Red Dead Revolver

Red Dead Revolver, משחק הפעולה החדש של חברת Rockstar, ממשיך במסורת המערבונים הקולנועיים של סרג`יו ליאונה משנות השבעים, כמו "בעבור חופן דולרים" או "הטוב, הרע והמכוער".

בניגוד למערבונים הקלאסיים של שנות הארבעים והחמישים עם גרי קופר וג`ון ווין, הסגנון החדש, שהפך את קלינט איסטווד לכוכב ושינה את ההתייחסות לז`אנר, לא לקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ושילב המון סצינות פעולה וירי לצד רגעים קומיים ומוסיקה קצבית משובחת.

Red Dead Revlover מצליח לשחזר את האווירה המשוחררת והכיפית של הסרטים ההם, וברגעי השיא שלו אפשר כמעט לחוש שאנחנו באמת נמצאים שם, במערב הפרוע. אבל יש לו גם בעיות.

המטרה: נקמה

RDR פוצח בסצינה מילדותו של רד, גיבור המשחק. אביו כורה הזהב חוזר לחווה אחרי שמצא מכרה עצום שיהפוך אותו ואת שותפו לעשירים מופלגים. אך התגלית הגיעה גם לאוזניים אחרות, וחבורה שלמה תוקפת את החווה המבודדת ורוצחת את הוריו של רד הצעיר.

השנים חולפות. רד הוא עתה השולף הכי מהיר במערב, ועדיין מחפש אחר רוצחי הוריו. תוך שהדמויות חולפות על פני עיירות מטות לנפול, ומנקות כמה קיני פושעים, מסתיים החימום ומגיעים לעניין האמיתי - נקמה. בדרך משחקים קצת כאקדוחנים כמו ג`ק סוויפט הבריטי האדיב והלבוש בהידור ואנני סטוק, החוואית הפמיניסטית הראשונה בהיסטוריה, וכן בדמותו של חייל שחור נטול שם.

דמויות מעט יותר מעניינות מבחינה משחקית הם Shadow Wolf, אינדיאני שדובר אנגלית רהוטה, מכריז שהוא "אחיו לדם" של רד ושולט בקשת אימתנית, וגנרל דייגו, מהאויבים הראשיים, שבאפשרותו לקרוא לתקיפה ארטילרית באמצעות נורי עשן.

אין גיוון במשחקיות

הגיוון בדמויות לא ממש מיתרגם לגיוון במשחקיות, שמתמצה למתכונת סטנדרטית של משחקי פעולה מגוף שלישי. הידית האנלוגית השמאלית שולטת על תנועתו של רד ושל הכוונת, ואילו הידית הימנית מניעה את המצלמה. כרגיל במשחקי פעולה קונסוליים, לא צריך לכוון יותר מדי, וכל ירי בסביבת היריב - יפגע בו.

מצד שני, כדי לחסל אויבים במהירות כדאי לפגוע להם בראש, וזאת ניתן לעשות רק עם שימוש בכלי נשק מדויק ומטווח קרוב יחסית. במהלך המשחק נתקלים במגוון כלי נשק, החל מאקדחים שונים, דרך סכיני הטלה, רובי ציד לטווח קרוב, רובים לטווח רחוק ואפילו מקלות דינמיט ובקבוקי מולוטוב. המשחק גם כולל מערכת בסיסית מאוד של קרב מגע, עם בעיטה, אגרוף ואחיזה, אבל לא משתשמים בה הרבה.

כדי לנסות ולהתחמק מכדורים עוינים, אפשר לתפוס מחסה מאחורי פחות או יותר כל דבר במשחק, ואף לכוון בשקט יחסי מאחורי המחסה. כשאין מחסה בסביבה, קפיצות וגלגולים אקרובטיים לצדדים הם הפתרון. אם הקרב הופך יותר מדי חד צדדי, וחמישה אויבים מקיפים אתכם מכל עבר, ניתן להיכנס למצב "Red Eye", שמאט את הזמן, ומאפשר לכוון את הנשק לעבר מספר מטרות ואז לירות על כולן בבת אחת.

אך האויבים טיפשים ולא מסוכנים במיוחד. חלקם רצים לעבר היריות, ואחרים מסתתרים מאחורי מחסה ומופתעים מזה שמגלים ומחסלים אותם. רק הבוסים, שהם אויבים עם נשק מיוחד וקטלני והמון בריאות, מהווים אתגר כלשהו, וגם הוא לרוב נפתר באמצעות ריצה במעגלים וירי בלתי פוסק. טקטיקה היא ממש לא שם המשחק כאן. 

דו קרב לא מאתגר

מלבד קטעי פעולה סטנדרטיים, אפשר למצוא במשחק גם כמה מכונות ירייה נייחות לטיפול במספרים גדולים של אויבים, ירי מעל גבי רכבות נעות ואפילו רכיבה על סוסים ושוורים. בסך הכל הגיוון במשחק מספיק כדי לשמור על רמת עניין ומוטיבציה להמשיך ולשחק בו, בעיקר מהאמצע והלאה.

