מדריך לרווקה הנואשת: כך תשווקי עצמך לגבר חלומות

שלום. אני דנה ספקטור. יכול להיות שאתם מחבבים אותי, יכול להיות שלא. זה ממש לא משנה, כי מהיום כל זה הולך להשתנות. מהיום אני לא מבקשת שתזכרו אותי רק ככה: ג'ינג'ית. תוססת. דוברת שלוש שפות. אז נכון, אחת מהשפות היא ערבית ספרותית במבטא מאסרי שלמדתי בתיכון ממורתי דמוית הגמל, הגברת ג'נח. אשר לג'ינג'ית, התווכחתי עם עצמי שעות אם ללכת על "תמירה" במקום, אבל תמירה תמיד נשמע לי כמו משהו שכותבים על שחקניות כדורסל לסביות בעיתונים.

אם כן, רשמו לפניכם, ג'ינג'ית. תוססת. דוברת שלוש שפות. נכון שיש לזה צלצול פתייני ואקזוטי? נכון שזה נשמע כמו מישהי ששווה להכיר? נכון שזה מעלה בכם חשק עז ולא מוסבר להתחתן איתי בזה הרגע? בבקשה, בבקשה, תגידו שכן.

כי את ה"מותג" החדש שלי לא המצאתי סתם. ה"מותג" החדש הזה הוא טקטיקה שלמדתי מהתנ"ך החדש שלי, "איך למצוא גבר אחרי גיל 35". אחרי גיל 30 פלוס, כך קראתי בספר, אני נמצאת במצב אס-או-אס רווקי. רוב הגברים בגילי מעוניינים באיזו דוגמנית תחתונים בת 15, בעוד ישבני המתבגר מדשדש מאחוריי כמו פקינז צלוליטיס עצוב. ומה שהכי גרוע, אני סובלת מתנאי שוק תחרותיים. כמוני יש בעולם עוד מיליוני נשים לא נשואות מעל 30. לכולן אופי טוב, עבודה מוצלחת ואמונה טיפשית שגברים מתעניינים בכל אלו. איפה. כדי לבדל את עצמי מקהל הלוזריות האחרות, עליי להפוך את עצמי למותג אישי מוביל. "כדי לבדל את עצמך", אני מזכירה לעצמי את שלמדתי בספר, "עליך להחדיר למוחם של אנשים שאת מישהי ששווה להכיר. בחרי שלושה יתרונות זכירים ושנני אותם לסביבה שלך. ככה תתפסי את תשומת לבו של הזכר המשועמם ותאפשרי לנשים אחרות להציג אותך לגברים פנויים לא סתם כ'איזו רווקה סדרתית בת 33 שעובדת איתי במשרד".

ובכן, ג'ינג'ית, תוססת, דוברת שלוש שפות. יש מועמדים בקהל? מישהו? רופא אולי? לא? אז נמשיך הלאה, לפרק 17 בספר, בו אלמד איך להחדיר את המותג ספקטור לסביבת העבודה שלי. למשל, לגשת פינת הקפה ולארוב שם בערמומיות לחיה ממחלקת המודעות, נשואה ואם לארבעה, ששותה מרק 10 קלוריות וחובשת כובעים עם שיבולים רקומות. לא המילייה הרגיל שלי, אבל אין מה לעשות. אני נפולת ביולוגית, ועליי "להרחיב את נתח השוק שלי".

כעת עליי ליזום סמול טוק שיאפשר לי להזכיר כבדרך אגב את שלושת היתרונות שלי. למשל "הממ, חיה, איזה קפה טעים. הידעת שבערבית ספרותית קוראים לקפה הפוך 'קהווה מג'נון?'".

"באמת?" תזדקר חיה ממשמניה. "ואיך את יודעת את זה?"

ובינגו, כבר אני משחילה לה את שיעוריי הפרטיים עם גברת ג'נח. עכשיו נותר לי רק להחליט איך להחדיר למוחה האיטי והנוטף הסביח את העובדה שאני תוססת. בספר ממליצים לי לדבר הרבה על ריקודים. "כל הלילה רקדתי סלסה", איאנח לשיבולי הרקמה שלה. "והיום קמתי בבוקר ודפקתי ריקוד סוסים סקוטי שעתיים במטבח. אבל כזאת אני, תוססת, יש לי קוצים בישבן, או כמו שאומרים בצרפתית - עוד שפה אותה אני יודעת כשפת אם לי - דרנייר".

