"התעשיינים לא מנסים למנוע יבוא בהיצף"
הממונה על הטלת היטלי היצף במשרד התמ"ת, ראובן פסח, טוען שהיה ראוי להטיל היטלים נוספים כדי להגן על התעשייה הישראלית, אך התעשיינים אינם מאפשרים זאת, כיוון שהם חוששים שהממשלה תחטט בספרי החשבונות שלהם
"אני מרגיש מובטל". כך אומר ל-ynet הממונה על הטלת היטלים למניעת יבוא בהיצף במשרד התמ"ת, ראובן פסח. "אני נאלץ לעשות הרבה פחות ממה שהייתי רוצה ויכול לעשות כדי להגן על התעשייה הישראלית".
פסח מתחייס בדבריו לעובדה, שמשרד התמ"ת מגן היום רק על שני ענפי ייצור מפני יבוא בהיצף: מלט ושמרים לחים. פסח מפנה אצבע מאשימה לכיוון התעשיינים שלדבריו, חלק מהם מתלוננים על יבוא בהיצף אך לא מנסים למנוע אותו.
פסח מבצע כעת בדיקה ראשונית של 3 ענפים נוספים, שתעשיינים העוסקים בהם פנו אליו וטענו שהם סובלים מייבוא היצף. לאחר הבדיקה הראשונית, ייתכן שהוא יאשר להם להגיש בקשה לבדיקה רשמית של האפשרות להטיל היטל. כיום לא מונחת על שולחנו של פסח אף בקשה לבדיקה רשמית.
האם התחומים שמוטל עליהם היטל הם התחומים היחידים שמתקיים בהם יבוא בהיצף?
פסח: "אני חושש מאוד שלא. אני חושב שענפי הפלסטיקה והכימיה סובלים מייבוא בהיצף, וחושש שקיימים עוד ענפים, שלא הייתה לי אפילו אפשרות לבדוק אם יש בהם או אין בהם יבוא בהיצף".
מי מפריע לך לבצע את הבדיקה?
"התעשיינים עצמם. קודם כל, חלק מהתעשיינים מרבים לדבר על יבוא בהיצף אבל אינם עושים דבר כדי למנוע אותו. לתמ"ת אין אפשרות ליזום בדיקות בעצמו: התעשיינים אמורים לעשות זאת".
"הבעיה החמורה יותר היא, שהתעשיינים שכבר טורחים להתלונן על יבוא בהיצף, אינם ממשיכים את התהליך עד הסוף. הם מספקים נתונים בשפע על מצב הענף באופן כללי, אבל כדי להכריז על יבוא בהיצף, צריך לבצע בדיקה יסודית של ספרי החשבונות של החברה, על ידי תמחירן, והתעשיינים אינם ששים לאשר זאת".
מדוע? חלק מהחברות שמתלוננות על יבוא בהיצף הן בורסאיות. מה אכפת להן שהציבור יראה את חשבונותיהן?
"מסתבר שאכפת להן. חברות בורסאיות מגישות לבורסה דו"ח רבעוני, שאפשר לעשות בו סדר לקראת סוף הרבעון. למס הכנסה צריך להגיש דו"ח מדי שנה. ואילו כדי להכריז על יבוא בהיצף צריך לבצע בדיקה מקיפה בזמן אמת של מצב החברה".
האם אפשר ללמוד מדבריך שחברות בישראל מסתירות מידע מבעלי המניות שלהן וממס הכנסה?
"אינני יודע וזה לא מענייני. אני יודע שבגלל שהן אינן מאפשרות לנו לבצע את הבדיקות, ענפים קורסים, והתעשייה הישראלית נפגעת".
האם בעולם של כלכלה גלובלית, שוק חופשי וגבולות פתוחים יש עדיין מקום להיטלי היצף?
"בהחלט כן. גם ארה"ב ומדינות מערב אירופה מטילות היטלי היצף, הרבה יותר מישראל, וכך גם מדינות מפותחות עם כלכלה קטנה כמו שלנו, כמו סינגפור, וניו-זילנד. מעבר לצורך להגן על התעשייה הישראלית, היטלי היצף גם מועילים, ולא מזיקים לכלכלה העולמית".
מדוע? האם לא מגיע לצרכנים לקבל את המוצר הזול ביותר?
"לצרכנים מגיע לקבל את המוצר הטוב ביותר, והתעשייה תתפתח רק אם יהיה מי שיהיה לו משתלם לייצר מוצרים כאלה. בלא היטלים, חברות איכותיות כמו נשר הישראלית אינן יכולות לשרוד, כיוון שהן לא ישרדו את ההיצף".
"ההגיון הכלכלי אומר, שכל מוצר בעל איכות מסויימת צריך להימכר במחיר סיטונאי אחיד, בהתאם לאיכותו. כאשר נשבר ההגיון הזה, נוצר כשל שוק שהמדינות, במסגרת הסכמי הסחר ביניהן, צריכות להתמודד אתו. כרגע אנחנו לא עושים זאת, ובנושא הזה, לדעתי, דווקא לא הממשלה אשמה".
התעשיינים: הבירוקרטיה אשמה
בתגובה אומר מנכ"ל התאחדות התעשיינים, יורם בליזובסקי: "בחברות ציבוריות הכל פתוח ושקוף, כך שאני לא מבין ממה חברות יכולות לחשוש בתהליך הבדיקה. אני חושב שהבעיה היא אחרת: הליך הבדיקה הוא כל כך מסובך ובירוקרטי ובלתי ידידותי למתלונן, שחברות נרתעות מלבצעו. במדינות אחרות יש חוקים ידידותיים יותר: בארה"ב, למשל, היבואן צריך להוכיח שהוא לא מייבא בהיצף, ואילו אצלנו חובת ההוכחה היא על התעשיין. לעתים עד שהתמ"ת קובע אם יש או אין יבוא בהיצף, הענף קורס".
