ירח דבש באיי סיישל

יש סיישלי שמדבר עברית

השורה התחתונה: לא כדאי, בהשוואה לשאר האיים. רוב התיירים רק עוברים בו בדרכם לאי פרלין (במאהה נמצא שדה התעופה הבינלאומי של סיישל). האי גם הרבה יותר גשום ומעונן מפרלין (לפחות בעונה שאנחנו היינו-מאי-יוני).

אחד האתרים המומלצים במאהה היא שמורת האלמוגים סנט-אן. אנחנו לקחנו טיול מאורגן שכלל שהייה באיים Serf ו- Moyenne, שנירקול בשמורת האלמוגים וארוחת צהרים. ברחבת הנמל פגשנו בתופעה נדירה: סיישלי דובר עברית! הבחור השחום והחייכן דיבר עברית שוטפת, תוצאה של שהייה בקיבוץ. הוא חי ועבד בארץ עד שהחליט לחזור לארץ מולדתו.

שמורת האלמוגים סנט אן נחשבה לפלא בקנה מידה עולמי, אך בעקבות האל-ניניו והזרמים החמים שנוצרו בים, רוב אלמוגי השמורה מתו. למרות שהמדריך החביב שלנו, סטיבן, הדגיש שוב ושוב שניכרים סימני התעוררות של חזרה לחיים - אנחנו לא ראינו אותם. שנירקלנו מעט, מספיק כדי להתרשם משפע הדגים היפהפיים שעטו עלינו בסקרנות.

ביום השני שלנו במאהה, החלטנו לשכור מכונית כדי לסייר ברחבי האי (שכל אורכו 27 ק"מ). לצערנו, ברגע שנכנסנו למכונית החל לרדת גשם סוחף שלא הפסיק לרגע. ניתן לראות ביום אחד את כל החופים המעניינים, לבקר במפעל תה (סגור בשבת), בכפר האומנים התיירותי והיקר להחריד (The Craft Village), ולתצפת מראש ההר.

בשעת הצהריים חיפשנו מקום לאכול. היתה הפוגה קצרה בגשם, וראינו שלט מכוון למסעדה בשם Le Reduit. לאחר נסיעה של כקילומטר לשום מקום, הגענו למסעדה הממוקמת במקום נידח במיוחד בדרום האי. המסעדה משקיפה לנוף של יער טרופי, וביום גשום שכזה ההרגשה היתה קסומה - היבטנו מבעד לערפילי הגשם אל העמק הירוק - הרגשנו בסוף העולם (טל': 6116 - 36 - 248).

ביום האחרון במאהה, סיירנו בעיר ויקטוריה, עיר הבירה של סיישל והבירה הקטנה ביותר בעולם. המקום היחידי ששווה ביקור בויקטוריה הוא השוק הססגוני של העיר. אם באים בשעה מספיק מוקדמת, אפשר לראות את סוחרי העיר, טיפוסים מטיפוסים שונים, פורשים את מרכולתם - תבלינים, פרחים, פירות טרופיים ודגי ענק - על דוכני המכירה.

שקיעה מול הים

השורה התחתונה: האי הכי שווה לביקור, הן מבחינת חופי הרחצה, והן מבחינת מבחר המסעדות,המלונות והאווירה.

המלון בו בילינו - וילה ד'אור - היה מיוחד ונעים, ושכן בחוף היפה ביותר באי - Cote D’or, חוף הזהב. החוף מקסים וגדול מספיק כדי שלכל הרוחצים (החוף נוח מאוד לרחצה) תהיה הרגשה של חוף פרטי.

ארוחת הבוקר היא טרופית (פירות טרופיים, מיץ, חלב, לחם וחמאה, ריבה, תה או קפה) ומומלץ לעשות השלמות במכולת המקומית בכפר הסמוך, כעשר דקות מהמלון. במלון עצמו אין מסעדה ובעלת המלון הציעה לנו אופניים כדי שנגיע בקלות לכפר. חיי הלילה בכפר זניחים. יש מקום הנקרא דיסקוטק אך מעולם לא נתקלנו בו פתוח.

