מכבי מושיע ופודה
פיני גרשון על פי פיני גרשון: אדם לא אמיד. שונא פירסום. לא איש ספר (רק ספרות רוחנית) לא שונא שחורים (רבים מחברי) ובטח לא הומואים (אבל האקט עצמו לא מסתדר לי), ומעתה גם כוכב פריים טיים בשירות ערוץ 2. כן כן, אלוף אירופה בכדורסל, האיש, הצדקה, הפה, הקמע, הוא ולא אחר, בא לגאול אותנו מהאוברדראפט. בעזרת השם, כמובן
עם הראש היתה השיחה הרגילה. קצת דאחקות, גרשון הביא אותה בחיקוי של הראש, אחר כך הוא בירך אותו, כלומר המאמן את שרון, שיצליח במשאל ההתנתקות, וסגרו את השיחה כידידים.
אחר כך באה השיחה מאחות של חולה סרטן. זה הרגע. זו השיחה החשובה שתקבע מכאן את מעמדו של המאמן בתודעה הציבורית הרחבה כמשהו אחר. אולי זה הרגע שבו הפך מאמן הכדורסל פיני גרשון לסוג של גורו.
בכל אופן, גרשון מול העיתונאים, השרה, אחרי שיחת הטלפון מהראש, לצווארו קמע סגולתי במיוחד, עובדה שמכבי הצליחה. עוד קודם לכן הצהיר קבל כולם שהקמע הזה יעמוד לרשות הנזקקים. והנה מתקשרת אחות של חולה סרטן ומבקשת את סיועו של גרשון, והוא בנפש חפצה ובכוונה גדולה מודיע לה בשידור חי שהקמע יועבר באופן מיידי לאח.
זה היה מעמד, איך לומר, הזוי. מאמן הקבוצה מברך את ראש הממשלה, ואחר כך מעניק מברכתו לחולה, משל היה באבא או משהו כזה.
ימי הכאוס הגדול עכשיו, אנשים נמלטים מהטירוף אל חיקו החמים והמתעתע של האסקפיזם, ותמיד היתה קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב אחד היעדים המועדפים של הישראליות הדביקה. וזה היה רק עניין של זמן עד שהמאסטרו של הקבוצה הזו, האיש שעומד מאחורי הקווים, יאומץ על ידי העם כמי שיביא מזור גם בחיים האמיתיים.
פיני גרשון. "אני לא הולך להיות טוטאלי בכלום"
כי גרשון הוא אנחנו. מין ארצ'י באנקר כזה, מיושן ושמרני, פה גדול, אבל יותר בסגנון הישראלי. כלומר בחור טוב באמת עם כל הכוונות הטובות שבעולם, שמדי פעם מתפלקים לו כל מיני דברים שאולי התכוון אליהם ואולי לא, אבל גם מפליטות הפה האלה אפשר ללמוד משהו על עולמו התרבותי-רוחני, על איך שהוא תופס את עצמו ואת העולם בכלל.
גרשון הוא אנחנו, על חזותו החיצונית הרחוקה משלמות, כולל העגלגלות, המקום ממנו בא, ובעיקר המקום אליו הגיע. ההצלחה הענקית במשחק עצמו נתפסה לפעמים כדבר כמעט מיסטי, מאגי, כנגד כל הסיכויים ובעיקר חוקי הטבע. הניצחון בשנייה האחרונה הפך אותו ללובביץ' של החילונים - לחיק שעליו אפשר להניח את הראש בימים קשים. וברגע שבו פרש את ידיו לרווחה וקיבל עליו את המשימה להציל גם את עם ישראל - הוא חדל להיות המאמן והפך למושיע.
אין לי כסף מיותר בבנק
החל מיום חמישי הקרוב, פיני גרשון, כן כן, הוא ולא אחר, ייכנס לתוך הסלון הפרטי שלכם, ולא כדי לדבר על כדורסל. בטלעד עלו על הפוטנציאל של הבחור ובנו סביבו תוכנית ריאליטי, 'עסק משפחתי' שמה, שעניינה איך להוציא את עם ישראל מהאוברדראפט. הרעיון פשוט: לוקחים משפחות מהמעמד הבינוני פחות או יותר, מאלה שסוחטים את החודש עד הקצה ואיכשהו לא גומרים בסוף, מרפדים אותם ביועצים מכל הסוגים (כלכלה, צרכנות, התנהלות משפחתית) ובונים להם תוכנית הבראה, או מלמדים אותם איך לכלכל את מעשיהם ביתר תבונה. היועצים יעבדו עבורכם, ובעצם עבור גרשון, מנחה התוכנית והאיש עליו הוטל להרים את הרייטינג שלה לגבהים.
מלך השכונה מאחר לפגישה שלנו. לא ב-20 דקות, חצי שעה עגולה. והוא כאילו כלום. מגיע בנונשלנטיות, מכניס את הראש הכסוף שלו לחלל בית הקפה, קולט אותי, מסמן לי שנשב בחוץ, וזהו, מתחילים.
הזמן קצר, המלאכה מרובה ברוך השם, בערב יש איזה טקס התרמה של 'עזר מציון' בנוכחותו של השר נתניהו, ועוד לפני זה הוא יפגוש את שרי אריסון שאולי תתרום או תסייע לפרויקטים של 'יד ביד', עמותת הצדקה שהקים עם ידידיו מהעולם התורני. הדלתות פתוחות לפניו. טלפון קטן לכאן או לכאן, מעקף של ביורוקרטיה משרדית, והכל כמובן לטובת הכלל.
לא מזמן הוא הקים בית תמחוי גדול בדרום העיר, וככל שהדברים יוצאים החוצה, הלחץ מהציבור הרחב גובר "כי לא יאומן כמה צרות יש לאנשים", ועכשיו הקים יחד עם הרבנים מ'יד ביד' פרויקט של תיק לכל ילד, שמטרתו להביא לכל ילד שאין ידו משגת ילקוט עפרונות, מחברות, קלמרים, "וברוך השם ההיענות בציבור גדולה, ותדע לך, לראות חיוך עולה על שפתות ילד, אין טוב מזה".
הוא יודע יפה על מה הוא מדבר - הוא בא משם. נולד בשכונת נארדיה ברמת גן, שנחשבה לשכונת מצוקה. אמו, רבקה, גידלה כמעט לבדה אותו ואת אחותו רזיאלה. להורים שלו היתה עגלה שהוסבה מאוחר יותר לקיוסק קטן, ובגיל 15 כבר יצא פיני לעבודה.
"כולם חושבים, אוקיי, הוא מרוויח עכשיו המון כסף, הוא אומר, ואני נשבע לך שאני בכלל לא במעמד של אחד שיש לו המון כסף. אף אחד לא ספר לי את הכסף כשלא היתה לי עבודה. יש עונות בחייו של מאמן כדורסל שהוא לא עובד ושורף את הכסף של העונות שבהן הרוויח. כשהייתי מובטל לפני שנתיים, לפני שנה, לפני שבע שנים ולפני 15 שנה, אז מה. מישהו שאל אותי על כסף? לא עבדתי. ואני היום בפירוש לא בנאדם אמיד. אין לי דירה משלי, אין לי כסף מיותר בבנק, ממש לא. אני חושב שיש אפילו אפשרות שאולי עוד שנה-שנתיים אצטרך לעשות חשבון על כל שקל. זה נכון שהשנה כתוצאה מהנסיבות הרווחתי יותר כסף, אבל זה לא כסף שיכול להחזיק אותי עד סוף חיי".
