גברים ממאדים, דורית מנוגה

"הייתי חודש בפונה שבהודו בקיץ, ואצל אושו גורסים שלא צריך לעשות ילדים עד שלא הגשמת את עצמך באמת. אז אני אומנם לא חיה לפי אושו, אבל זה בהחלט מכניס אותך לפרופורציות, במיוחד אצלנו בארץ, שהחברה כל כך קיבוצית ומשפחתית ולוחצת. אז אני משתדלת להקשיב קודם כל לעצמי, לא ממקום של לחץ שאני חייבת, אלא להרגיש שאני רוצה". דורית לב ארי, 34, יושבת בבית קפה ומנסה להדוף את השאלות של הדודות מתי סוף סוף היא תתיישב ותעשה ילד. לפני קצת יותר משנה וחצי היא התגרשה מבעלה עמי סמולרצ'יק לאחר 8 שנות נישואין, שהתחילו כשהיתה רק בת 23. "התחתנתי בגיל צעיר, ובסך הכל הלכתי מאוד בתלם", היא נזכרת. "כשנפרדנו הייתי בת 31. זה היה בעצם מסע בלהכיר את עצמי, למצוא את עצמי מחדש, לבד. למצוא את המחשבה שלי, את הדרך העצמית שלי".

ומה גילית?

"זה לא בדיוק שגיליתי דורית שונה. אני חושבת שנפתחתי והשתחררתי מכל מיני פחדים. למשל, היה לי פחד מלחיות לבד. לא הכרתי את זה בכלל. אז זה היה מאוד כואב, אבל גם מחזק. פתאום מצאתי את הטוב שיש בלהיות עם עצמי. כשאתה נכנס לזוגיות בגיל נורא צעיר, זה כמו ערימות של לגו שפתאום מתחברות יחד. ואז, כשנפרדים נהיים חורים כאלה ואתה צריך לבנות את עצמך מחדש".

וזה קשה לך?

"הקושי הוא ברמת הלחצים החברתיים, ובעיקר כשנורא דוחפים לך את האף אם את לא מספקת את הסחורה. כל עוד את לא מתחתנת אז למה לא התחתנת, וכשהתחתנת, מתי תלדי ילדים, ואם התגרשת, למה לא עשית עוד ילד, וגם כשיש לך ילד, אז איך את מגדלת אותו, ואם כבר יש לך ילד ואת מגדלת אותו לבד, למה לא עשית עוד אחד, שיהיה לו אח. אז אני משתדלת, ומרגישה שאני גם מצליחה לא לחיות את חיי לפי מה שאנשים אחרים חושבים שאני צריכה לחיות אותם. מה שמקל על העניין זה שאני גרה בתל אביב ושיש לי עוד חברות שהן לא נשואות ולא אמהות, ושהמשפחה שלי ליברלית ולא מלחיצה".

את מצפה לזוגיות חדשה?

"בגדול כן. לזוגיות שנותנת לאנשים כוח לגדול ולצמוח ולא להפך, כי יש הרבה מערכות יחסים חוסמות".

קשה להיות אשה לבד?

"אני חושבת שכן, אבל לא רק לנשים. לנשים זה פשוט קורה בגיל יותר מוקדם. אבל גם גברים שמתקרבים לגיל 40 מגלים תסמונות שיש לנשים בשנות ה-30, של לחץ ותקיעות. ישבתי פעם עם רווק בן 40, שהיה בלחץ שבדרך כלל אני מכירה אצל נשים, ואמרתי וואללה, גם להם זה קורה בסוף".

וזה עצוב לך לפעמים?

"בטח שכן. הרבה פעמים אני פתאום אומרת אם היה לי בן זוג וילד, אולי היה לי יותר קל והחיים שלי היו יותר טובים".

ואז מה את עושה?

"או שאני מרשה לעצמי פשוט להתבאס ולהיות עצובה, או שבגלל שכבר חוויתי זוגיות ואני לא ממש רווקה בגיל הזה, אני מסתכלת ואומרת שהדברים הם בסך הכל לא שחור ולבן, ולמרות שיש לי רגעים עצובים אני חיה חיים מלאים, וזה דבר משמח. אני אלופה בלפנק את עצמי. אוהבת לבשל לעצמי, יודעת להיות עם עצמי ולעשות דברים שאני אוהבת, וזה כיף גדול".

לב ארי קיבלה את מנת החשיפה הגדולה שלה כששיחקה את דפי ב"בנות בראון", ועטרת התלתלים שהתחלפה מאז בפן מוקפד הפכה לסמלה המסחרי. נוגה פלד של "מיכאלה" זה כבר סיפור אחר לגמרי, מדובר בקלפטע מהגיהנום שמנסה להחזיק את הגבר בחייה באמצעות תרגיל ההריון הידוע.

התפקיד ב"בנות בראון" חולל שינוי בקריירה שלך?

"זהו, שלא ממש. עובדה שלא קיבלתי מאז שום תפקיד נוסף בטלוויזיה, עד עכשיו. ההכרה ברחוב לא שקולה להכרה במקצוע. עבדתי בתיאטרון הקאמרי בכמה הצגות והיום אני משחקת בקומדיה 'בשם האהבה'. אחרי 'בנות בראון' היתה מין תקופה כזאת שהכל נתקע. אבל אין ספק שגם היום, שנה וחצי אחרי, אנשים זוכרים את דפי ומאוד אהבו אותה. זה לא שחיכיתי שיקרה משהו והתאכזבתי. מאוד שמחתי שהתפקיד הזה נפל בחלקי, אבל לא אמרתי וואו, עכשיו אני הולכת להיות מישהי. ממש לא. תמיד היתה לי עבודה, טפו טפו טפו, בתחילה בכמה הצגות בתיאטרון 'גשר' והיום ב'קאמרי'".

ולנוגה את מתחברת?

"אני מחבבת את נוגה, למרות שיש בה משהו קוטרי וניג'סי שמאוד לא קיים אצלי. בניגוד למראה שלי, אני ממש לא פולנייה באופיי. אני משתדלת להבליט בה את הדברים החיוביים, במגבלות הז'אנר. נוגה היא לא אלקסיס הקלאסית. ברור שהיא ביצ'ית, אבל זה בא ממקום של חולשה, כי היא פוחדת שגיא יעזוב אותה, אבל להחזיק גבר בגלל הריון? אני לא הייתי מסוגלת לזה".

ובכל זאת, מתי תעשי ילד?

"זה ממש לא פשוט, אבל בגילי המופלג, אם ארצה ילד ולא יהיה לי בן זוג, אהיה אם חד הורית. זה ברור לי. אבל מה בוער לי? שרה ג'סיקה פרקר עשתה ילד בגיל 38 והלן האנט בגיל 42, וגם מדונה, אז למה לא אני?".

"מיכאלה", HOT3, א'-ה' 20.05