ועכשיו, לחלק הארי של התוכנית. עליי לתפוס בידה של חיה בחום ולומר לה את המשפט הבא: "כידוע לך, אני רווקה. השנה החלטתי להקדיש את עצמי למציאת גבר נפלא. אולי את יכולה לחשוב על גבר פנוי נחמד להכיר לי?"

אז נכון, זה משפט ארכאי משהו, ואני נשמעת כגיבורה מתגעשת של ג'יין אוסטן, אבל אם הכל ילך כשורה, חיה מהמודעות תקלוט שאני דוברת שפות תוססת, שממש מתה לתפוס זכר. חיש קל תסדר לי דייט עם אחיינו הפנוי של בעלה. אז נכון, הוא יהיה טכנאי מזגנים תשוש נפש ותהיה לו, מן הסתם, רגל אחת קצרה יותר. מדי בוקר אתקין לו את מדרסיו האורתופדיים ואשלח אותו במחולות סקוטיים לרנו אקספרס הלבנה.

ובכן, כך תעשי

זמנים קיצוניים קוראים לפעולות קיצוניות. פעם היה צריך להיכנס להיריון לא מתוכנן כדי להפיל גברים בפח. היום מספיק להיכנס לסטימצקי ולרכוש את הספר בעל השם המלא הארוך בעולם, "איך תיישמי את מה שלמדתי בבית ספר למינהל עסקים כדי למצוא בעל עד גיל 35", מאת רייצ'ל גרינוולד (הוצאת מטר), 78 שקלים. פינג.

הספר מציע את "התוכנית", או באנגלית הרואית "דה פרוגרם": 15 הצעדים שיאפשרו לך לחולל את הנס. שמעה של "דה פרוגרם" עובר זה כמעט שנתיים מפה לאוזן במשרדים בניו יורק, בבתי קפה בלונדון ובכל מקום שבו מתקבצות סינגליות הומיות. הספר תורגם כבר ל-18 שפות, וסדנאות בנושא נערכות בכל בירה עולמית ראויה. ה"פרוגרם" אפילו זכתה למחווה בבית המקדש העולמי של הסינגליות והשתלה לפרק של "סקס והעיר הגדולה" בעונתה האחרונה. כן, חברים, כמו שזה נראה מכאן, "למצוא בעל אחרי גיל 35" הולך ודוחק את רגליו של פורנו הרווקות הקודם, הלא הוא "החוקים" של אלן פיין ושרי פיינגולד.

אני קוראת לזה פורנו, כי זה בדיוק מה שזה. עוד מדריך "כך תעשי" מכני וקר, לתהליך שאמור להיות מסעיר ולא מאולף. עוד מדריך שמתייחס לגבר כאל שפרירית אילמת ונטולת רצונות, שתפקידך ללכוד בעדינות ברשתך הנשית הריחנית. הדבר היחיד המפריד בין "איך למצוא" לפורנו חתונות נוסח "החוקים" ו"נשים שאוהבות יותר מדי", הוא המחברת שלו, ריצ'ל גרינוולד. אישה אדמונית, אמריקנית מאוד, בעלת תסרוקת ננסי רייגן שמרנית. הגברת גרינוולד היא אשת שיווק מצליחה, עם תואר מבית הספר למינהל עסקים המוביל בארה"ב - זה של הרווארד, תארו לעצמכם. את גישת כלכלת השוק ששירתה אותה בעסקים היא מציעה ליישם על מנת למכור את עצמכן לגברים, להלן "15 עקרונות שיווק מודרניים כדי לסלול לך את הדרך לחופה". וזה אינטימי ומחמם לב בדיוק כמו שזה נשמע.

וזה גם מוזר, בהתחשב בכך שעקרונות השיווק המודרניים לא היו שוס גדול כבר בסיבוב הראשון שלהם. מונחים כמו "בידול", "מיצוג", "מיתוג" ואחיהם הניג'ס "פלח שוק", הצליחו להשניא את עצמם על כל מי שאינו אשף מרקטינג מחדרה בשם צק. והנה, אותם עקרונות מייגעים ממש נחטפו על ידי קהל הרווקות העולמי ויושמו ללא שמץ אירוניה בחייהן הפרטיים. ברגעים אלו ממש עסוקות מאות אלפי סינגליות בעולם בבניית עצמן כמותג אישי מצליח. הן "מרחיבות את השוק", "מעצבות אריזה חדשה ומושכת יותר", "מקדמות" את המוצר שהוא הן בטלמרקטינג ובדיוור ישיר ומוצאות חברה טובה שתיתן להן "תמיכה שיווקית". נשמע ציני? מנוכר? אולי, אבל מאות אלפי הקוראות של גרינוולד נשבעות שזאת הדרך למק-חתונה של החיים.