כבר ביום השני שלנו בפרלין (Praslin) התקבענו על שגרה נעימה: עד אחר-הצהרים מטיילים, ולקראת שקיעה מתפרקדים על כסאות נוח לבנים ובוהים בים ובשמיים המשנים לאט את צבעם. באחד מהערבים האלה עבר לידנו גבר בגיל העמידה, והציע לצלם אותנו. נענינו בשמחה וכך פגשנו את טום האמריקני, מנהל חנות לעיצוב פנים בקליפורניה, שמטייל עם אשתו בסגנון  'העשירים והמפורסמים'. מי שיש לו כסף, יגלה שקל מאוד להוציאו בטיולים מאורגנים, במסעדות יקרות (כגון מסעדת הקזינו באי) ובסיורי דייג (שעולים כ-600 דולר ללא הדגים שנשארים אצל בעל הסירה).

ציפורים, עקרבים ומצורעים

אחד הסיורים היותר מומלצים מפרלין הוא הסיור לאיים St. Pierre Cousin, Curieuse. האי קוזין הוא תופעת טבע. האי הוא שמורת ציפורים, שהביקור בה אפשרי אך ורק במסגרת טיולים מאורגנים בליווי מדריך. מכל עבר ומכל ענף מצייצות ציפורים מסוגים שונים. ניתן להתבונן בהן וגם לצלם מקרוב מאד (ראינו להם את האדום בעינים). סיור של כשעה מוביל לראש ההר ולתצפית מדהימה. המדריך שלנו סיפר שהוא נוהג לעלות לשם בעת שקיעה, עם בירה ודיסק של מוסיקה קלאסית. רצינו להישאר שם איתו. 

האי קוריוז היה בעברו מושבת מצורעים, אבל אנחנו יצאנו לסיור בוטני דווקא. המדריך הסביר על סוגי העצים, הראה לנו עקרבים וסרטני מים שונים (קצת יותר מדי מקרוב), ואפילו הכיר לנו את אחד מהתושבים הוותיקים של האי, צב קשיש בשם ג'ורג'. צבי הענק, אחד מהסמלים של איי סיישל, נשמרים באי הזה. פקחים אוספים את הצבים הצעירים ומגדלים בסביבה מוגנת עד גיל 5, אז הם משוחררים לחופשי.

הסיור באי La Digue מאד מומלץ. האי מרוחק כחצי שעה במעבורת מפרלין. למרות שהשיט קצר, מי שסובל ממחלת ים, כדאי שייקח עמו תרופות כיוון שהאוקיינוס ההודי סוער מאד ברגע שיוצאים ממפרצי האיים השלווים.

בלה דיג אין תנועת כלי רכב (חוץ מרכבי משא בודדים) ולכן התושבים והתיירים, גדולים כקטנים, מדוושים במרץ על אופניים. אנחנו שכרנו אופניים אצל Michelin ודיוושנו לעבר החוף היפה שמופיע בכל הגלויות - Le Source D’argent. ליד החוף יש מפעל לייבוש אגוזי קוקוס וייצור שמן (קופרה), צבי ענק, מטע עצי וניל ועוד. הסיור באופנים לצידו השני של האי (ל-Grand Anse) קשה למדי (חצי שעה לכל כיוון בעליות תלולות וירידות) ולדעתנו מיותר. החוף אינו מרשים במיוחד.

לשמורת 'עמק מאי' (הקרויה כך כיוון שהתגלתה בחודש מאי), הגענו באוטובוס מקומי - חוויה בפני עצמה. האוטובוס, דגם שנות ה-70, דחוס כולו בסיישלים עליזים, שנראו קרירים ורגועים בהשוואה לתיירים לבני הפנים והמזיעים. הסיור בשמורה שהוכרזה כנכס עולמי על ידי אונס"קו ב-1984, הוא סיור בוטני בעיקרו (החי בשמורה מועט עד אפסי). בעמק גדלים עצי קוקו-דה-מר, גאוות סיישל. אגוז הקוקוס המיוחד, אשר בצורתו הנקבית מזכיר פלחי ישבן נשי ובצורתו הזכרית את איבר המין הזכרי, נחשב בעבר לאחד מפירות עץ הדעת ולאפרודיזיאק (סם תשוקה) חזק.

ביום האחרון בפרלין אכלנו ארוחת ערב חגיגית במלון Acajou. במסעדה טעים ונעים - האווירה הרומנטית מלווה באור נרות, ובמקרה שלנו אפילו בירח מלא. לזה קוראים ירח דבש.