לני קרביץ: "למדתי לאהוב את עצמי"

לני קרביץ, 40, מוציא אלבום שביעי, וזו בהחלט סיבה למסיבה, לפחות לדעת המעריצים, גם אם המבקרים בארה"ב לא ממש יצאו במחולות ושבחים. אבל בואו נודה: פחות מעניין אותנו הצד המקצועי אצלו. חייו האישיים, הסוערים, מעניינים הרבה יותר. אולי זה לא הכי הוגן בעולם, אבל זה בהחלט אנושי. אז תיכף נרחיב על הדיכאון הכבד ממנו סבל, ועל ניקול קידמן ושאר הנשים בחייו, אבל לפני זה, בכל זאת, כמה מילים על האלבום החדש.

האלבום, שנקרא "בפטיזם", יוצא שנתיים אחרי אוסף הלהיטים של קרביץ, שמכר מעל 8 מיליון עותקים. הכוונה המקורית שלו היתה לעשות בכלל אלבום פאנק, וזה באמת מה שהוא התחיל לעשות, "ואני גם אסיים אותו יום אחד", הוא צוחק. "אבל פתאום כל השירים האחרים התחילו לצאת ממני. זה אלבום של לידה מחדש מבחינה מוזיקלית, רוחנית, נפשית ופיזית". באלבום הזה הוא מציג לני מבוגר יותר, מפוכח יותר, מהורהר יותר, עם תובנות על החיים, שלו ובכלל. כך אפשר למצוא בו שירים כמו "אני לא רוצה להיות כוכב", "מה עשיתי עם חיי", "גורל" ועוד כאלה.

מתגעגע להיות אלמוני

"אני לא רוצה להיות כוכב", למשל, מספר, לדבריו, "על איך שאתה מתעורר בבוקר ומתגעגע לזמן שהיה כל כך פשוט להסתובב ברחוב, לשתות קפה בשקט בבית קפה, להביט באנשים בפארק. להיות אלמוני שאיש לא מזהה. אני מתגעגע לימים שבהם עמדתי מול חנויות לכלי נגינה ונורא רציתי שאוכל להרשות לעצמי גיטרה. לפעמים אני מתגעגע לציפייה לקראת מימוש חלומות".

הסינגל הראשון מהאלבום, "לאן אנחנו רצים", הוא רוק סטייל שנות ה-70, עם סולו גיטרה שלו. הוא כתב את השירים בדירה של חבר בניו יורק והקליט אותם באולפן שבמרתף מלון אדיסון בעיר. "ימים שלמים לא יצאתי מהאולפן. לפעמים עבדתי 18 שעות ביום", הוא מספר. הוא גם ניגן בכל הכלים, הפיק בעצמו את האלבום, ואירח את ג'יי-זי בשיר "סערה". "האלבום הזה בעיני הוא כמו לחזור לאלבום הראשון שלי", הוא אומר. "התחלה חדשה. יצירתיות בלי מאמץ כמעט". על הנייר, ולא רק על הנייר, יש ללני קרביץ הכל. קריירה מצליחה, המון כסף בבנק ורומנים עם נשים מהיפות בעולם. אז למה למרות שמיליוני גברים ברחבי העולם היו שמחים להתחלף איתו, הוא הרגיש אומלל והיה בדיכאון כבד?

הייתי מסתתר מתחת למיטה עד ההופעה

זה התחיל ב-2002, אחרי שהוציא את אלבומו "לני" ועמד לצאת לסיבוב הופעות. "לא יכולתי להתנער מהדיכאון הזה", הוא מספר. "אני אדם שחושב תמיד רק חיובי, ופתאום במשך זמן רב הציפו אותי מחשבות ורגשות שליליים. הרגשתי נורא. הייתי מגיע למלון, סוגר את הווילונות ומסתתר מתחת למיטה עד להופעה. רק על הבמה הצלחתי ליצור אינטראקציה עם העולם, ושנאתי כל רגע של כל הופעה".

הוא הופנה לפסיכיאטר, קיבל כדורים, אבל מכיוון שהוא לא אוהב תרופות כימיות, לא לקח אותם. במקום זה עישן הרבה מריחואנה. "היה לי בסיבוב ההופעות הזה אדם שהתפקיד היחיד שלו היה לגלגל בשבילי את הג'וינטים לאורך כל היום", הוא מספר. על השאלה למה הוא היה בדיכאון, הוא עונה שלדעתו זה בגלל הבעיות שלו לשמור על מערכת יחסים זוגית ולמצוא אהבת אמת. "חוסר היכולת הזה הרס אותי לאט", הוא אומר. "רציתי לפגוש את האישה האידיאלית. לא רציתי עוד חברה או סתם סטוץ. רציתי אישה".

