יער הארזים

ב-1939, כשפרצה מלחמת העולם השנייה, שירת הדיפלומט היפני שיונה סוגיהרה בליטא. במהלך השואה, הציל סוגיהרה אלפי יהודים מפולין ומליטא על-ידי כך שהנפיק להם אשרות יציאה.
סוגיהרה עשה את מעשה הגבורה שלו על דעת עצמו. בניגוד לעמדת ממשלתו הוא התמיד במבצע ההצלה הפרטי שלו לאורך שנים וסיכן בכך את הקריירה הדיפלומטית שלו ואף את חייו. עם זאת, במשך שנים רבות נדחק סיפורו לשולי ההיסטוריה. בשלב מסוים, החליטו ניצולים החבים את חייהם לסוגיהרה להפיץ את שמעו ברבים. לא חלף זמן רב וברחבי העולם צוינו אומץ-לבו ומעלותיו האנושיות. אמצעי התקשורת העולמיים גילו ענין בסיפור ועד מהרה גם ראו אור ספרים שתיארו את סוגיהרה כ"שינדלר היפני".
כשנודע לממשלת ישראל על הדיפלומט היפני שהציל אלפי יהודים, החליטה להכריז עליו כחסיד אומות העולם. כמקובל, ביקשה מדינת ישראל להביע את הוקרתה על-ידי שתילת עצים לכבודו. בשל מעשיו יוצאי-הדופן, הוחלט לנטוע יער שלם על שמו של הדיפלומט היפני, ולשם כך נבחר באופן טבעי העץ היפני המסורתי, עץ הדובדבן.
לפתע, בוטלה ההחלטה. הרשויות החליטו שנוכח גבורתו החריגה, אין הדובדבן סמל משמעותי דיו. הישראלים בחרו לטעת יער של ארזים. במסורת היהודית, מסמל הארז עוצמה ועמידה בקשיים, וגם דבק בו מימד של קדושה שכן הוא העץ ששלמה המלך בחר בו לבנית בית-המקדש הראשון.
לאחר שהעצים ניטעו, גילו הרשויות שביפנית משמעות המלה "סוגיהרה" היא "יער של ארזים".