בלי אדום בציפורניים

את גרינוולד בת ה-39 אני תופסת בביתה שבדנוור שעה לפני שעליה לצאת ולאסוף את הילדים. כן, גרינוולד כבר זכתה בגיזת הזהב המיוחלת, בעל "מקסים. את חייבת לפגוש אותו" בשם בראד, ושלושה עוללים יפהפים. ממקומה הבטוח בעיר הפרברים האמריקנית הלבנה, ניכר בגרינוולד שהיא מאושרת בעליל. מאושרת באופן חשוד כמעט. קולה מתרונן וגבוה, היא מצטחקקת לתוך עצמה כמו דאפי דאק על אקסטזי, ובכל פעם שאני מדברת היא ממהרת לעודד אותי בקריאות עונג קטנות של "או יה!" ו"אהממ, אהממ, רייט". באמריקאית היו מכנים אותה "צ'ירפי" - מישהי יעילה, עליזה ותוססת שהחיים לא סודקים אותה כלל. אישיות הסופר רעייה הרפובליקנית הזאת מאפשרת לה לומר דברים איומים כמו: "שיצחקו עלייך שאת נואשת, אחרי שתתחתני תצחקי עליהם בחזרה", ולחייך כאילו פיזרה באוויר זר חבצלות ריחני.

אבל כבר עם השאלה הראשונה אני סודקת את צ'ירפיותה של גרינוולד. "את שואלת איך התגובות לספר?" היא נאנחת טראנס-אטלנטית. "מקוטבות מאוד. זה ממש מתחלק חצי חצי, תגובה אחת נפלאה, השנייה איומה. רגע אחד אני אקבל אי-מייל מאישה שאומרת "רייצ'ל, שינית לי את החיים, אני מאורסת בזכותך', ורגע אחרי יגיע מייל מאישה שטוענת שאני בושה למין שלי ושהחזרתי אותנו לתקופת המערות. אז אני לא יודעת, אני רק מנסה לא להיעלב מזה. אני יודעת שהעיתונות ציירה את הספר כמסמך אנטי פמיניסטי מזעזע, אבל זאת ממש לא היתה הכוונה שלי. לדעתי אני רק מעודדת נשים להיות פרו-אקטיביות, לא לשבת ולחכות למיסטר רייט, בעצמן לגרום לזה לקרות. ואם בדרך אני גם מפצירה בהן ליצור מעצמן מותג, שזה אומר למצוא בעצמן דברים יפים ומושכים ולשווק אותם, תגידי לי את, מה רע?"

שאלה מעניינת. מה רע בספר שמכנה רווקות בגילך "מצב אס-או-אס" ומייעץ לך לפתור אותה כמו שמתקשרים ל-102 כשצריך אמבולנס? מה רע בספר המפציר בך להפוך את חיפוש הבעל לעדיפות ראשונה במעלה, גם אם זה אומר שיפטרו אותך מהעבודה? מה רע בתוכנית שבמסגרתה עלייך להפוך את עצמך לג'מוסית חתונות שועטת ולדרוס בדרכך כל זכר לאישיות, תחביבים וחברים שליוו אותך עד כה? כי נערת "למצוא בעל" לא עושה דבר שאינו קשור, ולו בעקיפין, למציאת בעל. היא אמורה לבחור את חברותיה לפי קריטריונים כגון "מכירה הרבה גברים פנויים? כן/לא". היא אמורה לזרוק הצידה כל תחום עניין שאינו כול את האובססיה הנוכחית שלה - ציד הזכר הלבן הגדול. "נניח שאת מתה על ריקודי בטן", מסבירה גרינוולד, "זה יפה, אבל אין הרבה סיכוי שתמצאי שם גברים. עדיף בהרבה שתקדישי את הזמן הפנוי שלך, שהוא משאב נדיר מאוד כשיש לך קריירה, לחוג כמו נגרות, שמלא בגברים פנויים".

