אריק זאבי: העיסוק בי כבר מטורף
בשנה האחרונה גילתה ישראל את אריק זאבי והפכה אותו לאליל לאומי. איך מתמודדים עם הנוירוזה הציונית רגע לפני שפוגשים באתונה את קוסי אינוי האיום? איך נלחמים בשמועות צהובות ולמה הוא רוצה להיות נדב הנפלד? ראיון עם הספורטאי הכי ח(כ)ם בארץ
"זאבי יא כריש תביא לנו מדליה, אה כפרה?", בוא'נה אריק תקרע את היפני הזה בשבילנו", אכן תמונות קשות. לא קלים הם חייה של תקווה אולימפית, כשנוירוזת זהב לאומית מרחפת מעליה וכל מיני חבר'ה שקנו במתנ"ס חגורה צהובה וראו את 'אגרוף הזעם' מחלקים עצות.
אבל האגו של אריק זאבי פשוט מסרב להתנפח. במדינה בה כדורגלן לומד מספרי טלפונים של יחצ"נים לפני שהוא יודע לתת פאס, מדובר בתופעה מרנינה. "אני לא מתחסד, ברור שאני נהנה מתשומת הלב של הציבור, אבל לפעמים זה מביך אותי", הוא אומר, רגע אחרי שעוד מישהו בבית קפה צ'יפח אותו והזהיר אותו שלא יחזור בידיים ריקות.
ירון זהבי
הצניעות של זאבי מגיעה ביחס הפוך לחשיפה העצומה לה הוא זוכה מאז אולימפיאדת סידני. למשחקים ההם הוא עוד הגיע על תקן של הפתעה, כעת הוא צריך להתמודד עם נטל ההבטחה, כמו גם עם העובדה שהוא מתעורר ומוצא את עצמו באותה הפריים עם מאיה בוסקילה. אכן, תמונות קשות.
זאבי עושה סטאז' ליריב (צילום: AP)
קרב של חמש דקות מול קוסוי אינוי נראה כמו משחק ילדים לעומת המאבק בתדמיות ציבוריות, עיתונות חטטנית ושמועות דביקות וצהובות. בשבועות האחרונים קשה היה לפתוח עיתון או ערוץ טלוויזיה מבלי להתקל בתקווה האולימפית מחייכת. "זה באמת הפך למטורף", הוא מודה. "קיבלתי הזמנות מכל כך הרבה תוכניות טלוויזיה ואת כולם דחיתי. אפשר להשתגע מזה וחשוב לי לשמור על מיקוד".
גם במסדרונות הוועד מתהלכים גילי לוסטיג ואפרים זינגר בעיניים מזוגגות ומלמלים 'זהבי, זהבי (שיבוש לשוני שכבר הפך לסיסמה של המשלחת), כך שבאופן כללי ההייפ שיגיע לשיאו ביום הבוחר שלו באתונה (19 לאוגוסט) מתחיל להזכיר סיבוב הופעות של הרב אמנון יצחק. העובדה שהשנה הוא רשם תואר אירופי שלישי, הישג חסר תקדים עבור ספורטאי ישראלי, הזניקה את האופוריה סביבו לרמות כימיקליות של מסיבת פול-מון בתאילנד. וכמו שכל 'דלוק' כבר יודע (וגם אדיפוס ועוד גיבורים יווניים), ככל שהעלייה גבוהה יותר, כך הנחיתה למדבר הממשות כואבת יותר.
- איך מתמודדים עם כל הלחץ הזה?
"אני מנסה להפוך אותו למנוף חיובי. זה משמח אותי שאנשים תולים בי תקוות, זה לא מסרס. לפעמים אני מובך מגילויי האהבה וההערצה. מעבר לכך, הציפיות שלי מעצמי גבוהות יותר מכל הלחץ מסביב".
- ההורים יגיעו?
"אמא שלי לא כל כך אוהבת לראות ג'ודו, כך שאני עדיין לא יודע אם היא תהיה באתונה. פעם היא הגיעה לתחרות ג'ודו ואחד האחים שלי, דני, כמעט התעלף. מאז קשה לה לצפות בזה אפילו בטלוויזיה. אבל שאר המשפחה חזק בעניין, אבא שלי והאחים מתייצבים קבוע לתחרויות".
זה הזמן גם להרוס ולספר לבנות ישראל כי זאבי יזכה לאבטחה צמודה באתונה, לא מהמחלקה הערבית של השב"כ, אלא מעלמת חן העונה לשם לי. הרומן החל לפני מספר חודשים. בהתחלה היא לא שמעה עליו (מה חשבת, לי, שעם ה-100 פלוס ק"ג שלו הוא הסולן של התנועטרון), אחרי זה פתאום הוא הפך לה לאלוף אירופה ואז גם הגיע איזה סקר מאתר האינטרנט של המדינה, שקבע כי הוא הסקסי בספורטאי העולם. כן, לפני בקהאם.
מישהי כבר הפילה אותו (צילום: חן מיקא)
"היה לי נחמד שהיא לא הכירה אותי בהתחלה. לגבי הסקר, היא צחקה. אני עצמי לא מייחס לזה יותר מדי משמעות. זה פשוט היה במומנטום טוב אחרי האליפות. מעבר לכך, כבר אמרתי שבקהאם דורש ספירה חוזרת של קולות החיילים".
מחוץ למזרון, על הספה
הפאזה הזוגית מעט מאזנת את התדמית הבליינית שדבקה באריק, מאז אולימפיאדת סידני. מה גם שהתדמית הזו נמצאת בעיקר בעיני המתבונן ולא באובייקט עצמו. "התקשורת להוטה לחפש את הצהוב ואת הרכילות", הוא מפנה אליי אצבע מאשימה, "אחרי סידני שכרתי עם איתן אורבך דירה ואז צמח הדימוי הזה. בסך הכל רציתי להתפרק מכל המתח של האולימפיאדה וההכנות הקשות. זו היתה פעם ראשונה שלא התאמנתי ועבדתי. הייתי חייב את זה לעצמי אבל גם התקופה הלכאורה בליינית הזאת נגמרה מהר".
- יכול להיות שאתה פשוט טיפוס סוציאלי.
זה נכון, אני, אני אוהב אנשים ואני אוהב מפגשים אנושיים. תמיד אמרו לי שהייתי צריך להיות פסיכולוג". צדק מי שאמר לו שבמקום להיות על המזרון הוא צריך לשבת מאחורי הספה. רק דקה וחצי קודם לכן, סיים זאבי להעביר לי סדנה אישיותית, פלוס ניתוח אופי קצר, פלוס תמיכה רגשית, שבשל צנעת הפרט תשאר חסויה. מה שלא מצונזר הוא ההתייחסות המבוגרת והמורכבת של אריק לאחת הסוגיות הכי חשובות עבור ספורטאי תחרותי - ביטחון עצמי.
"לפעמים יש פער בין מה שאני מקרין לבין תחושת הביטחון העצמי שלי. אמונה עצמית אינה נתון מוגמר שנולדים או לא נולדים איתו. צריך לעבוד על זה, אתה צריך לנהל דיאלוג עם עצמך, לשכנע את הצד הספקני באישיות שלך", מסביר המרצה הבא שלכם בקורס פסיכולוגיה קוגניטיבית.
"אצלי הדיבור העצמי מאוד עובד. אם אני קצת לחוץ לפני קרב חשוב, אני פותח בדיבור עצמי חיובי. 'כבר ניצחתי את היריב הזה, התכוננתי מצוין, אני טוב ממנו' וכו' וכו''. אתה אומר את הדברים שהם על פניו טריוויאלים וקיטשיים אבל בסופו של דבר הם גם נכונים. הבעיה של אנשים שהם לא קשובים לדיבור הפנימי הזה. מי שמקשיב ועושה זאת, בסוף מטמיע את זה באישיות".
- מה עם קצת אמונה בבורא עולם, מדיטציות קבליסטיות עם מדונה, אולי?
"בארץ הבעיה שהמושג אלוהים, כמו כל אידיאולוגיה אחרת, נמצא במחלוקת ומתחילים לריב על זה. ככל שאני חושב על זה יותר, אני מבין שאין תשובה לסוגייה הזאת והיא בלתי ניתנת להכרעה. קח לדוגמא את הנצחונות המדהימים של מכבי והאופן בו קשרו אותם לניסים אלוהיים. מה, אין מקרים כאלו ל-NBA, גם לסיינה היו נצחונות משוגעים, אז מה אלוהים הוא איטלקי? מעבר לכך, כספורטאי אני רואה את ההשענות על אלוהים כחולשה. אתה מוציא מעצמך את האחריות ומעביר אותה לגורם חיצוני".
- אין לך בכלל אמונות טפלות, שיני שום בחגורה?
"אני מביט ברגל ימין לפני שאני נכנס לזירה. זה לא קטע של אמונה טפלה, אלא יותר של ריכוז. לפני הקרב אני גם יורד לישיבה כמו קיפוד כדי להרגיש את הרגליים, זה מין ריטואל שמכניס אותך לסטייט אוף מיינד מסויים".
- עד כמה מרכזי האלמנט המנטלי בקרבות?
כבר באימונים אני משתמש המון בתודעה. אני עושה תרגילי ריכוז, מעביר בראש סימולציות של קרב ולומד לשלוט במתח הנפשי - מתי להוריד דופק ומתי לעלות. עבדתי על הדברים האלו עם הפסיכולוג בוריס בלומשטיין. לדוגמא, אני מאוד אוהב לנצח קרבות באיפון. ממש אוהב. כשאני רואה את השופט מרים את היד ומסמן אני כמעט מחבק אותו, אבל כחלק מההכנה שלי, אני תמיד מתכונן לתרחיש הקשה ביותר. אני אומר לעצמי שהולך להיות קרב קשה של 5 דקות, מכות רצח כי חייבים לשמור על מתח וריכוז ולא לצפות לקרב מהיר".
מפגש אריק. עם ראש הממשלה (צילום: גיל יוחנן)
ביג אין יפן
באחת מהסימולציות שירוצו לאריק בראש ככל שיום הבוחר יילך ויתקרב, מככב הואן דאם של הענף, אגדה חיה מיפן העונה לשם קוסוי אינוי. כבר שנתיים שהוא בלתי מנוצח באירופה ונהנה מאפיל של סופרסטאר בארץ השמש העולה. לאריק כבר נמאס לשמוע את השאלה מה יהיה אם יפגוש אותו. "כולם מדברים על היפני ושוכחים איזה מתחרים איכותיים יהיו באתונה חוץ ממנו".
- בכל זאת, למה הוא כל כך מפחיד?
הוא מאוד מסוכן ואגרסיבי. אין לו מגוון רחב של תרגילים אבל יש לו שליטה מאוד גבוהה בארסנל שעומד לרשותו. מספיק לו חלון הזדמנויות צר והוא ייקח את הנקודות. יש לו ניצול מאוד גבוה של כניסות. הג'ודו שלו מאוד מהיר אבל הוא לא חתולי, למשל, כמוני. יש לו גם תוכנית קרב קבועה שהוא ממעט לסוט ממנה".
- איזו משמעות יש לעובדה שהוא יפני?
תראה, זה כמו שכדורגלן ברזילאי אוטומטית נתפש כאיכותי. כשאתה הכי טוב מבין שני מיליון ג'ודאים, אז אתה באמת ברמה גבוהה. כשביקרתי לאחרונה ביפן, בדיוק עלה קמפיין עם איזו ג'ודואית שכל הזמן היתה בטלוויזיה ובפרסום חוצות. צריך להבין, שמסתכלים עליה שם כאילו היא יעל בר זוהר. רוב הג'ודו שם מרוכז באוניברסיטאות ויש שם אנשים שבחיים לא תשמע עליהם, אבל יש להם פוטנציאל להיות בטופ. המבחר שם פשוט בלתי נגמר וזו כוחה של המסורת, מעבר לקידות לפני הקרב".
