Way Of The Samurai 2

ב-Way Of The Samurai 2 של Capcom (שלא קשור בשום צורה שהיא לסרט), נזכה לגלם סמוראי שחי בתקופת יפן הפיאודלית. בניגוד לאסוציאציות שמעלים משחקים שעל שמם מתנוסס המושג "סמוראי", לא מדובר במשחק פעולה-חרבות טיפוסי, אלא דווקא בכותר הרפתקה אווירתי, שמציב בפני השחקן החלטות מעניינות ומשמעותיות.

למעשה, WOTS2 כולל בתוכו גם קרבות, שבאים לידי ביטוי במשימות שונות, אך אלה לא מהווים חלק מרכזי במשחק. אם לומר את האמת, קצת קשה למצוא הגדרה מוחלטת לכותר, שכן הוא מערבב בתוכו מאפיינים של ז`אנרים רבים. ניתן להגדירו אולי כ"הרפתקת פעולה ביפן העתיקה עם אלמנטים של GTA". 

בחירה חופשית

עלילת המשחק לא מקורית או מעניינת מדי לכשעצמה, אך חשובה בשל מרכיב הבחירה החופשית המצוי בה. השחקן מגלם סמוראי בודד שהגיע לכפר יפני טיפוסי. על השליטה בכפר נאבקים שלושה פלגים עיקריים: כנופיית האוטו (Aoto Gang), אנשי החוק (magistrates), ותושבי הכפר.

אנשי הכנופיה מטילים מורא על התושבים, ונראה שהחוק עומד חסר אונים לנגד התופעה. כתוצאה מכך, מחליטים אנשי הממשלה להשליט משטר נוקשה, כך שכל עבריין ולו הקטן ביותר זוכה לעונש כבד. אנשי הכפר, כמובן, לא מרוצים, בעיקר משום שנראה שהמדיניות לא עוזרת בתפיסת העבריינים האמיתיים, וסובלים ממנה בעיקר האנשים הפשוטים.

כאן בדיוק נכנס אלמנט הבחירה החופשית לפעולה. השחקן יכול לבחור לאיזה מחנה הוא רוצה להצטרף (או לא להצטרף), ובכך לקבוע את גורל הכפר ואנשיו.

זמני טעינה ארוכים

WOTS2 מחולק למערכות של ימים. לא משנה מה עושים במסגרת הזמן שמוקצב, יגיע המשחק לסופו בדיוק באותה נקודה על ציר זמן קבוע מראש. בנוסף, כל יום מחולק לשלוש מערכות: בוקר, צהריים וערב. ניתן לטייל במקומות השונים בכפר דרך המפה. אך זהו רק תירוץ שנועד להסוות כישלון טכני בזמני הטעינה, משום שכל האזורים קטנים וריקים, אך דורשים טעינה מחודשת כל פעם.

מלבד זאת, גם לתפריטים עצמם לוקח מעט זמן לעלות. לפחות רבע מזמן המשחק מבוזבז על טעינה, וזה גם משום ש-WOTS2 פשוט קצר בצורה מעוררת גיחוך. אומנם המשחק מכיל תרחישי סיום רבים, וכל בחירה מובילה לקו עלילה שונה וייחודי, אך בכל זאת - המשימות והמיקומים זהים, מה שמשאיר אותנו עם כותר קצרצר בעל ערך בינוני למדי למשחקיות חוזרת.

המשחקיות של WOTS2 נראית פתוחה לגמרי: ניתן להסתובב בכפר בחופשיות, להיענות למשימות, ולקנות פריטים באמצעות הכסף שמרוויחים. מלבד סוגי הפריטים הסטנדרטיים - מזון ונשק - יש פריטים מיוחדים, שמשפרים את יכולות הדמות באופן זמני.

לדוגמה, תמיסות שמחזקות את חרבה, או שיקויי פלא שמעניקים לה עוצמות מוגברות. בנוסף, ישנם גם קישוטים, כמו מסכות וכובעים מוזרים, ואפילו חיות מחמד כגון תוכי או קופיף. למרות שאינם משפיעים באופן ישיר על המשחקיות, פריטי הקישוט מהווים תוספת חביבה.

ריאליזם יתר

כל פלח באוכלוסיה - הכנופיה, המשטרה, או אנשי הכפר - מציע לגיבור משימות ייחודיות. את המשימות מקבלים מאנשי הקשר של כל קבוצה, שנמצאים במקומות קבועים בעולם המשחק. חשוב לציין שהמשימות יקבעו את קו העלילה של המשחק וגם את סופו, ואף ישפיעו ישירות על האירועים בזמן אמת.