יצא עם הנשים הכי בעולם - ועדיין לבד

כן, מה שווים החיים ומה הטעם בהצלחה אם אין לך עם מי לחלוק את זה. ולמרות שלני קרביץ יצא עם שלל מפורסמות, כמו ליסה בונה (הוא גם היה נשוי לה תקופה קצרה ויש לו ממנה בת, זואי, היום בת 15, עליה יש לו משמורת בלעדית), ונסה פאראדי, קיילי מינו, נעמי קמפבל וניקול קידמן, שהיא בינתיים האחרונה ברשימה – הוא עדיין לא מצא את האחת והיחידה. "הבעיה היא לא להכיר נשים, אלא להכיר את האישה הנכונה", הוא מסביר. "אם הייתי מסתפק בסקס בלבד, הייתי מסודר לכל החיים, אבל מעולם לא התעניינתי אך ורק בסקס. ברצינות. למרות מה שמספרים עלי בעניין הזה, הדבר האחרון שאני רוצה זה סטוץ ללילה אחד. אני מחפש מישהי שאוכל לדבר איתה לאורך כל הלילה. שהקשר בינינו יהיה רוחני ולא רק פיזי".

אם ככה, אז למה הוא בגד בניקול קידמן? לפי הצהובונים, הרומן שלהם, שהיה רציני, נגמר אחרי שפורסמו צילומים שלו בקטע אינטימי במועדון במיאמי עם אמנית ברזילאית. לני מסרב להתייחס לזה ישירות. "אני פנוי עכשיו ואפשר להסיק מזה מה שרוצים. אני אדם מקסים, נחמד, שיכול להעניק המון אהבה, אבל אני גם טיפוס מורכב ומסובך. אני דיווה. חבל שזה נגמר, אבל צריך להמשיך הלאה. החיים לא נעצרים בגלל שהאהבה שדפקה בדלת החליטה להמשיך בדרכה ולא להישאר. אני לא נמשך במיוחד לנשים מפורסמות. אני נמשך לנשים נחמדות. וכיוון שבדרך כלל אנחנו פוגשים את בני הזוג שלנו במקום העבודה שלנו, אז במקרה שלי מדובר בנשים מפורסמות.

"אני לא חייב שהחברה שלי תהיה בעלת אוסקר. מצידי, אני אהיה מאושר לצאת עם הבחורה מסניף הדואר. אבל לעיתונאים לא אכפת כשאתה יוצא עם סתם בחורה. מעניין אותם רק כשאני עם מפורסמות. יצאתי עם בחורה ממיאמי, משכונת עוני, שנתיים. העושר שלי לא צריך להטעות. גם אני בחור פשוט ורגיל. דווקא בשכונות הפחות 'טובות' לכאורה אני מרגיש בבית. מתייחסים אלי שם כאל אדם רגיל. כילד, ביקרתי המון את סבתא שלי מצד אמי שגרה בשכונת עוני בברוקלין".

מעניין רק עם מי אני שוכב

אולי בהיסטוריה הלא קלה שלו טמון ההסבר לתסביכים שהוא סוחב איתו. בן לאם שחורה, רוקסי רוקר, ששיחקה בסדרה "משפחת ג'פרסון", ולאב לבן, יהודי, סיי קרביץ, שהיה מפיק חדשות.

הוא נולד בניו יורק ובגיל 12 עבר עם משפחתו ללוס אנג'לס, שם למד בתיכון בוורלי הילס עם ניקולס קייג' וסלאש מ"רובים ושושנים". בגיל 16 עזב את הבית כדי לראות איך זה שם בחוץ. חי במכונית שלו, כתב שירים והופיע תחת השם רומיאו בלו שאימץ לעצמו. אחר כך חזר לשמו האמיתי וב-89' הוציא אלבום ראשון, "תנו לאהבה למשול", שפירסם אותו בעולם. הוא גם כתב שירים לאחרים, ביניהם "הצדק את אהבתי" למדונה.

למרות ההצלחה, הוא מאוכזב ומתוסכל מיחס התקשורת כלפיו. "אני כותב, מפיק, מנגן ב-15 כלים, שר את כל השירים שאני כותב. אני לא פחות מוכשר מהרבה מוזיקאים מפורסמים אחרים, אבל מה שמעניין את התקשורת זה עם מי אני שוכב. מעולם לא רציתי להיות סלבריטי. יצא לי מוניטין בגלל שיצאתי עם נשים מפורסמות, וזה מתנקם בי. לפחות עכשיו אני לא בדיכאון בגלל זה.

"אני מאושר להיות מי שאני. עד לא מזמן לא הרשיתי לעצמי להרגיש אושר. לא הרשיתי לעצמי ליהנות מכל השפע שבורכתי בו. שאלתי את עצמי אם זה שווה. סיבוב ההופעות היה סיוט, עד שמנהל ההופעה אמר לי: 'אתה חייב להתחיל ליהנות להיות לני קרביץ'. זאת היתה נקודת המפנה. הבנתי שאני לא צריך להיות מושלם. למדתי לקבל ולאהוב את עצמי עם כל המגרעות שלי".

מעצב מלון, עובד על סרט

העתיד, הוא מאמין, צופן לו רק טוב. "יש בי המון יצירתיות. רבים לא יודעים עד כמה, כי לא הראיתי את זה עדיין, אבל עכשיו אני מוכן להוכיח", הוא אומר. והיצירתיות אינה רק במוזיקה. הוא יוצא בקו של מוצרי אופנה וריהוט וקיבל הצעה לעצב מלון במיאמי ולעשות אותו הכי סטייליסטי שאפשר. הוא גם עובד על סרט קולנוע, שאותו יביים וגם יככב בו. מעין אוטוביוגרפיה בשם "ברביקיו ובר מצווה". וודי אלן לא היה עושה את זה יותר קולע.