היו ימים, הוא מספר, שהחיים שלו היו באוברדראפט גדול, "ואני מדבר על סכומים גדולים גדולים, ואני יודע מה זו המצוקה הזו, כשמצלצלים לך מהבנק, לוקחים לך כרטיס אשראי, שאין לך לשלם את המשכנתא. אלוהים שלח לי פרנסה ברוב השנים, אבל היו שנים שלא עבדתי והייתי במקומות שהפסדתי כסף, וברוב הפעמים השם שלי נתן לי קרדיט, וזה ממש לא נעים שדופקים לך בדלת ועושים לך רשימת פרטים לקראת עיקול".
כסף, כסף ועוד פעם כסף. אבל הוא חושב שדווקא זה היווה את נקודת השינוי בחייו, וגרם לו להבין שיש דברים יותר חשובים. באחד הראיונות איתו אמר שהחיים שלו יותר רוחנים עכשיו, שהוא קורא את אושו.
אבל גם בנקודה הזו פיני הוא אנחנו. קצת מזה וקצת מזה. חלילה להעמיק, או בלשונו, להיות טוטאלי. קצת להאמין בהשם, קצת לקרוא אושו. "אני לא הולך להיות טוטאלי בכלום. לא באמונה לא ברוחניות. במקרה הגעתי לאושו, שהוא אדם חכם מאוד. אתן לך דוגמה: פעם, כשהתחלתי להיות מאמן כדורסל, טסתי לארה"ב ורציתי לקנות ספרות מקצועית של מאמני כדורסל, ומישהו אמר לי 'תכתוב אתה את הספר שלך', וככה עשיתי. שמעתי עשרות הרצאות ומכל אחד לקחתי מה שטוב לי. אותו דבר בחיים, לוקח קצת מהדת, מהרוחניות, מאסטרולוגיה, מנומרולוגיה, את הדברים הטובים".
ולמה לא לחקור את הדברים לעומקם?
"כי אני לא יכול לעשות הכל, לנסוע להודו, להתנתק מהחברה".
אז איפה השינוי?
"למשל הבחירה אם לאמן או לא, לדעת שהכסף זה לא הכל. אני רוצה להיות מאושר. אני רוצה לדעת שאני עולה במדרגות ביד אליהו ואני בתוך העסק, כלומר נהנה, כי אם לא אין טעם. תראה, ישבתי עכשיו שנתיים בבית, הפסדתי מאות אלפי דולרים, אני אומר לך, מאות אלפי דולרים, והיו לי השנתיים הכי טובות שאפשר. אנחנו רצים כל החיים, וכולם מגיעים לאותו מקום, ומי שרץ יותר מהר מגיע יותר מהר, והבנתי שאי אפשר לחיות במתחים כל החיים ולרוץ אחרי הכסף".
וזו נקודת השינוי, הוא אומר, כי העיסוק בצדקה גורם לו לא פעם אפילו הנאה גדולה יותר מאשר ניצחון עם מכבי. "אני לא זוכר מי אמר את הפתגם הזה, אבל זה העניין של הפרה והעגל, מי רוצה יותר לינוק או להניק".
לפעמים יוצא לי לא טוב
העם רצה, הוא לקח, ואולי זה היה ההיפך. גרשון נהנה מכל רגע. לפעמים, בראיונות איתו אחרי משחקים, הוא אפילו התייחס לפעילותו כ'שליחות'. "תראה", הוא מסביר, "נכון שאמרתי שליחות, אבל אתה יודע, אני לא מציל, לא מושיע. אני יכול לעזור לחלק מהאנשים, משתדל לעזור, ומרגיש נהדר עם זה. השליחות היא יותר במובן זה שאני בכדורסל, והמעמד שלי פותח דלתות, וכאן אולי השליחות, לשמש כלי לעזור לאחר".
אבל העניין הוא שיש סכנה בכוח, הוא מתעתע, אנשים אוחזים בך ויכולים להתרסק.
"אני מקבל את התפקיד ועושה אותו באהבה. זה קשה לי, כי מה אני? לא מיליונר, אין לי כוחות שאין למישהו אחר, ואמרתי לך, העניין הוא שבשל המעמד נפלה עלי כן איזו שליחות קטנה".
