הצארים החדשים

בשבוע שעבר יצא העורך הראשי של "פורבס" במוסקבה, פול סלבניקוב, ממערכת העיתון בשעת לילה מאוחרת. צרור יריות מתת-מקלע פצע אותו אנושות. סלבניקוב לא מת במקום, והספיק לומר לחוקר המשטרה שאין לו מושג מי המתנקש. באמבולנס, בדרכו לבית החולים, הוא מת. משרד המשפטים הרוסי הודיע כי ייתכן ולהתנקשות יש קשר לכתבה גדולה שפורסמה זמן קצר לפני כן ב"פורבס" על בוריס ברזובסקי, שתואר כ"אבי השחיתות" ברוסיה.

חודשיים לפני כן פירסם "פורבס" את רשימת 100 האוליגרכים של רוסיה – המתעשרים החדשים, אלה שהצליחו לנצל את התפרקות המעצמה כדי לצבור לעצמם הון ושלטון. 60 מתוך רשימת ה-100 הם יהודים, וחלקם ישראלים המתגוררים בהרצליה-פיתוח או סביון. לאחרים יש דרכון ישראלי בתוקף, וכמה מהם נחשבים ל"יעדים מודיעיניים" של משטרת ישראל.

במקומות הראשונים ניצבים יהודים: במקום הראשון נמצא מיכאל חודרקובסקי, שהונו נאמד ב-15.2 מיליארד דולר, המרצה כעת עונש מאסר בכלא הרוסי; במקום השני נמצא רומן אברמוביץ', מושל מחוז בסיביר, שבו משאבי הנפט והזהב הגדולים ברוסיה, המתגורר בלונדון ומחזיק בקבוצת הכדורגל צ'לסי. הונו של אברמוביץ' נאמד ב-12.5 מיליארד דולר.

מצילי המדינה או גנבים?

ההתנקשות בסלבניקוב הביאה לשורה של שמועות ברחבי רוסיה על הקשר שבין "רשימת ה-100" לרצח, על הקשר לברזובסקי ועל הקשר היהודי בכלל. שמועות הן כלי נפוץ ברוסיה המתחדשת, והמלחמה באוליגרכים מלבה את האנטישמיות. לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יש היום אינטרס ברור למחוק את האוליגרכים מהמפה. על הכוונת נמצאים שורה ארוכה של בעלי הון ושררה, בראשם ברזובסקי, שטישטש לחלוטין את הגבולות בין פוליטיקה להון, כשהתקבל כחבר בפרלמנט הרוסי. ברזובסקי, פרופ' למתמטיקה שוויתר ב-97' על דרכונו הישראלי, מתגורר כיום בארמון בלונדון, לאחר שברוסיה הוצא נגדו צו מעצר. מלשכתו הגדולה הוא עדיין מפנטז לחזור לאמא רוסיה כנשיא נבחר, וכמובן מכחיש כל קשר לרצח של סלבניקוב.

ארבעה גיבורים בחר הבמאי אלכסנדר גנטלב לסדרה התיעודית "האוליגרכים", העולה השבוע בערוץ 10: ולדימיר גוסינסקי, בוריס ברזובסקי, גרגורי לוצ'יאנסקי ומיכאל צ'רנוי. כולם התחילו מאפס והפכו לאוליגרכים. יש מי שסבור שהם הצילו את רוסיה מגל חדש של קומוניזם, אחרים אומרים שגזלו את כספי העם ו"גנבו את המדינה".

מימין: ברזובסקי, אברמוביץ וגוסינסקי (צילום: ערוץ 10)

שש שנים צילם גנטלב את הסדרה, וזכה לפתיחות וגילוי לב נדירים למדי. גנטלב, שארב לאוליגרכים בפינה ויודע גם למתוח עליהם ביקורת – הוא גם הסניגור הראשי שלהם. הוא לא מוצא כל קשר ביניהם למאפיה הרוסית, וטוען שמשטרת ישראל סתם מתנכלת להם. לוצ'יאנסקי, "יעד מודיעיני" שדרכונו הישראלי נשלל ב-97', מוצג ככלכלן מצליח המחלק את זמנו בין מוסקבה לווינה. לוצ'יאנסקי, פרופ' לכלכלה, כיהן כסגן רקטור באוניברסיטה בתקופה הקומוניסטית. הוא הורשע בעבירות כלכליות וישב בכלא ארבע שנים. בעבר עלה שמו של לוצ'יאנסקי כמי שתרם למפלגת "ישראל בעלייה" – פרט שלא מופיע בסרט.

המהנדס צ'רנוי, "מלך תעשיית המתכות" של רוסיה, שלפי פרסומים ניסה לרכוש את בזק באמצעות גד זאבי, מופיע בסרט כאיש עסקים מכובד, ובאחת הסצנות מבקר אצלו בבית בסביון שר התחבורה דאז, אביגדור ליברמן. צ'רנוי, שהגיע לישראל ב-94', נמצא במעקב של המשטרה מאז 96'.

"לבייב הוא ישראלי, לא אוליגרך"

לפי הסרט, מקורם של צווי המעצר שהוצאו ברוסיה נגד גוסינסקי וברזובסקי הוא רצונם לשחק ב"מגרש של הגדולים" – בפוליטיקה. לקראת סיום הסרט אף נראה איל העסקים לב לבייב בכיכר האדומה במוסקבה, וברקע מדובר על "גורלם המשותף של האוליגרכים". גנטלב מתנער מיד: "צילמנו את לבייב, הוא היה שם, אבל הוא לא אוליגרך".

אז מי הוא האוליגרך?

"אוליגרך הוא מי שגדל וחי ברוסיה, צמח מאפס והצליח להשתלט על משאבי המדינה כשהתמוטט המשטר הקומוניסטי. הם מקימים לעצמם צבא פרטי שיגן עליהם ויש להם 'מאחזים' בהון, בשלטון ובתקשורת. לבייב נחשב לישראלי. גם אייזנברג וסורוס משקיעים הרבה ברוסיה, אבל זה לא הופך אותם לאוליגרכים".

ארבעת הגיבורים של גנטלב יהודים. הם קנו במעט ומכרו בהרבה, והגיעו לרווחים שאיש לא ציפה להם. כמו שמספר לוצ'יאנסקי בסרט: "חונכתי לשוויון. אותה חולצה, אותו שכר לכולם. והנה, לפתע מופיע נבל כמוני עם מכונית ובית".

למה דווקא יהודים הפכו לאוליגרכים?

גנטלב: "האמביציה הרגה אותם. קח את הסיפור שלי: פעם אחת בחיים בכיתי. זה קרה כשהגעתי לתואר שני, והייתי ראשון בכל האוניברסיטה בהישגיי. היה לי ברור שאלך לדוקטורט, אבל הדקאן אמר לי בצער שיש כבר יהודי אחד שנבחר לדוקטורט, אז אני לא יכול גם. כיהודים היינו מקופחים וחסרי זכויות. כשברית-המועצות התפרקה, ליהודים כבר לא היה מה להפסיד. הם הימרו וגרפו את כל הקופה.

"יש בדיחה שאומרת שהרוסי החדש זה יהודי זקן. הם קנו שלושה שעוני רולקס – שניים לידיים ואחד לרגל. שיני זהב לאישה. כל מה שאפשר". לוצ'יאנסקי, למשל, מציג בסרט את נכדתו, בעגלה במוסקבה המושלגת. על העגלה תלוי זוג נוסף של נעלי צמר. "זו המסורת היהודית", הוא אומר, "שלא יחסר".

