נעמי שמר: הפרידה שלכם
המילים של נעמי שמר נגעו בכל אחד מאיתנו. איך הם השפיעו עליכם? איזה זכרונות הם חרטו בליבכם? ספרו לנו באמצעות מנגנון התגובות
יוסי, פרדס חנה: "נעמי על שפת ים כנרת חלקת קבר לך קוראת לא תהיה עוד מיותמת, כי בא הקץ ליסורייך. כתבייך, שירייך, פזמונייך נשאו עימנו לעדי עד, יקראו, יושרו, המה נכסי צאן ברזל לאומה. לעד נזכור אותך - נעמי - נעמת לנו מאד צבעת את חיינו בשירייך המה ינשאו בפי כל לעד. את היית פסגת הר הצופים שלי את עירי צבעת באפור ועכשיו את כתובה בשחור על לוח לב העם".
רן, מודיעין: "למרות שלא אהבה שקוראים לה כך, נעמי שמר היתה המשוררת הלאומית שלנו ועיצבה את תרבות הזמר בארץ. השילוב שלה בין מילים ומנגינה היה וירטואוזי. ספק אם תקום אי פעם משוררת בסדר גודל שלה".
גדי, חיפה: "נעמי שמר סימלה בשבילי את ארץ ישראל היפה שאינה תמיד נראית על פני השטח. אחד המאפיינים המובהקים של ישראל נעלם ואיננו. אין ספק שמדובר בסופה של תקופה. מותה ישאיר ודאי חלל ריק בארצנו".
ניר, תל אביב: "מלכת הלבבות. מעולם לא פגשתי אותך אישית מלכת הלבבות, אך עם זאת, את שכתבת על אנשים טובים באמצע הדרך, היית בדרכי שלי לכל ארכה. כחוט השני היית. החל מסוכת השלום שבניתי כילד, דרך לילות בחוף אכזיב כנער מתבגר, אשר הרוח והשמש על פניו והוא אומר: אי, עוד לא אהבתי די. בשדות בית לחם כחייל, הארת לי את הדרך גם בעיר באפור, עד שראיתי ממעל את ירושלים של זהב. ברגעים קשים של עצב ואובדן, היית שם עם שירייך, שיר לכל מצב רוח. מלכת הלבבות. השבוע אבוא בברית הנישואין. אני יודע שכמו שהיית בדרכי שלי, כך תהיי בדרכם של ילדי. עם שירי הילדות, שירי האהבה, שירים שמחים, שירים עצובים ומעל הכל שירים שלנו, שירים של ארץ ישראל שאת היית לה כסמל. לא נשכח אותך מלכת הלבבות, שירייך יחיו לנצח. דורות רבים עוד יגדלו על שירייך ועל מה שהם מייצגים. יהי זכרך ברוך".
פייר, פריז: "זה כך. אפילו אלונים נשברים וקורסים בסוף. על הדבש שפינקת אותנו כאילו לא סבלת חבלי יצירה וחילקת לכל הזקוק למעט מן המתוק. כשנגעת בעולמו של ג'ק ברל נדמה, היה, שהוא נולד אי שם בקיבוץ רחוק בין חורשת אקליפטוס לחוף אכזיב. יקירתי. שעות ערבים מתוקות שלי. ארץ יפה, שלי, שלא שכחה רגב ללא טל, טרש ללא חום. אחותי הגדולה שנשאה את גאוניות שירתה בקלילות מבלי לתפוס 'פוזות' יוצרים גמדים. נתן יונתן הלך לפני זמן מועט ואת... את עזבת את סולם הצלילים ומפתח סול וכבר טיפסת לאני לא יודע היכן, ובידיך אותו מפתח שיפרוץ את כל מנעולי גן עדן. הרי, יקירתי, את יודעת שנוותר פה מצפים לעוד שיר אחד... שלא יכתב לעולם. רק אחד והיינו מוותרים למלאך המוות כשהוא משך אותך בשרוול. רק עוד פזמון היינו לוקחים אל תוך תרמילי לבנו לשעת מצוקה. רק עוד אחד יפה עד טרוף שלי. לא. לא נפרד ממך. עדי עד, לא.א שאר, כמו הרבה הרבה אחרים, עם הדבש והעוקץ. אוהב אותך כל כך. היית מתה לו ידעת".
ירון, כפר האורנים: "נפרדנו היום מגדולה מכולם, מהמשוררת הלאומית. בעולמנו שהכל שחור ועוטה שכול, בעולם שהתחלנו לאבד את זהותנו הציונית ודרך העשיה, נשארה רק שירתה המופלאה שהולכת לפנינו כעמוד האש וקול קורא, מאפשרת לנו לעצור לרגע דל ולהביט סביבנו להבין את הגדולה שבנו. תודה לך אישה אדירה שכל שיריה הם המנון עבורנו, תודה לך משוררת שהובלת אותנו בעת לחימה ועת רגיעה. מי ייתן ונזכה לפגוש עוד אנשים כמוך, יפים באמצע הדרך".
לפנייה לכתב/ת 
