיה אלא אודות התרחשות, אלא שזו כמו זו מבוששת לכבד את הקהל בנוכחותה.

     

    הצופים, שחיכו בסבלנות לחומת המגן הנוזלית שהובטחה, זכו לה 10 דקות אחרי תחילת המופע, כשהבמה החלה להישטף בקילוחי מים שיוצרים מסך ורטיקלי שקוף שמואר בצבעים משתנים. האימג'ים הויזואליים עושים לרגע את שלהם, אבל הכוריאוגרפיה הדלה והמוגבלת, המעברים הלא נקיים, חוסר האחידות בין הרקדנים, ריבוי רגעים מתים ובעיקר היעדר רציונל אמיתי לכל ההתרחשות על הבמה, הופכים את כל האירוע ללא מעניין.

     

    לא שאין הבלחות של יופי, כמו תאורת סטרובוסקטופ מרצדת שיוצרת אשליה שהמים הם נטיפי קרח ובתוכם תלויות ברתמות ומפרפרות כמו היו אחוזות חשמל ארבע רקדניות. אבל רק בזה לא די.

     

    בתיאוריה מדובר בגימיק מעניין אך בפועל ברור שהפיתוח כושל. התוצר הסופי הוא מופע קר, טכני ומכני שאינו מזמין אותך להתקרב מבחינה רגשית. בעיה נוספת היא הסאונד, שלפחות בבנייני האומה לא הצליח לעטוף את הקהל, מה שהוסיף לתחושת הריחוק בין הבמה ליושבים באולם.

     

    איבן מנצוני יצר מופע בינוני ומשעמם שנסמך על גימיק שגם בו השימוש חד-גוני ונטול מעוף. "חומת מים" הוא שווה ערך למוזיקת מעליות – נסבלת למשך דקות ספורות, אבל מרדימה עד מורטת עצבים אם אתה נאלץ להיתקע איתה לאורך זמן.

     

    "חומת מים" – יום ו', 11.6, בשעה 14:00 ומוצ"ש, 12.6, בשעה 21:00 בבנייני האומה בירושלים; ימים ה-ש (15-16.6) בשעה 21:00 בקיסריה

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים