"אין עוד אף אחד כמוהו"

אריק לביא שהלך אמש (ג') לעולמו שר על החלומות שלנו, על הפחדים שלנו, על האהבות שלנו, הטובות והפחות טובות. מנגינה פרטית שהפכה לשיר של כולם. השיר היה עבורו לא רק מילים, לא רק צלילים - אלא התחלה ותקווה. חיים של ממש. שיריו היו לדבק שחיבר בין בני הדורות השונים בזכות ההגשה הכנה והייחודית לו. "איפה הפרחים כולם שאהבנו? איפה הפרחים כולם אנה הלכו?", הוא שר ועכשיו שואלים חבריו ואוהביו.

באחד הראיונות האחרונים שנתן בשנת 2003 לרגל קבלת פרס מפעל חיים מטעם פסטיבל "ימי זמר" בחולון, אמר לביא: "במשך שנים השירה היתה בשבילי סוג של תרפיה. זעקה, צעקה, אנחה, חיפוש. כשעליתי על הבמה קרעתי את עצמי לגזרים, נאנקתי כמו חיה פצועה".

המקום הכואב והאמיתי ממנו יצאה שירתו של לביא הוא מה שהפך אותו לכה ייחודי. עמנואל בר קדמא, מבכירי עיתונאי התרבות בישראל, כתב על לביא לפני יותר מ-20 שנה: "הנכס הכי יקר שלו הוא שמאמינים לו. אתה מרגיש את החשמל שהשיר עושה לו בקצות האצבעות, אתה רואה בעליל את המתח שמתמקד לו בשיפולי הגב, אתה רואה את עיניו מצטמצמות כדי סדק או נעצמות כליל. אריק לביא, אין ספק, שר מהחלציים, מהקישקעס... הקסם הזה מהלך לא רק עליי. כל דור שמגיע לבגרות, מגלה את אריק לביא. בלחנים מעושנים, הוא מוביל את שומעיו לאורכם של נופים עירוניים, על אספלט קשוח ומספר על אהבות לא קלות, לא מאושרות ועל ההנאות הלא חינוכיות שבאלכוהול ובמין. אריק הוא סוג של הדוניזם, רק שלכל זה יש קשר עם עולמו האמיתי של האמן. הוא לא מזייף ולא מתחנף וגם בזה כוחו".

עם מכנסי הג'ינס הקצרים, החגורה החומה, החולצה הפתוחה והכובע. עם החיוך האינסופי, התלתלים וכף היד שנשמטת בתום ההופעה, הישירות, הכנות והפשטות שבו הפכו אותו לנגיש ואהוב. "הוא היה איש מאוד אמוציונלי, מאוד מוחצן על הבמה ומחוצה לה, איש שטרף את החיים ולא פחד להתנסות", מספר מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, נעם סמל, שהפיק את המופע "מתש"ח באהבה" שהעלה לביא מייד עם תום מלחמת יום הכיפורים.

"הוא נתן את כל נשמתו לשירים, היה שופך את דמו וליבו על הבמה, כי הוא פשוט אהב לשיר", מוסיף סמל, "היו לי שנים מאוד מרגשות איתו. הוא היה זה שלקח אותי בפעם הראשונה לניו-יורק ופתח בפניי את העיר. גיליתי אדם בעל ידע עצום, אוטודידקט, שידע אמנות על כל תחומיה".

"שר ברגש ואהבה"

חיים חפר שכתב רבים משיריו של לביא ובהם "דודו", "הדודה מחדרה", "הסלע האדום" ו"הקטר 70414" אומר: "היינו חברים טובים, הוא היה איש חם והיום הזה עושה אותי עצוב. הוא היה שנסיונר עם צדדים טרובדוריים. הוא שר ברגש ובאהבה, אני לא מכיר אף אחד שידע להגיש שיר כמוהו. הוא עשה מפזמון תיאטרון ובזה טמון היופי. זו זכות לכתוב טקסטים למבצעים שיודעים לתת חיים במילים ולהלביש אותן. אני לא יודע למי כיום אני אוכל לכתוב על מנת שיבצע את המילים שלי כמוהו. לא יהיה עוד שכמותו".

