פרופ' גרוס: מזוז טעה, והציבור עלול לאבד אמונו במערכת

"נפל דבר במערכת המשפטית. ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה בעניין ראש הממשלה ובנו, הסותרת ב-180 מעלות את ההמלצה של פרקליטת המדינה היוצאת - יכולה להקרין על אובדן אמון של הציבור כלפי הפרקליטות וכלפי המערכת המשפטית כולה". כך אמר אמש (יום ג') ל-ynet המשפטן פרופ' עמנואל גרוס, בעקבות הכרעת מזוז לסגור את התיק בפרשה. 

לדברי גרוס, "הרבה אנשים, גם כאלה שאינם משפטנים, מתקשים להבין איך ועל מה החליט היועץ לסגור את התיק בניגוד מוחלט להמלצה של פרקליטית המדינה, שהיא היום שופטת בבית המשפט העליון".

"ההחלטה, יותר משיש בה לזכות את שרון ובנו, יש בה כתב אישום נגד ארבל. יש כאן אצבע מאשימה: ביטול של הבחינה המקצועית שלה את חומר הראיות. הפער בהבנת הנקרא בין שני אנשים בקצה הפירמידה איננו מובן.

נכון שלא מדובר במדעים מדויקים, אבל אי אפשר מצד שני לקרוא אותו דבר ולהבין בצורה שונה לחלוטין את אותו הדבר. כאן יש בעיה ליועץ - איך הוא יכול להסביר איך אנשים אפילו יותר מנוסים ממנו בתחום המשפט הפלילי קוראים ומבינים את אותו חומר בצורה שונה ממנו. אני מתקשה להבין את הסיבה שבגללה דחה מזוז את ההמלצות של ארבל. בחינה נכונה של הדברים היתה צריכה לגרום לו לקבל את עמדת ארבל. זו טעות משפטית של מזוז".

זה שבר של אמון בתוך המערכת?

"לא אתפלא אם יווצר שבר של אמון בין הפרקליטים לבין הממונים עליהם. בנוסף, כל המערכת המשפטית, כולל בתי המשפט, מבססת את כל מעמדה על אמון הציבור. עד היום המערכת זכתה לתמיכה ולאמון רב של הציבור. אם האמון ניטל מהמערכת הזו, זה יכול לזעזע את המערכת. האם ההחלטה הזו תפגע באמון הציבור בפרקליטות? זה עלול לעשות את זה".

האם, כפי שקבע מזוז, דין רה"מ הוא אכן כדין כל אדם אחר?

"מבחינה רעיונית כן, אבל בפועל, כשאתה יודע מה המשמעות של קבלת החלטה נגד ראש הממשלה, הרי ברור שמבחן בוזגלו לא עובד כאן.   

ההחלטה של מזוז מחזקת את הרושם שיש להפריד בין התפקיד של היועץ המשפטי לממשלה לבין ראש התביעה הכללית. החיבור הזה לא ראוי. קרבתו של מזוז לשרון וליתר השרים, כיועץ משפטי לממשלה, מקשה עליו לקבל החלטה נגדם".

האם בג"ץ יתערב?

"היות והיועץ המשפטי לממשלה מוגדר רשות על פי דין, הרי חוק בתי המשפט מאפשר לכל אזרח עתירה נגד כל בעל סמכות על-פי דין ואותן עילות שהחוק קובע. זו לא תהיה הפעם הראשונה שעותרים נגד היועץ המשפטי לממשלה. במקרה שלנו, הפנייה תהיה מתוך ניסיון לבקש מבג"ץ לבטל את ההחלטה של היועץ המשפטי. העילה היחידה שמתאימה היא שההחלטה לא להגיש כתב אישום לוקה בחוסר סבירות קיצונית. כלומר, אם ינסו להוכיח שהעובדה שיש חוות דעת נוגדת של פרקליטת המדינה, והצוות שתמך בה, לא יכולה לחיות ביחד עם המסקנות של היועץ המשפטי לממשלה.

מעטים מאוד היו המקרים בעבר שבית המשפט התערב אצל היועץ המשפטי לממשלה בהיבט של קביעה שאין מספיק ראיות. כמעט אין מקרים שבג"ץ הפך החלטה של היועץ המשפטי לממשלה כאשר היועץ קבע שלדעתו אין ראיות מספיקות. צריך להבין שתפקידו של בג"ץ מוגבל. הוא לא בית משפט לערעורים שמעביר בשבט ביקורתו את צדקת ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, אלא תפקידו מצטמצם לבדיקת חוקיות ההחלטה.

במבחן החוקיות נדמה לי שיהיה מאוד קשה לשכנע את בית המשפט העליון שההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה לוקה בחוסר סבירות קיצונית, ויש תקדימים מועטים להתערבות כזו. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה לא חסין מפני ביקורת של בג"ץ".