המטומטמת לומדת לחשוב

הקומדיה החביבה של גרסון קאנין משנות ה-40 על הקשרים המסואבים בין הון ושלטון, נשמעת רחוקה מאוד מהציניות האכזרית של הפוליטיקה הישראלית העכשווית, על אף הרצון שבא לידי ביטוי בתוכנייה לראות בה משל אקטואלי לימינו. במרכז העלילה זוג מוזר, שמגיע לוושינגטון ומתמקם בסוויטה מפוארת. הוא מלך הגרוטאות, שכל הדרכים כשרות בעיניו להגדיל את עושרו, והיא חשפנית לשעבר, שמגיעה על תקן הידועה בציבור שלו, אך עוברת לאורך הערב טרנספורמציה מדהימה בזכות עיתונאי צעיר, שעושה לה בית ספר בדמוקרטיה.

בסופו של דבר, זו קומדיה די צפויה אבל אפקטיבית והתרגום של אילן רונן והעיבוד של אבישי מילשטיין מצליחים לשמור על החן התמים של המקור. אמנם במחצית הראשונה יש תחושה שהוולגריות משתלטת על הבמה, והביצוע צעקני מדי, אבל אחרי ההפסקה המצב נרגע קצת, ואז זה מתחיל לעבוד באיזון נכון בין קומדיה רומנטית, סאטירה חברתית והמסר הדיקטי של הסיום.

מבין תפקידי המשנה ראויים לציון טלי בן-יוסף, דרור טיפלי וצקי וניסים .זוהר ברוך דרור אמין ושרמנטי בתפקיד העיתונאי האידיאליסט, אם כי חסר לו משהו מהנבזות של העיתונאי החוקר, וספי ריבלין משכנע בתור הנובוריש הבור שרודה בכל הסובבים אותו, גם אם הביצוע שלו די חד-ממדי. אך בעיקר זו הצגה המתבססת על קסמה של רמה מסינגר, שמגישה ביצוע רב חן ומדויק בתור הבלונדינית המטומטמת שלומדת לחשוב לעצמה. היא מצליחה להיות סקסית ויחד עם זאת תמימה, ובסך הכל משכנעת אותנו באפשרות של הטוב לנצח באגדה האורבנית המודרנית הזו. אשרי המאמין.