אפילו בצאתך לשופינג תשב גרינוולד על כתפך כתוכי ותמצמץ בעיני הננסי רייגן שלה בתבונה. "כדי למצוא בעל את חייבת להיות ממוקדת", תקרקר לך. "פוקוס, פוקוס, פוקוס, פרו-אקטיבית כל הזמן. במקום ללכת לגאפ, לכי לסקור דיבלים וקיבורות זרוע בחנות לחומרי בניין. יש שם גברים, את צדה. קפיש?"

הדבר הראשון שעלייך לעשות הוא, כזכור, להפוך את עצמך למותג אישי שיפנה לנתח שוק גדול ככל האפשר. "אסור לאישה לחפש את הקוטביות, את הייחוד שלה, בגלל שכל הרעיון במציאת בעל הוא נפח וכמות", כך גרינוולד בשיווקית מכובסת ותקינה. ובתרגום: עלייך להפוך את עצמך לליידי נעימה ולא מאיימת, שתקסום לכמה שיותר גברים פנויים. להליך רשת רחבה, מכנה את זה גרינוולד. כלומר, עלייך להסכים לצאת לדייט עם כל מי שיציע לך, גם אם הוא ננס פוליגמי אלים. "מי יודע", כך גרינוולד, "אולי הוא מכיר גברים פנויים מעניינים? בפרוגרם לא פוסלים שום אפשרות".

זה אומר גם שעלייך לבדוק היטב את אריזת המוצר שלך ולהפוך אותה לאטרקטיבית ככל האפשר. את צריכה להיראות סקסית, אבל בדרך שבה רעיה לעתיד עושה זאת. עצות כמו "בלי אדום לוהט בציפורניים - בבקשה, את רעיה לעתיד, לא זונה", יבהירו לך היטב כיצד צריכה להיראות הגברת הראשונה של בעלך לעתיד. אבל מה, תגמגמי, עם הסגנון האישי שלי? "יהיה לך מספיק זמן להיות מיוחדת אחרי שתתחתני", סותמת גרינוולד את גוללך.

- לפי מה שאת אומרת ,אין דום סיכוי שמישהו יתחתן איתי אי פעם. אני נראית, כהגדרתך הנעימה, כמו "זונה".

"אני נגד נשים שלבושות חשוף. זה לא סוד שגברים בכל התרבויות מחלקים נשים לשתי קבוצות: אלו שהן כיפיות לטווח קצר, ואלו שאפשר להביא הביתה לאמא. ואני לא מאשימה אותם. הם רוצים מישהי עם ערכים. כשגבר חושב אם להציע נישואים, הוא שואל את עצמו: 'האם האישה הזאת תהיה אם טובה לילדיי? האם היא תשתלב עם משפחתי?' אי אפשר להביא הביתה פרוצה או נערת טלפון. אני למדתי בקריירת השיווק שלי שאם רוצים להצליח, צריך למכור את מה שקונים רוצים לקנות. מה שגברים רוצים לקנות? תתפלאי כמה הטעם שלהם משותף ולא מפתיע".

- מאיפה, בעצם, הידע לגבי מה גברים רוצים?

"היו לי הרבה חברים גברים, ופשוט הקשבתי למה שהם סיפרו לי שהם אוהבים בנשים. הבנתי שהם אוהבים נשים נשיות - נשים עם שיער ארוך, שלא יהיו אגרסיביות. נשים אגרסיביות זה הטרן-אוף הכי גדול".

תיפסי אותו בשתי דקות

שיווק זאת מילת המפתח. כבר בגיל 26 היתה גרינוולד אשת השיווק של המים המינרליים "אויאן", "ואם הצלחתי למכור בהצלחה מים מינרליים יוקרתיים שעולים יותר משאר המתחרים", אמרה בראיון, "אני יכולה למכור הכל".

ואכן, הספר של גרינוולד הוא לפני הכל מוצר סקסי ומשווק היטב. זה מתחיל בכותרת הבוטה, "איך למצוא בעל אחרי גיל 35", וממשיך בכנות הברוטלית של גרינוולד לגבי קהל לקוחותיה. אצל גרינוולד לא תמצאי שום פוצי-מוצי רוחני מדגם "תאהבי את עצמך גם אם את לווייתנית קרוואנים בשם שרלין-אן, ורק אז יבוא הגבר שיאהב אותך בחזרה". לא, גרינוולד עושה לרווקות ריאלטי-צ'ק אכזרי, דוחקת בהן ליטול קורה מבין עיניהן ולהבין כי חשדותיהן הגרועים ביותר הם מציאות בהירה: כן, רווקה בגיל כזה היא סחורה פגומה שסיכוייה מצומצמים. למעשה, רווקה בגיל כזה הגיעה ל-11 בספטמבר של הרווקות שלה; יום הדין קטלני המחייב רה-התארגנות. זה נשמע נורא, אבל דווקא הכנות הזאת הופכת את ספרה של גרינוולד לאפקטיבי לקהל היעד. מי שבאמת תיישם את הטקטיקות הצבאיות הממוקדות שלה עשויה בהחלט להגדיל את סיכוייה להתחתן.

"אני לא מדברת על נשים נערצות שטוב להן עם הלבד שלהן", היא מדגישה, "אני מדברת רק על כאלו שכן רוצות חתונה וילדים. בחורות שרוצות בעל והגיעו לגיל כזה, חייבות להתחיל להתייחס באובייקטיביות למצב השוק מסביבן. להפסיק לחלום שיום אחד הוא יגיע ולהתחיל להתעורר ולעשות משהו בשביל למצוא אותו. אני קוראת לזה 'ווייק אפ קול', צלצול השכמה הכרחי. המון גברים בני 30 ו-40 פלוס פונים אליי, המונים. והם תמיד אומרים לי: 'את בטח מכירה המון נשים, את יכולה להכיר לי כמה? אני מת לאהבה'. זה השלב שבו אני נמסה ב'אוהההה' כזה של 'איזה חמוד', עד שהם מוסיפים בשוויון נפש, 'ודרך אגב, אני לא רוצה מישהי מעל גיל 30'. זה אכזרי, זה נורא, אבל זאת המציאות. יכולתי לומר לו: 'אתה חזיר ואני מסרבת לעזור לך', ובמקום זה החלטתי לעשות משהו אחר".

- כמו ללמד נשים איך להפוך את עצמן למלכודת שיווקית ולהפיך אותם בפח.

"כמו בשיווק, צריך להתאים את עצמך לדרישות השוק. ואם את בת ארבעים ולא מוכנה לבצע את הפעולה הזאת, אז סליחה, את כנראה תישארי לבד".

- קצת קשוח מצידך, לא?

"לא, אם הרופא שלך אומר לך: 'עישון גורם לסרטן ריאות' ואת מעשנת ומעשנת עד שאת תופסת סרטן, אז כן, זה עצו, וכן, זה לא פייר, אבל עישנת 20 שנה, למה ציפית? בעולם הדייטינג, אם את אומרת לאישה בת 20 פלוס: 'יהיה לך קשה מאוד לתפוס בעל אחרי גיל 40', והיא אומרת: 'לא אכפת לי, אני נהנית, אני רוצה להתמקד בקריירה', ואז היא מתעוררת בגיל 40 ואומרת: 'איפה כל הגברים הטובים?' אז סליחה, אני הזהרתי אותך".

אין ספק. מדובר בניתוח מכאיב עבור דור הסקס-אנד-דה-סיטי שלנו - נשים שתוכנתו לנפנף בתיק הרווקות כמו בתיק ערב רקום של פראדה, ושעבורן ההודאה כי הן חולמות על משהו מיושן כמו "בעל", אינה שונה מווידוי כי יש להן זאבת בשלבים מתקדמים. אפשר אולי להתחבר לכנות הזאת, עד שנחשף המניע שמאחוריה: גרינוולד פשוט מבועתת מלחץ חברתי. לאורך כל הספר היא מזהירה מהגעה לגיל שבו הופכת הרווקות לדבשת חברתית. היא עצמה לכדה את בעלה בראד כשהיתה בת 26, שנים בטרם הגתה את הספר שיהפוך את שניהם לעשירים. "הייתי תמיד טיפוס מאוד פרקטי, ומילדות הסתכלתי על דברים בצורה מאוד מפוכחת ומציאותית", היא מספרת. "כשהייתי בת 26 היו לי המון חברות מבוגרות יותר מהעבודה, וראיתי שזה ממש משתנה כשאת מגיעה לגיל 30. התחלתי להבין עד כמה כואב זה יכול להיות, להרגיש את הלחץ הזה. ולא רציתי להרגיש לחוצה ככה. זה הפחיד אותי קצת, אני מודה. ידעתי שלא אהיה אחת מבנות ה-30, שמרוב לחץ לוקחות את הגבר הראשון שהן מוצאות. רציתי להתחתן מאהבה".