גנטלב: "ברוסיה היה ללא ספק שינוי דרסטי, מהפכה שבדרך כלל לוקחת מאות שנים נדחסה בתוך קצת למעלה מעשור. כל השנים לא נתנו ליהודים להתקדם, והאוליגרכים הימרו ופרצו בגדול. ברזובסקי, גוסינסקי, לוצ'יאנסקי, אלה שמות יהודיים, והציבור ברוסיה שומע אותם כל יום בהקשרים של הון ושלטון. כשגוסינסקי ובריזובסקי הסתכסכו, ראש הממשלה אמר בטלוויזיה ש'שני יהודים נלחמים וכל רוסיה רועדת'. זה היה אמת, בגלוי ובלי מעצורים. ודאי שזה השפיע על הרוסים".

"משלמים מחיר על האפשרויות"

הסרט מגולל את דרכם של האוליגרכים להון, ואחריה לשלטון. הנשיא לשעבר ילצין, היה מכור, מלבד לאלכוהול, גם לטניס, שהפך לעיסוק חובה בקהילת העסקים הרוסית. מי שרצה להתקדם, לעשות עסקים, לרכוש מפעל ממשלתי, היה חייב לעבור במועדון הטניס של ילצין, שתיפקד על תקן "חצר המלוכה". ברזובסקי, למשל, היה מגיע בקביעות למועדון. מאמן הטניס האישי של ילצין, שמיל טרפיצ'ב, הפך לדמות מפתח, והקשרים שלו עם האחים צ'רנוי, לפי הסרט, פתחו להם את הדרך להשתלטות על עסקי המתכת. מפעלי המתכת הגדולים, שערים שלמות התבססו עליהם, הפכו מיותרים בכלכלה החדשה. אף אחד לא רצה להתעסק איתם, והם הופקרו בידי "שליטים" מקומיים ועברייניים. האחים צ'רנוי קנו את המפעלים במחיר אפסי, והקשרים בקרמלין רק הוסיפו.

הרעיון המקורי של ברזובסקי היה "מכונית לכל פועל", בסגנון ה"חיפושית" של פולקסוואגן. הוא פיתה אנשים להשקיע במניות המפעל, אלא שזה לא התרומם. במקום זה רכש ברזובסקי ב-100 מיליון דולר חברת נפט ששוויה האמיתי 10-15 מיליארד דולר. ברזובסקי מספר שהסתובב בחו"ל כדי למצוא משקיעים שיתנו לו אשראי, אבל אף אחד לא רצה להתעסק עם רוסיה.

אירגוני הפשע לטשו עיניים לאוליגרכים, שנאלצו להקים יחידות אבטחה עצמאיות. כל איש עסקים מכובד הקים "צבא" שהעסיק את יוצאי הק.ג.ב המובטלים. האגדה מספרת שברזובסקי אימץ לעצמו את יחידת השמירה הנשיאותית. או כמו שאומר גוסינסקי בסרט: "משלמים מחיר על האפשרויות. אשתי עושה לי סצינות שהיא לא רוצה אבטחה, נמאס לה. אבל אין לי ברירה. במדינה זרה אני מחפש סביבי, איפה האנשים שלי". מתנגדי צ'רנוי ניסו להתנקש בחייו, ובשנת 95' נהרגו שני שומרי ראשו של ברזובסקי. הוא ניצל בנס.

העוצמה הזו יצרה מהר מאוד שמועות על חברות במאפיה. גם השליטה של האוליגרכים בתקשורת סייעה ליצירת כוחם. אם הם רצו "להעיף" מישהו, למשל את שר המשפטים, הם ארגנו לו אורגיה עם מצלמה נסתרת, ופרסמו למחרת את התמונות בעיתון. במקרה שהשר לא רצה להשתתף באורגיה נשכר לו כפיל – והתמונות בכל זאת פורסמו. "מהר מאוד הבנתי שההשקעות רבות העוצמה הן בפוליטיקה", אומר ברזובסקי בסרט.

