60 אלף איש פקדו את פסטיבל ישראל

גם במרכז סוזן דלל התל-אביבי, בו הועלו מופעי המחול של הפסטיבל, נרשמה תפוסה מלאה, למעט במופע של הכוריאוגרף יליד ונצואלה חוזה נאבאס. באופן כללי אומרים בפסטיבל כי מתוך 55 אלף הכרטיסים שהוצעו למכירה נמכרו 40 אלף.

גם מבחינה תוכנית מדובר באחד הפסטיבלים הטובים בשנים האחרונות, עם דגש מיוחד על תוכנית המוזיקה הקלאסית העשירה ועם בולטות ניכרת להפקות בינלאומיות מצוינות בתחום המחול, בהן מופע הפלמנקו עוצר הנשימה בביצוע להקתו של פאקו פניה, להקת אמנויות המחול הנפלאה של הכוריאוגרף הסיני שן ווי ולהקת דאנס קיאס שהציגה "מבט אחר" על הגוף.

גם התיאטרון, שאמנם בלט השנה פחות מבשנים עברו, רשם רגעים מרהיבים עם עיבוד בימתי מרהיב של תיאטרון רוזמאיטוסצ'י לסרט "החגיגה" ועם מפגש בין תיאטרון ומוזיקה לבין שירתה של אגי משעול במופע "ינשופות", הפקה מוזמנת של הפסטיבל.

"זהו אחד הפסטיבלים המוצלחים והמגוונים ביותר שידענו מזה עשור, למרות שהיה מהקשים להפקה מבחינה תקציבית ובטחונית", אומר היום מנכ"ל הפסטיבל, יוסי טל-גן. "אנו רואים הישג גדול באמון שנתנו האמנים הזרים שעמדו בהתחייבויותיהם כלפי הפסטיבל למרות הכל. רבים מהם הביעו את רצונם לשוב ולהופיע במסגרת הפסטיבל בעתיד ואין ספק שהם יהפכו לשגרירים של הפסטיבל ושל ישראל בעולם התרבות הבינלאומי. גם הקהל הישראלי הביע את אמונו ומופעים רבים זכו לתפוסה גבוהה".

למרות ההישגים מביע טל-גן אכזבה גדולה מירידה משמעותית בתמיכת מוסדות מסחריים כמו הבנקים, שבניגוד לעבר ויתרו השנה לחלוטין על חסויות ותמיכה במופעים: "אני מקווה שהנהלות הבנקים יתעשתו וישובו לתמוך באירוע חשוב זה התורם גם לתדמיתה של ישראל בעולם", אמר. 

הקומפוזיטור גיל שוחט, שמונה השנה לראשונה כמנהל תחום המוזיקה הקלאסית בפסטיבל, מסכם ואומר: "יש קונצנזוס סביב הצלחתה של תכנית המוזיקה הקלאסית בפסטיבל, אני שומע את זה מכל עבר ובראש ובראשונה מהקהל ועל כך אני שמח. אני מאוד מרוצה מהקונצרטים שהיו השנה בפסטיבל ומכך שאף אומן מתחום המוזיקה הקלאסית לא ביטל את הגעתו. ההיפך, כולם הגיעו בהתלהבות. הייתי רוצה בעתיד שלקונצרטים, שהם עבורנו בגדר אירוע היסטורי כמו למשל הרסיטל של הולצמאייר, הקונצרט של שמינית הצ'לי או מרתון סקריאבין, יגיעו כמות גדולה בהרבה של מאזינים. אחשוב בשנים הבאות על עוד דרכים לקרב קהלים שונים למופעי איכות מסוג זה".

אופירה הניג: "המצב בהחלט לא חזר לקדמותו"

מנהלתו האמנותית של הפסטיבל, אופירה הניג, המסיימת השנה את תפקידה מציעה לא למהר ולהכריז כי השנה חזר הפסטיבל לעצמו. "פסטיבל בסדר גודל שכזה לא היה מתאפשר אילולא החלטנו בשנה שעברה לקיים פסטיבל ישראלי מצומצם. ברור שאם בשנה שעברה היה מתבטל הפסטיבל, כפי שרבים חשבו שנכון שיקרה ובאופן כמעט אינפנטילי דרשו לקיים פסטיבל ענק תוך התעלמות מהמצב הפוליטי והכלכלי, לא היה השנה פסטיבל, מכיוון שבארץ מוסדות תרבות שנסגרים בהינף יד לא נפתחים שוב. זה מעניין איך שאנשים נוטים לשכוח ולהדחיק את עצם העובדה שאנחנו חיים במציאות מדממת ומבקשים שנתעלם ממנה ונגיש להם בכל מצב את הסוכריה הבורגנית שלהם. זה בלתי אפשרי.

"בשנתיים הראשונות שלי בתפקיד, רוב האנרגיה הושקעה בשכנוע אמנים ובדיבורים על הסדרי אבטחה, כשלצד זה ניסיתי להבין מה התפקיד התרבותי, המוסרי והציבורי של פסטיבל ישראל. ניסיתי להבין מה אני רוצה לעשות, מה צריך להיעשות ומה אפשרי. ללכת על הפקות כחול-לבן בשנה השנייה היתה החלטה חשובה ונכונה בדיעבד, למרות ההתנפלות מצד הציבור והתקשורת. מבחינתי זה היה אחד הדברים החשובים שהייתי קשורה בהם, ואני רואה בעשייה זו משמעות בטווח הארוך. פסטיבל 2004 הוא אמנם הפעם הראשונה שהיתה לי אפשרות להתמודד עם פסטיבל בינלאומי בהיקף גדול, אבל בל נטעה - לא חזרנו לשגרה. הפסטיבל הזה לא היה קורה מבחינה כלכלית בלי ההפקה המצומצמת בשנה שעברה ובעיקר ללא הקשרים האישיים שנבנו במשך שלוש השנים האחרונות מול האמנים השונים. חשוב לי לומר גם לבא אחרי – החרם התרבותי על ישראל עודו קיים, כך גם הפחדים, וצריך הרבה מאמץ שכנוע. זה לקח לנו שנתיים".

לדבריה של הניג, המאמץ הניב פרות, והיא בהחלט שלמה עם תכניית המחול והתיאטרון עליה היתה אחראית. "אני מסיימת בתחושה טובה. הגשנו לקהל השנה גם סוכריות בורגניות וגם סוכריות אוונגרדיות, ואני מרגישה שהוכחתי שאני יכולה לקיים פסטיבל בינלאומי, למרות המציאות שהכתיבה את התנאים. אי אפשר להמשיך במדיניות של כיבוש, הרג וגזירות כלכליות ולחשוב שהכל יהיה כרגיל. ניסיתי לעשות את הטוב ביותר במסגרת המגבלות, והוכחתי שזה אפשרי. כעת זה הזמן הטוב ביותר מבחינתי ללכת הלאה ולהתמקד סוף סוף ביצירה".