- בארץ יכולה להתפתח מסורת כזאת?
"אסור לנו להסתכל על יפן כמודל, אלא להיות ריאליים ולשאוף למה שקורה נניח בצרפת. באופן כללי המודעות בארץ מאוד עלתה וברגע שאתה מבין יותר - קל לך להתחבר ולראות את זה".
- מה המפתחות לניצחון מול קוסוי?
"כמו שאמרתי, החלק המנטלי הוא משמעותי מאוד. חצי מהנצחונות של קוסוי מגיעים לפני הקרב, כי היריב חושב איך לא ליפול ועסוק בתוכניות הגנה. בגלל זה הוא מנצח כמעט רק באיפונים. זה כמו שקבוצות שעולות מול מכבי חושבות איך לעצור את פארקר ולא איך לקלוע בעצמן".
זאבי, אם לא שמתם לב עד עכשיו, הוא בחור מאוד אינטיליגנטי והדבר גם מתבטא בסגנו קרב טכני ועשיר בתרגילים מורכבים. המדליסט האולימפי אורן סמדג'ה, שראה אותו גדל ומכיר אותו היטב אומר: "לאריק יש כוח, יש לו מהירות, אבל מעל לכל יש לו טכניקה טובה. הדבר החשוב עבורו זה לשמור על פוקוס. אני בהחלט מאמין שהוא יביא מדליה".
- ומה אומר חתן המצווה?
אני משוכנע שאני יכול לנצח אותו אם נפגש ויש לי תוכנית קרב מולו. אני אפילו לא רוצה לומר שהוא פייבוריט. יש לי גם כמה תרגילים פחות מוכרים עליהם אני עובד בשבילו. אני מוכן להכל".
- מה החששות?
"באליפות העולם האחרונה, היתה לי מדליה בהישג יד אבל הקרב השני שלי מול הקזחי, אותו ניצחתי בעבר 5 פעמים - התפשל. בלי ששמתי לב נשארה דקה וחצי והתחלתי לרדוף אחריו, ממש כמו בכדורגל. זה מפחיד, פתאום מהלחץ אתה חוטף איזה עונש שטותי, היריב יורד לבונקר והתוכנית משתבשת".
רמבו בחוץ, פו הדוב בפנים
באופן כמעט חסר תקדים, מקיף את זאבי צוות הכולל מאמנים, רופאים ופסיכולוג ספורט שמעניקים לו מטרייה מקצועית רחבה. רמז ממיסטלוב גידל אותו, אלכס אשכנזי מאמן אותו כבר שבע שנים (למעט פסק זמן של שנתיים) ולמרות שלא תמיד הכל סוגה בשושנים, זאבי מכיר בתרומה החשובה של אשכנזי.
"לפעמים אני קצת מתעצל, זה קורה לי בעיקר במהלך השגרה. אני טיפוס של ספרינטר. כשיש לי אתגר כמו אולימפיאדה, אז אין לי שום בעיה, הקושי הוא להשקיע גם בתחרויות הפחות משמעותיות. אני תמיד מחכה לדקה ה-90. לכן רציתי אדם כמו אלכס. מישהו שיידע לדחוף אותי. מאוד אהבתי גם את היחס הרציני שלו כלפי רמז שגידל אותי. רמז העניק לי המון, בעיקר את האופי הפייטרי".
איזה חגורה יש להנפלד? (צילום: אורן אגמון)
א-פרופו פייטריות, הדיסוננס הכי גדול אצל זאבי הוא העובדה שלוחם הג'ודו הזה שעולה לקרבות לא מגולח, מדמם לפעמים ובאופן כללי מקרין פוזה של איש הוצאה לפועל, הוא למעשה בעל נפש אנטי-מיליטנטית בעליל, אפילו עדינה. מבחוץ קינג-קונג, מבפנים נזיר טיבטי (טוב, בלי הקטע של ההתנזרות).