"אתה יודע שנהרוס אותך"

בסוף 95' נפגשו שבעה אוליגרכים, ביניהם גוסינסקי וברזובסקי, בדאבוס שבשוויץ, כדי לפעול למען החזרת ילצין לשלטון. לפי הסקרים הראשוניים, הרעיון היה חסר כל סיכוי. הקומוניסטים איימו לעלות שוב לשלטון ולהחזיר את המצב לקדמותו, והאוליגרכים לא יכלו לתת לזה לקרות. כל אחד מהם שם 50 מיליון דולר בקופה משותפת שהוקדשה למטרה. ביתו המפואר של ברזובסקי הפך למטה הבחירות. כל תחנות הטלוויזיה ברוסיה "יישרו קו" עם הממון. שחקנים וידוענים אחרים קיבלו הון עתק להופיע בקמפיין למען ילצין.

זה היה משחק כוחני וציני. האיום הקומוניסטי הוכחד, ילצין עלה מחדש, אבל רוסיה הפכה למדינת פשע. איש עסקים ישראלי ידוע, שמשקיע בכל העולם, ניסה לרכוש מלון מול הקרמלין. כסף היה לו, רווחי תשואה אדירים נצפו באופק, אבל לדבריו, "לא ישנתי בלילה. הקפתי את עצמי בשומרי ראש. זה היה מפחיד, והחלטתי שלא שווה לי להשקיע שם, למרות שיכולתי להיות היום מיליארדר".

ביתו של ברזובסקי הפך למשכנם של האלים. ברזובסקי וגוסינסקי, שהיו יריבים בעבר, כונו ברחובות מוסקבה "המשפחה". לפי הסרט, על פי הסכם שנחתם לפני הבחירות, מכרז לחברת תקשורת ממשלתית אמור היה לעבור לאחד מהם ללא מכרז, אלא שסגן ראש הממשלה החליט להוציא מכרז כחוק. "אתה אדם נבון, אתה יודע שנהרוס אותך", אמר לו ברזובסקי לפי הסרט. סגן ראש הממשלה המשיך להתעקש, ובסרט הוא מספר שהאזנות סתר שבוצעו לו חשפו את כל שיחותיו ופגישותיו בערוצי הטלוויזיה של גוסינסקי וברזובסקי.

צ'רנוי הוא סוג אחר של אוליגרך. הוא תעשיין, לא פוליטיקאי או איל תקשורת. בגלל שלא שיתף פעולה עם שאר האוליגרכים, הוא הוצג בתקשורת הרוסית כנציג ארגון פשע בינלאומי.

"אין להם שום הוכחות"

עלייתו של פוטין לשלטון הביאה את האוליגרכים להתגוננות או לבריחה מרוסיה. הטענה הבסיסית של פוטין היא שהם לא עשו את כספם כחוק. במהלך השנים 88'-98' לא ייצרה רוסיה כלום, חוץ מאגרות חוב בריביות אסטרונומיות. באוגוסט השחור של שנת 98' הכל התמוטט – המדינה לא יכולה היתה לשלם את חובותיה, והבנקים סירבו לתת ללקוחות את כספם. מי החזיק מעמד ושרד? בעיקר האוליגרכים. עכשיו קבעה המדינה חוקים, ואפשר לנסות ולקחת מהם את עוצמתם.

"כמו שרוקפלר, דופונט וגוגנהיים, עשו את הכסף שלהם בסיטואציה של קפיטליזם חופשי לגמרי, ללא מגבלות חוקיות, כך היה גם ברוסיה בתקופת הדמדומים", אומר מקורב לאוליגרכים. "ההבדל הוא שהמיליארדרים האמריקנים הצליחו לתרגם את כוחם הכספי לפוליטי – ולכן הם הפכו ליקירי האומה. ברוסיה השלטון הישן, בדמות פוטין, הרים את הראש, וכרגע הוא מנצח בקרב הפוליטי-כלכלי הזה. גם העובדה שהם יהודים תרמה לזה".

