"וויצ'ק": החייל כשפן-נסיונות

ההפקה החדשה של הבמה הנסיונית החדשה בירושלים "המעבדה", היא גירסה מקוצרת למחזהו המפורסם של גיאורג ביכנר.

"וויצק" המחזה נכתב במחצית הראשונה של המאה ה-19 אך בצורתו האפיזודית ובכתיבתו הפיוטית המרוכזת נחשב למבשר הדרמה המודרנית של המאה ה-20. דמותו של וויצק, החייל הפשוט רדוף ההזיות, שמשמש שפן נסיונות של הדוקטור ושק חבטות של הקצין ובסוף רוצח את אהובתו מארי, גם סיפקה מעין אב טיפוס של האנטי גיבור המודרנ.

בשל מבנהו האפיזודי נחשב המחזה אתגר לא קטן לבמאים. אלה חייבים להפעיל את דמיונם כדי לחבר בין כל הרבדים של הטקסט. הבמאי הצעיר עמיר קליגר מסביר בתוכנייה על התמקדות בתחושת הקטסטרופה האפוקליפטית ומתאר את המחזה כטרגדיה מטאפיזית. הוא גם רוצה לחזור ולהביט במציאות של הרוע במחזה דרך עיניו של ילד, אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד.

העיבוד של קליגר יוצר מעין תמצית של הסיפור אך מוותר על רבים מהחלקים המעניינים של הטקסט. אמנם יש מוזיקה אווירתית יפה בסגנון דרום אמריקני ושימוש מעניין בתפאורה ובתאורה ותמונת הרצח בסיום בהחלט מרשימה, אבל מעבר לכך רוב ההעמדות קצת מאולצות והשחקנים מתעקשים לדבר את הטקסט במין טון מלאכותי, כאילו הם לא ממש מחוברים למה שהם אומרים.

לרונן יפרח בתפקיד וויצק, ולנינה קוטלר בתפקיד מארי, יש רגעים יפים במגעים ביניהם, אבל אין די בכך, והתוצאה היא הצגה שלמרות היותה קצרה, מעוררת תחושת ניכור חריפה וסובלת מבוסריות מאכזבת.