עוד כוסית לחיי המדע

התשובה טיפה מסובכת, אבל מסבירה למה צבעו של כל חומר בעל שטח פנים גדול ולא אחיד, כמו חול, אדמה, או בד, משתנה במים. במעבר בין חומר לחומר, האור נשבר, בצורה פרופורציונלית להפרש בין מקדמי השבירה של החומרים. כשהחומר יבש, האור נשבר בכל פעם קצת אחרת, כשהוא עובר דרך האוויר שנמצא בין הסיבים או הגרגרים. כך נוצרת תנועת זיגזג של האור, החזרה שלו לכל הכיוונים והתוצאה – אטימות.

בניגוד למקדם שבירת האור של האוויר, מקדם השבירה של מים דומה לזה של מוצקים אחרים (כמו סיבי הבד או גרגרי הקרקע). לכן, כשהחומר רטוב, הוא הופך לאחיד כביכול עבור קרני האור ועל כן יש שבירה מועטה יותר של האור, ופחות החזרה והתוצאה – שקיפות.

לגבי החולצות הלבנות, קורה משהו דומה, המים הופכים את הבד לשקוף והאור חוזר ישר מהגוף שנמצא מתחתיו. ישנם גם ניירות מסוגים מסוימים בעלי מקדם שבירה דומה מאד לזה של שמן ואם נטפטף עליהם שמן, הם יהפכו להיות כמעט שקופים.

ועכשיו השאלה היא: מה קורה אם שופכים על חולצה עראק שעורבב בקרח? אבל את זה כבר אתם תנסו בעצמכם לבד בבית... ובכן בנות, יש לכן כעת הסבר מדעי לכל מצב פתע.