- הספר כן בצורה ברוטלית לגבי מי שלא עמדו במשימה.

"זה בכוונה. מה שהרגיז אותי בכל ספרי השיפור העצמי שקראתי, זה שהם כאלו קאדלי, מחבקים ועוטפים ומפרגנים. 'את נהדרת, תאהבי את עצמך, ומישהו נפלא יגיע אז'. אין לי סבלנות לשטויות כאלו. כשאת רווקה, שנים שלמות יכולות להתבזבז בלהיות לא ריאליסטית, בלקוות שהכל יסתדר מעצמו. סליחה, אבל להרבה נשים יש נושאים לא פתורים שהן חייבות לטפל בהם כדי למשוך קהל רחב יותר של גברים. את יכולה להסתובב שנים עם הדבשת הזאת של מראה לא נכון או טעויות שאת עושה ואף אחד לא יגיד לך, כי לא טרחת ליצור סביבה פתוחה להערות. כשאת פוגשת גבר בגילך, יש לך זמן קצרצר לכבוש אותו, בדיוק כמו שקונים מחליטים ללכת על מוצר בחמש שניות. החברה שלנו היא מאוד פאסט-פוד במהות שלה. הכל מין מקדונלד'ס זריז בתחנת דלק: אם אני לא יכולה לקבל את זה בשתי דקות, אז תשכחו מזה. וזה הכי נכון באהבה. יש לך שתי שניות לתפוס אותו, ואת חייבת שהמסר שלך יהיה מדויק וממותג נכון וקליט".

- את מעודדת נשים להיכנע לפחד. זו גישה קונסרבטיבית מאוד.

"נכון, כמו רוב הנשים. תראי, אם נוח לך להתעלם מהלחץ החברתי, זה בסדר. אבל אם את בנאדם ששואף להסתדר בחברה, לחיות חיים נורמליים, מה רע בזה? אני התחתנתי כי אהבתי את בעלי ולא רציתי שהוא יהיה לאף אחת אחרת, אבל גם כי תמיד ידעתי שאהיה מאושרת יותר בתור אשתו של מישהו ואם לילדים. המסר שלי הוא: אם את באמת רוצה בעל, עמוק בפנים, אם את באמת עוברת על פני חנויות של כלות ולבך נצבט, או באמת חולמת להקים משפחה עם מישהו - אל תתביישי להודות בזה. תצעקי. יותר נורא להגיע לגיל שבו הלחץ מתחיל".

השיגי עדויות ניצולים

בחזרה למותגנו, מק"ט 3-ב', ספקטור. אדמוני, תוסס ודובר שפות כמות שהוא, הוא בצרות. כפי שכבר הבנתם, יישמתי בהצלחה את שלב המיתוג, שבו נתבעתי לבחור לעצמי שלוש תכונות שיתארו אותי בהצלחה. קצת התלבטתי עם "תוססת", כי גרינוולד הזהירה אותי שעליי לבחור לעצמי מותג "שמתייג אותך כחומר לנישואים". "מותג כמו חושנית, הרפתקנית, חתיכה", היא קובעת, "מצייר אישה שמחפשת סטוץ ללילה ולא קשר רציני".

בהתחלה קצת צחקקתי, עד שקראתי את סיפורה הנורא של ליסה בת ה-45 מוויומינג, שיצרה את המותג "טובת לב, עיניים כחולות, רוכבת רודיאו" - ובאמת, ליסה נרשמה לאתר היכרויות באינטרנט, ומיד בחרה בכינו "המתוקה מהרודיאו", שהניב אי מייל ראשון, גס נורא, מגבר שקרא לה "העגלה הקטנה", ואמר שהוא רוצה לקשור אותה בפלצור. עכשיו לכי תדעי מה יעלה בראשו של זכר ממוצע כשאכנה את עצמי ברשת "התוססת". האם יבין שאני תוססת במובן של יכולה לחתל ילד, להקפיץ לך ארוחה קלה ולשיר שיר של שלגייה - כולל הציפורים על הכתפיים - תוך כדי? או שיחשוב, חלילה, על נערת מקלחות זהב משפריצנית? אלוהים ישמור, אשנה את זה ל"תוססת האדומה". רגע, התוספת האדומה זה לא מוסף לשבת או משהו? אלוהים, כמה קשה לבנות מותג אישי מצליח ולהתחתן!