הקטעים בין המשימות, במהלכם מסתובבים בעיירה, מדברים עם התושבים ונכנסים לחנויות ושאר מוסדות, מבוזבזים וחסרי טעם. הרבה מידע חדש או משימות נוספות לא תמצאו שם, ורוב הציוד שניתן לקנות בחנויות השונות מאפשר לפתוח איזו דמות חדשה או סביבת משחק חדשה למולטיפלייר, ותו לא.

כדי להוסיף אפילו עוד גיוון למשחק, מדי פעם מגיעים לסצינה של דו קרב אקדחים מול יריב אחד עד שלושה. ברגעים אלו המשחק עובר להילוך איטי, ויש לתזמן את שליפת האקדח ולנסות להשתלט על הכוונת הנעה כדי להשיג כמה שיותר פגיעות קטלניות באויב תחת לחץ זמן. למרות אווירת המערבון, סצינות הדו קרב אינן מהנות במיוחד. הן קצרות מאוד, לא מאתגרות והאנימציה בהן גרועה למדי ולא משכנעת.

בעיות גרפיות ועלילתיות

Red Dead Revolver סובל ממספר בעיות בולטות. נתחיל עם הגרפיקה. הצד הטוב ביותר בגרפיקה הוא שהמשחק כולו מעוצב בצבעי חום, צהוב ואדום, ומשתמש בנדיבות באפקט טשטוש שמזכיר מראה של סרטים ישנים. שאר הצדדים בינוניים ומטה.

עיצוב השלבים משעמם ובנאלי כמעט לכל אורך המשחק, ואין אינטראקציה עם הסביבה - למרות שרוב הבניינים עשויי עץ, מעט מאוד דברים ישברו במהלך המשחק. האנימציה מרושלת ולפעמים פשוט גרועה, הדמויות כל כך לא מפורטות עד שלפעמים אי אפשר להבין מיהו האויב, ואפקט הטשטוש גורם לכך שלא ניתן לראות מעבר לכמה עשרות מטרים קדימה.

בעיה נוספת היא העלילה. למרות שהמפתחים ניסו, הם לא הצליחו להפוך את רד לדמות שניתן להזדהות איתה, ולכן גם חיפושו ההירואי אחר נקמה לא ממש מרגש. חמור מכך, נדמה שבמהלך ההפקה נפלו כמה חתיכות מהמשחק על רצפת חדר העריכה, כי העלילה סובלת מכמה וכמה חורים בולטים. מה הקשר לאנני סטוקס למשל? למה Shadow Wolf קורא לרד "אחינו לדם"? ומי כל הקולונלים שמוצגים כדמויות מרכזיות, אבל מתגלים כבוסים פשוטים? 

RDR מנסה, ולעיתים מצליח, לבנות אווירה מתאימה, בעיקר הודות לאפקטי קול טובים של יריות ופיצוצים, ולמוזיקה משובחת, שחלקה נלקחה ממערבונים ישנים ונכתבה על ידי אניו מוריקונה, המלחין הקבוע של ליאונה. חבל שהמשחק לא שומר על האווירה, והורס אותה מדי פעם בעזרת סצינות מגוחכות ואויבים חסרי שחר, כמו גמדים נושאי אקדחים, מדען מטורף, ושני חיילי לגיון רומאים.

בעיה מרכזית אחרונה עם המשחק היא אורך החיים שלו. משחק היחיד לא יחזיק יותר משבע שמונה שעות במקרה הטוב, ולא הרבה שחקנים יחזרו אליו, אפילו בשביל לפתוח את כל הזירות והדמויות האפשריות לריבוי המשתתפים. הסיבה היא ש- RDR כולל אמנם משחק מרובה משתתפים לעד ארבעה שחקנים, אך זה מתמצה בקרבות Deathmatch חסרי השראה.

סיכום

למרות שהסגנון לא רע והאווירה מזכירה את "מערבוני הספגטי" האהובים של שנות השישים, הגרפיקה הבינונית ומטה, המשחקיות הסטנדרטית מדי, אורך החיים הקצר ובעיקר חוסר ההשקעה והגימור הכלליים מונעים מלהמליץ עליו כמשהו מעבר לשווה השכרה לא ארוכה, וגם זה לחובבי מערבונים בלבד.

פלטפורמות: PS2 ו-Xbox.

משחקיות: 7. פעולה סטנדרטית, עם קצת גיוון פה ושם. עיצוב שלבים בנאלי ומשעמם.

גרפיקה: 6. לא מפורטת ולא מושקעת. רק העיצוב הטוב מצליח להציל את הציון מכשלון מוחלט.

סאונד ופסקול: 9. סאונד טוב, מוסיקה מצויינת ורק דיבוב לא עקבי באיכותו פוגם בחבילה.

אורך חיים: 6. שבע שמונה שעות ותו לא.

טכני: 8. אין הפתעות לטובה ואין הפתעות לרעה.

ריבוי משתתפים: 6. סתמי לחלוטין.

ציון: 67.