- יש לך הסבר לזה?
"הרבה אנשים מתפלאים ואולי זה יישמע מפתיע, אבל אני ממש לא בקטע של אומנויות לחימה וללכת מכות. גם לי שאלה אותי מה אני בכלל עושה בג'ודו, אבל כנראה שיש בי משהו מאוד אגרסיבי. כשאני משחק כדורסל בשכונה או בספורטק אני נהנה ממשחק החזק, אבל לא כדי לפגוע. אני גם נהנה מהאינטנסיביות של הג'ודו. לפעמים יש קרב של חמש דקות, אתה מזיע, מדמם והדופק בשמיים. אחרי זה חצי שעה אי אפשר לדבר".
ומאיפה התחיל הרומן עם הג'ודו?
"הרבה בחירות בחיים שלנו, נובעות רק למראית עין מרצון חופשי. לרוב זו תולדה של מקריות. גדלתי בבית עם אחים שהתאמנו בג'ודו, רמז גר לידי ובמתנ"ס בפרס כץ לא היו כמעט חוגים. לא היה בזה שום דבר מיסטי, זה פשוט היה נגיש וקרב אליי. אני גם אוהב את העובדה שזה ספורט אינדיבידואלי. הכל תלוי בך".
וכעת שאלת הדלתות המסתובבות: מה היה קורה אם המתנ"ס היה סגור?
"יש לי כל הזמן פנזטיות על ענפים אחרים, כדורגל או כדורסל למשל. פעם אפילו רלף קליין ראה אותי משחק בתיכון ואמר לי להגיע להפועל. אבל אז הייתי ב 16, התחלתי ליסוע לחו"ל ולהשאב למקצוע. יחד עם זאת תמיד אני משתעשע באפשרות לעשות קרוס-אובר. אם הייתי משחק כדורסל, אני חושב שהייתי דומה לנדב הנפלד, אחד שאחראי על הדברים הקטנים-גדולים ועל סעיף הנשמה. בניגוד לכדורגל וכמו בג'ודו, בכדורסל אתה לא יכול להעלם ולא לעשות כלום. אתה כל הזמן נמדד ותמיד מגיע המאני-טיים. אתה יודע מה, אין לי בעיה אחרי שאני אפרוש לנסות משהו".
- מה באמת קורה איתך חוץ מאיפונים וחליפות ג'ודו מתנפנפות?
"בשנה הבאה אני מתחיל סטאז' במשרד עורכי דין ומקווה להתפתח בתחום. בלי קשר, לפעמים אני חושב על נושאים לכתיבה, זה משהו שתמיד משך אותי. מעבר לתחום שמחוץ למזרון, אמשיך להתאמן לקראת בייג'ינג 2008, אבל ברור לי שאחרי זה אפרוש. ג'ודו זה מקצוע מאוד תובעני, בעיקר בגלל הנפילות. כל הגוף שלי מלא פציעות: בצוואר, ביד, בברך. גם המהירות, שהיא אלמנט חשוב מאוד, יורדת עם הגיל".
אבל לפני שהגיל מתחיל להפריע, לזאבי יש לפחות עוד תרגיל אולימפי אחד להציע. מדינה שלמה תיקח רגיעונים ביום חמישי ה-19 באוגוסט ותחזיק בובות וודו שכתוב עליהן קוסוי. זאבי, כמאמר המנטרה הקבועה שלו ישתדל להיות רגוע, מהיר ואגרסיבי. אנחנו מצידנו, צריכים להיות אופטימיים אבל גם סלחנים וסובלנים. אחרי הכל, כסף זה לא הכל בחיים והוא באמת בחור זהב.
לפנייה לכתב/ת 