אם לדוגמה, בחר השחקן להיענות אך ורק למשימות של חברי הכנופיה, ייהפך מבוקש על ידי החוק, והמשטרה תרדוף אחריו. יותר מכך, התנהגות אלימה כלפי תושבי הכפר תוביל אף לגירושו של הסמוראי מחנויותיהם. חבל רק שברגע שהתבצעה החלטה שגויה מבחינה מוסרית, שגוררת יחס גרוע מאנשי הכפר, קשה מאוד להחזיר את הגלגל לאחור.

משימות שבלוניות

WOTS2 מצטייר בתחילה כבעל משחקיות פתוחה ומרובת רבדים. אך למעשה, המשימות חוזרות על אותה שבלונה חסרת מעוף, מבלי לצאת מהמסגרת המשמימה של "לך תמצא את זה, תביא את זה, תהרוג את ההוא". רעיונות חביבים חוזרים על עצמם מהר מאוד והופכים למעצבנים ומתישים. חוסר הגיוון והמקוריות מקורו בעיקר במוגבלות המרחבית של הכפר. הסביבות כה מצומצמות, שקשה למצוא בהן פוטנציאל למשימות נרחבות ומעניינות.

אווירה ייחודית ונדירה

המנוע הגרפי של WOTS2 מצליח לבצע את עבודתו נאמנה רוב הזמן, למרות הישגיו הטכניים הפושרים. הסביבות, כאמור, קטנות עד כדי גיחוך, ולא מכילות יותר מדי פרטים. המודלים של רוב הדמויות לא מפורטים גם הם די הצורך (מלבד זה של הדמות הראשית שמציג רמת פירוט מספקת). ההצלחה העיקרית מתבטאת בצד האומנותי.

אמנם, מעולם לא ביקרתי ביפן בתקופה הפיאודלית, אך נראה שהצגתה במשחק אותנטית למדי. עיצוב הבניינים והדמויות, בצירוף נעימות יפניות קלאסיות, מצליח להשרות אווירה ייחודית ונדירה לכותר. ניתן היה לצפות שהיא תגלוש גם לדיבוב - אך מסתבר שלא כך הדבר. למרבה הצער, רוב השיחות ב-WOTS2 לא מלוות בדיבוב כלל, אלא בבלוני טקסט מיושנים. כאשר מופיע דיבוב, הוא נשמע חסר כריזמה ואף מאולץ.

טוב להשכרה

לסיכום, 2 Way Of The Samurai הינו משחק בינוני למדי. העלילה, שמהווה למעשה את גרעין המשחק, לא מצליחה לעמוד בסטנדרטים הגבוהים של משחקי PS2 מהדור האחרון - בעיקר בשל דיאלוגים משמימים ודיבוב חסר כריזמה, כמו גם בשל חוסר יצירתיות בפיתוח העלילה.

משום שהדמויות במשחק נשארות שטוחות ולא מתפתחות במשך הזמן - פשוט קשה להתחבר אליהן. אלמנט הבחירה דווקא עובד לא רע רוב הזמן, אך גם ריבוי העלילות לא מספק ערך גבוה למשחקיות חוזרת, משום שלא משנה באיזו דרך תבחרו - המשחק יישאר זהה בעיקרו.

נוסף על כך, עולמו של WOTS2 קטן מדי, עד כדי כך שכבר בחצי שעת המשחק הראשונה ראיתם את כל מה שיש לו להציע. מי שמחפש בנרות משחק השכרה קליל להעביר איתו בכיף כמה שעות יוכל למצוא את מבוקשו ב-WOTS2, במידה ויגיע עם ציפיות נמוכות. בתור קנייה, לעומת זאת, WOTS2 אינו מומלץ במיוחד.

סיכום

פלטפורמה: PS2.

משחקיות: 7. משימות חסרות יצירתיות שנוטות לחזור על עצמן. ממשק קרבות מוצלח למדי.

גרפיקה: 7. אספקט טכני מאכזב מעט, לצד עיצוב אומנותי מרשים.

סאונד ופסקול: 7. נעימות יפניות מסורתיות שמכניסות את השחקן לאוירה. הדיבוב, לעומת זאת, לא מספק את הסחורה.

אורך חיים: 5. ישנן דרכים רבות לעבור את המשחק, אך כולן פחות או יותר זהות. עולם המשחק מוגבל כעולם נמלה.

טכני: 7. זמני טעינה בכל מקום. הצילו!

ציון: 67.