אתה יודע שכמנחה טלוויזיה תעצים את הכוח שלך.
"לא יודע לאן זה יוליך אותי. דברים כאלה יכולים לקחת אותי למקומות אחרים".
אז פיני גרשון יהיה הדבר הבא?
"אני לא טאלנט כמו דודו טופז או יאיר לפיד. אני מתחיל אחרי 50. אבל לך תדע".
הדימוי שלך שונה. אנשים זוכרים ממך דברי גזענות על שחורים, הגדרת הומואים כמגעילים.
"הכל דימויים. אתה יודע, אני מדבר הרבה, לפעמים יוצא לי לא טוב, וזה מה שזוכרים. לא דיברתי על הומואים, שאלו אותי על הומוסקסואליות, ואני חושב שכל אחד יעשה בגוף שלו מה שהוא רוצה, אין לי בעיה עם זה, אבל האקט עצמו לא מסתדר לי, מה אני יכול לעשות. אין לי בעיה איתם, גם עם שחורים אין לי בעיה. אני אוהב לצחוק, להסתלבט, לא רציני מי יודע מה, לא יכול להיכנס לדברים יותר מדי עמוקים וכזה, לא מתכוון להזיק לאף אחד. תאמין לי, יש לי חברים שחורים, אני מכיר אנשים הומואים, אין שום בעיה. באמת שאין. לא לכאן ולא לכאן".
ספרות אתה קורא?
"לא. אין לי זמן. רק ספרים על ניהול וספרים רוחניים".
מה התפיסה החברתית-כלכלית שלך?
"תראה, זה לא דבר שחשבתי עליו, ולא דבר שאני כל כך רוצה להיכנס אליו, אבל יש לי דעות על כל מיני סקטורים, למשל שחייבים שינוי בטיפול באמהות חד הוריות, ואני חושב שאנשים לא מתנהלים נכון כלכלית. מסתובבים בכיס עם כרטיסי אשראי וכרטיסים של מבצעים, ולא מבינים שיצטרכו להחזיר את הכסף מתישהו".
אבל אנחנו הולכים ונעשים עולם שלישי, ואתה מדבר על שכבות הביניים שהולכות ונמחקות?
"תשמע, אני רואה אנשים, הם מוציאים יותר ויותר כסף, ולכל בית שאתה נכנס אתה מקבל זרם עם כל הכלים החשמליים מסביב".
ומה עם הפריפריות? אין להם מה לאכול. הם מנותקים מהמדינה?
"נכון. השאלה מאיפה זה מתחיל. אולי צריך להתחיל מהחינוך, לחנך אנשים אחרת מהילדות, הרגלים אחרים. ובהחלט צריך לעזור להם, למרות שאני חייב להגיד לך שפעם מכרתי נעליים, ודווקא שם, בפריפריות, קנו הכי הרבה מותגים כמו נייק ב-400 או ב-500 שקלים, יותר מבצפון תל אביב. איך אתה מסביר את זה?".
אני לא צריך תהילה
הפרסום, הוא מצליח להפתיע, גורם לו סבל. נו באמת, אני אומר לו, ולא יכול שלא להזכיר את בגד הים הזעיר שבו הצטלם באילת ל'ידיעות אחרונות', כשסיגר תקוע לו בפה. "נכון", הוא אומר, "הסיגר יוצא קצת פלצני, אבל אני שם אותו בניסיון להיגמל מסיגריות. אבל תחשוב, למה אני צריך את הפרסום הזה? היה לי את כל הפרסום שבעולם, איפה שלא הייתי קיבלתי הכי הרבה תהילה, הולך ברחוב ומקבל את כל האהדה. לא צריך את זה. תדע לך שאנשים עושים דברים גדולים בשקט".
צנוע?
"אני לא נראה וגם לא נשמע בנאדם צנוע, אבל תדע לך, זה מה שאני. בדיוק זה. ואני בדיוק מאיפה שבאתי, מאיפה שהייתי".