אבל הבעיה האמיתית מתחילה בפרק המפחיד "פרסום-קדמי את המותג האישי שלך". שכן, מתברר שכמו כל מוצר, עליי לפרסם את עצמי בציבור. למשל, לשלוח כרטיסי שנה טובה לכל מכריי, כולל אלו שאינני סובלת, שידגישו את מותגי החדש והנוצץ. קחו למשל את אניטה, בת 44, שבחרה במותג "שנונה, נגישה, שחקנית גולף", ועם פרוס החג שיגרה כרטיס שבצידו הימני הודבקה תמונה של עצמה צוחקת עם חברים (להלן, שנונה), ובצד שמאל תמונה של עצמה משחקת גולף (להלן, משחקת גולף). מתחת כתבה אניטה את הטקסט העצי המומלץ בספר: "סנדי היקרה! את ממשיכה ליהנות בעבודה החדשה? היא נשמעת נההדר. רצית לבקש ממך טובה מיוחדת. השנה הייתי רוצה להכיר בן זוג לחיים. את מכירה איזה גבר פנוי שאת יכולה להכיר לי?"

נשמע מטורף? סהרורי? חכו כשתשמעו מה עוד מחכה לי. לקראת סיומה של התוכנית, בפרק הבלתי נתפס, "טלמרקטינג", אני נתבעת להתקשר ל-300 מקורבים מכל הסוגים: חברות ישנות, חברים של קולגות לעבודה ודודות זקנות שפגשתי בחתונה. או אז, בעודי משמנת את קול הליידי הפרו-אקטיבי שכבר סיגלתי לעצמי, עליי לכחכח בגרוני ולומר להם כך: "השנה החלטתי לפגוש מישהו נפלא לבלות את חיי איתו. האם את/ה מכיר/ה גברים פנויים שתוכל/י להציג אותם בפני?"

הייתי מחליקה קצוות, אבל אסור לי לוותר לעצמי. כדי שזה יעבוד, עליי להגיע למספר הקסם 300. "הסטטיסטיקה קובעת שמתוך כל המספר הזה אולי עשרה אנשים יהיו מרושעים או יגידו דברים מעליבים עלייך מאחורי הגב, כמו 'נואשת'", מבטיחה גרינוולד. "אבל 290 מהם ייצאו החוצה ויעזרו לך. תאמיני לי, רוב האנשים הם חיוביים".

- את אפילו ממליצה לי לגייס חברה טוב, שתתקשר לכל הגברים שזרקו אותי ותחקור אותם מה לא היה בסדר בי. "המראיינת יציאות", את קוראת לזה בספר.

"כן, ואני הייתי מראיינת יציאות של הרבה מהחברות שלי לפני הספר. הייתי מתקשרת לגבר שזרק אותה ואומרת לו: 'שלום, אני חברה של מרי. אני יודעת שזו שיחה משונה, ואני מקווה שלא תרגיש לא בנוח, אבל היא חברה מאוד טובה שלי ואני ממש רוצה לעזור לה למצוא את הגבר שלה, כי אני חושבת שהיא נפלאה, ורציתי לדעת אם אוכל לקבל פידבק כן ממך, מה היא יכולה לעשות כדי שהקשר הבא שלה יעבוד. למשל, האם יש לך רעיונות מה היא יכולה לשנות בלבוש שלה? האם מצאת את הלבוש שלה מושך? את ההתנהגות? לא כולם ענו - בגלל זה אני ממליצה להתקשר לחמישה או שישה דייטים כאלו לשעבר - אבל מהרוב קיבלתי תשובות ממש טובות".

תהיי קצת סוסה

ולסיום - טקטיקת הסוס הטרויאני. עד שתתחתני איתו, מציעה גרינוולד, את צריכה להציג את עצמך כמתנה בשער, בבחינת 'תראה, אישה חמודה בחצאית מתנפנפת, בבקשה תכניס אותה אליך לנשמה'. גרינוולד אפילו ממליצה לשכלל את המותג שלך ולהוסיף לעצמך תכונות שיתאימו לדרישותיו הרגשיות. למשל, אם אשתו לשעבר בגדה בו, הוסיפי למותג שלך את הזיהוי "נאמנה". את אופייך האמיתי שימרי לזמן שאחרי החתונה, אז תפרצי מתוך סוסך הטרויאני בקול תרועה.