יפה ירקוני, חברה וקולגה שליוותה את לביא מתחילת הקריירה שלו, מתקשה לעצור את הדמעות: "היינו מאוד מיודדים ותקופה ארוכה גם גרנו בשכנות. הוא היה עובר על האופניים, במכנסיים קצרים וצועק לי 'יפה, חתיכה שכמותך' עד שכל הרחוב שמע. בכל הופעות המשותפות הרבות שהיו לנו הייתי נעמדת ומקשיבה לו שר. אהבת המקצוע היתה אצלו מכף רגל ועד ראש. קינאתי בו על שהיה לו קול מדהים שכזה. הוא היה מתלוצץ ואומר לי: 'אולי אין לך קול, אבל יש לך נשמה'. אני לא יכולה לקבל את זה שהוא איננו, יש לי חשבון לא סגור עם היושב במרומים שלוקח לי את כל החברים".

ירקוני הוסיפה כי "אריק אהב לחיות. חשבו שהוא תוקפני כי השירה שלו היתה נוקבת, הוא הטיח את המילים תוך כדי שירה - וזו היתה דרכו להוציא את נשמתו החוצה. בסופו של דבר היתה לו נשמה רומנטית. הוא גם היה איש שאהב לצחוק, מלא חוש הומור. הוא העריץ וכיבד את הבמה. אמן גדול, זמר דגול עם אישיות בימתית חזקה כל-כך, בלתי ניתנת להשוואה. הוא ידע מה הוא שר, היה לו קול להביע את הדברים והיה לו טעם מעולה. לא נולד שני שיוכל לתפוס את מקומו".

ללביא חשוב היה לשמור על קשר עם יוצרים ומבצעים צעירים, שרבים מהם ביצעו גרסאות מחודשות לשיריו. אחת מהן היתה הזמרת רונית שחר אותה הזמין להתארח במופע שקיים במסגרת פסטיבל הפסנתר בשנת 1998. "אהבתי את אריק לביא מבלי להכיר אותו, ראיתי בו אמן תלת ממדי והוא שידר אליי נשמה. בפסטיבל הפסנתר הוא ביקש שאתארח במופע, זה היה לכאורה יוצא דופן בעיקר בשל פערי הגילאים והבדלי הדורות. שרנו יחד את 'נעה' שכתבה נעמי שמר. קשה להאמין ומאוד מצער ששניהם היום אינם איתנו. המפגש ביננו היה מאוד חם, הוא היה אז ילד בן 70 מלא שמחת חיים. היו בו אמת וחום, הוא היה איש טוטאלי וכשאתה שר זה שילוב מנצח ונדיר. זה מה שהופך אותו לנצחי בעיני, האופן שבו הוא עשה את האמנות שלו. הוא היה מסוג האנשים שכשפגשת אותם לא התאכזבת".

מפגש נוסף שהותיר את רישומו על יוצר נוסף בן הדור הצעיר היה לאריק לביא עם קובי שמעוני הידוע בכינוי סאבלימינל. השניים ביצעו במשותף גרסת היפ הופ ל"זה קורה" במסגרת התכנית "יום טוב" ששודרה בשנה שעברה והעיבוד החדש לשיר הקלאסי הפך ללהיט. "לא ידעתי למה לצפות מהמפגש עם אריק לביא, הוא הרי בן דור אחר ולא היה לי מושג מה הוא חושב על המוזיקה שלי, אם זה בכלל מדבר אליו. הוא הגיע פרש, עם מסטיק בפה, מצחיק, סופר מקצועי. ציפיתי לאדם מבוגר, יבש ופגשתי אדם שמח, חייכן, היפראקטיבי, יותר פלפל ממני". סאבלימינל מבטיח שהעיבוד המשותף של לביא ושלו לשיר "זה קורה" ייצא באלבום הבא שלו.