נועזת, למרבה הצער
יש דברים שאחרי "סקס והעיר" כבר לא עובדים: ב"ישנן נשים" (אמש, יס+) אפילו סצנות המין לא מחדשות דבר, מלבד העובדה שהן ארוכות וחד מיניות יותר. רענן שקד השתעמם
"ישנן בנות", יס+, 22:00
ניסיתי, בחיי שניסיתי. נורא רציתי להנות מזה. אבל במילה אחת? בו-רינג.
הכל ב"ישנן בנות" מתאמץ ונוגע בבינוניות. עולמן של לסביות עדכניות, אטרקטיביות ומשוחררות בעיר הגדולה יכול לשמש חומר-גלם מצוין, אבל הבינוניות מאיימת להכריע את הסידרה: יש סטרייטית קטנה וענוגה שאמורה כנראה לשמש קבוצת-ביקורת, אבל במחי מסיבה, כמה דרינקים והחלפת מרשמים ספרותיים עם לסבית דומיננטית היא מתחילה לחצות את הקווים. זו, בסך הכל, הגשמתה על המסך של הפנטזיה ההומואית הנפוצה, לפיה בתוך כל סטרייט/ית מסתתר חד-מיני גאה המאיים לפרוץ החוצה, בכפוף להופעת הפרטנר הנכון.
עוד קלישאות: שולחן הנשים המחזיק-מעצמו-שנון בבר הלסבי. תשמעו, יש דברים שאחרי "סקס והעיר" כבר לא עושים, ולו מכיוון שנעשו כבר על הצד המושלם. ועוד קלישאות: תפיסת הגברים כשירותי הזרעה. אחת הגיבורות מנפנפת בצנצנת פלסטיק ובה זרע, ומבהירה: "אני לא מאמינה שפעם הייתי בולעת את זה". יש משהו כה מיושן, עירית-לינורי כמעט, בתפיסה המרדדת הזו – גברים כחפצים – שזה אפילו כבר לא מצחיק.
"ישנן בנות" מתיימרת להיות נועזת. היא כזו, למרבה הצער, כך שמלבד דיון בבעיות ערווה, יש גם דיון בהסרת שיער מהתחת וסוגי פטמות. וואוו, כמה מרחיק-לכת. סצינות המין עצמן לא מחדשות – הן פשוט ארוכות וחד-מיניות יותר. ובכל הקשור לתסריט, עלילה, דמויות ראויות ועיצוב עולם מרגש – "ישנן בנות" מציעה מעט מדי פאן וכישרון. היא מהורהרת, איטית וכבדת-ראש – אבל לא כבחירה יצירתית, אלא כחולשה בכתיבה. הסיפורים לא מעניינים מספיק (שתי לסביות מחפשות תורם זרע; סטרייטית חוצה את הקווים; לסבית מפורסמת נצמדת לארון), הכתיבה לא ממוקדת, הדיאלוג נע בין הברקות בודדות לארכנות טלנובלית. העולם המוצג הוא ביזארו-וורלד מיופייף שבו כמעט כולם חד-מיניים (אטרקטיביים!), בעוד הסטרייטים נחבאים בין הענפים כחתולים מפוחדים.
אומרים שבפרקים הבאים יהיה טוב יותר. הפוטנציאל קיים – בעיקר בזכות הליהוק (כולל ג'ניפר בילס ופאם גריר בשני קאמבקים ראויים), אבל נכון לפתיחה, "ישנן בנות" היא סידרה יס-פלוסית טיפוסית: טובה, אבל לא מצטיינת; מדוברת, אבל לא פורצת-דרך. ההייפ גדול מהסחורה עצמה.
"דייט לסטרייט", ערוץ 2, 22:20
למה, בעצם, לא התנשקו אמש הדיילת הלוהטת רנן והכלכלן הליצן צח? לא ברור – כי נדמה לי שהם דווקא רצו.
שתי התוכניות הראשונות של "דייט לסטרייט" הסתיימו בתבערה זוגית שהורכבה מהתמהיל הנפיץ שבין אלכוהול ללא הגבלה, מצלמות טלוויזיה וציפיות בגובה כריות. בפרק הראשון התמסרה נערת המערות אביגיל ללא היסוס; בשני התחוללה תפנית כמעט לא-תאומן (וחשודה מאוד) – ממצב של קיטוב ופילוג בין שני הקורבנות לנישנוש הדדי; ואילו אמש, כשכבר נדמה היה שרנן – דיילת מתוקה שבוודאי כבר שמעה יותר מדי איזכורים לזלוויגר – עומדת להתאהב בכלכלן הכמעט-רגיש, זה לא קרה. אביעד קיסוס סגר את הדלת על בני הזוג ונעל את התוכנית למרות שהשניים נראו בשלים לפעילות – מה בשלים, נושרים מהעצים.
"דייט לסטרייט", בכל מקרה, מסתיימת תמיד בטוב. מלימודינו באקדמיית "דאבל דייט" אנחנו זוכרים כי כאשר אנשים זרים, פנויים ככל שיהיו, נפגשים במסגרת תוכנית טלוויזיה ומתבקשים להתאהב, נטייתם היא לתלוש זה לזו את הלב בידיים חשופות ולרקוד עליו את הקזנצ'וק. אצל קיסוס, משום מה, אנשים מתאהבים בסיטונות. יהיה נחמד לראות גם דייט אחד שממש לא הצליח, סתם בשביל האמינות.
צריך להגיד:
לערוץ 10: אולי תפתחו גם היום את המהדורה בידיעה על החלטת מני מזוז לסגור את התיק, תוך שאתם מתעלמים ממה ששודר אצלכם אמש, כפי שהתעלמתם אמש ממה שכבר שודר בערוץ 2, נכתב בעיתונות היומית ואיפה לא?
לאביב גפן: די כבר. הבנו שאין לך מושג קלוש ברדיו. לך תקליט איזו קינה.