"אני חושבת שצריך להיות קצת סוסה טרויאנית בהתחלה", מאשרת גרינוולד. "בהחלט. בחודשים הראשונים שיצאתי עם בעלי הייתי הרבה יותר פעילה, בואי נהיה כנות. יצאתי איתו לסקי - 'או, אני מתה על סקי' - ויצאתי איתו לטיולי שטח. לא טענתי שזה הדבר שלי, אבל שיתפתי פעולה. ואז התאהבנו, ויכולתי להגיד לו בכנות שאני לא מתה על זה".

- לא מפריע לך שאת מעודדת נשים לחשוב על גברים כטרף? איך אפשר לאהוב מישהו שהערמת עליו ככה?

"אני לא חושבת שזה ממש להערים עליהם בטריקים, זה פוש קטן. גברים, את יודעת צריכים פוש".

- אבל יש בזה גם שקר. "חצי אמת", כמו שאומרים היהודים.

"את לא תספרי לגבר שאת יוצאת איתו שאת מיישמת עליו את ה"תוכנית", אבל אני לא קוראת לזה לשקר. אני קוראת לזה להיות חכמה".

- מה בראד אומר כשהוא קורא את הספר? הוא לא מרגיש כמו תוצר של פרוגרם מהגיהנום?

"לבראד, שהוא גם מנהל העסקים שלי, ממש לא אכפת. 'מה אכפת לי אם היא הערימה עליי או השתמשה בכמה טריקים?' זאת התשובה הקבועה שלו. 'אני נשוי באושר לאישה מדהימה, זה מה שחשוב".

- נשמע כאילו הצלחת.

"או, את צריכה לפגוש את בעלי, בראד. הוא כל כך מדהים".

וככה הכרתי את בעלי הראשון

את סיפור הפגישה בינה לבין בעלה כללה גרינוולד באתר האינטרנט שלה, ולהנאתכם אני מצרפת כאן את האגדה הרומנטית והקסומה הזאת.

"חייתי בבוסטון באותו זמן", מתרפקת גרינוולד, "והחלטתי לעשות אירוע ענקי, 'מסיבת תוכנית', כמו שהיא מכונה היום בספר. זה היה אמור להיות אירוע נטוורקינג (יצירת קשרים - ד"ס) עשוי ביד אמן, במסגרתו אפגוש גבר שאיתו אוכל לראות את עצמי מבלה את שארית חיי.

"עבדתי קשה על רשימת המוזמנים. כל אחד היה צריך לענות על הקריטריונים הבאים: 1. אישה עם מעגל גדול של חברים. 2. גבר מעניין. 3. גבר עם חברים מעניינים. 4. אקס שלי או דייט לשעבר שלי, שיש להם חברים מעניינים. אחד מהגברים שהזמנתי היה ג'ון, שהיה מאוד חברותי והכיר הרבה אנשים בבוסטון. את הטלפון שלו השגתי מספר מחזור ישן של הרווארד, ומיד כשהוצאתי אותו משם שמתי לב לשם שהיה לי מוכר לידו. זה היה בראד, מישהו שאיתו כבר דיברתי שנה קודם בטלפון באיזו שיחת עסקים. זכרתי שחיבבתי את הקול שלו, אבל אז חיפשתי את תמונתו באיזה מדריך עסקי וחשבתי שבחיים לא אמשך אליו.

"כשהזמנתי את ג'ון למסיבה, שאלתי אותו אם הוא מיודד עם בראד ואם יוכל להביא אותו וגם כמה חברים אחרים שירצה. הבנתי שאם בראד לא ימשוך אותי, יכולים להיות לו כמה..." - השלימו בעצמכם, אתם יכולים - "חברים מעניינים".

והשאר, היא מסכמת, היסטוריה. איכשהו, בין מינגלינג לנטוורקינג לבייגלה פרו-אקטיבי, התנגשו בראד ורייצ'ל זה בזה כמו שתי ארוחות ילדים. האם ידע בראד שהוא תוצאה הסתברותית מתמטית מדויקת של כ-467.5 גברים פנויים שהוזמנו למסיבת הבלהות הזאת? האם קלט שהוא בלב-לבה של תוכנת חומש מפלצתית? לעולם לא נדע, אם כי בהחלט ייתכן שכל האגדה הזאת שמוכרת גרינוולד לקוראותיה היא סוג של קומוניקט שיווקי, ששוכתב במרץ כדי שיתאים לעובדות. אחרי הכל, לכי תקני ספר כזה מאישה שפשוט התפלקה בטעות על בעלה באיזו מסיבה.