גנטלב (45), החל לצלם את סרטו במהלך 96', עם העלייה מחדש של ילצין. גנטלב, 12 שנה בארץ, ניצל את שכרון הכוח של האוליגרכים לראיונות חושפניים. "ההתלהבות שלהם היתה ענקית, הם רצו לספר את זה למישהו", הוא אומר. "בתור ישראלי הם פתחו כלפי את הלב".

גם את חודרקובסקי, העשיר מבין האוליגרכים, ניסה גנטלב להכניס לסרט, אך זה סירב. רומן אברמוביץ' התנה את השתתפותו בהגעת הצוות לבירת המחוז שלו בסיביר, אבל למפיקים לא היה כסף. בקרוב ייצא הצוות לשבוע צילומים נוסף כדי להכין את הגירסה הבינלאומית של הסרט, שעורר התעניינות באירופה, ארצות-הברית וקנדה.

למה אתה מתעקש שאין קשר בין האוליגרכים למאפיה?

"חד-משמעית: באירגוני הפשע אין יהודים. בתחילת שנות ה-90' היו במוסקבה 5,000 בנקים, 95% מהם בבעלות עולם הפשע. היום כולם נמחקו, בגלל שעולם הפשע לא יכול לנהל עסק אמיתי. המטרה שלו היא אחרת, להלבין כספים".

מה עם העובדה שחלקם יעדים מודיעיניים של משטרת ישראל, האינטרפול והפ.ס.ב הרוסי?

"אין להם שום הוכחות. ראיינתי בסרט את ראש הפ.ס.ב, שר המשטרה הרוסי וסגן ראש הממשלה והם מודים שאין הוכחות. אם יש להם רשימה של 35 ראשי עולם הפשע, אז איפה היא? אני רוצה לראות אותה. האוליגרכים שרדו כי הם לא הלכו עם עולם הפשע. מי שנכנע ושילם פרוטקשן, או שנרצח או שנמחק בחוסר כל".

אי-אפשר להתעלם מכך שארבעת הגיבורים שלך הם יעדים מודיעיניים או מבוקשים, מה שלא מודגש במיוחד בסרט.

"ברזובסקי הוא איש שאוהב להמר, ואני חושב שהיום הפוליטיקה יותר מעניינת אותו מאשר עסקים. עובדה שבריטניה לא מסגירה אותו, וברוסיה קל לתפור תיק. הוא 'נכנס' בפוטין והפסיד. לוצ'יאנסקי הוא איש עסקים פעיל. גוסינסקי נקשר לברזובסקי בפוליטיקה, ומחפשים אותו כי הוא לא שילם מסים – אבל כולם לא שילמו מסים".

"לגבי צ'רנוי, חקרתי את הנושא, ומעולם לא היה נגדו כתב אישום או חקירה ברוסיה, חוץ מחקירה כללית על הפרטת האלומיניום. גם שר המשטרה הרוסי אמר לי שאין נגדו כלום".

אז זה ציד מכשפות?

"אם מישהו פושע, שיביאו נגדו הוכחות. לא כתבות מגמתיות בעיתונות הרוסית".

אז איך נוצר להם שם כזה?

"האוליגרכים עצמם אשמים. הם נלחמו אחד בשני והכריזו בכלי התקשורת שלהם, או באמצעות העיתונאים שלהם על היריב כראש ארגון פשע, או כמשתייך למאפיה. ברוסיה עד היום אתה יכול להזמין כתבה ב-100 דולר, 200 אלף דולר אם זה בעיתון נחשב. יש גם סוכנות עיתונות רשמית המתמחה בזה. אפשר לכתוב הכל, הכי הרבה תפסיד בבית המשפט אחר כך".

אז הם בעצם "מלאכים בשמי מוסקבה"?

"בשום פנים ואופן לא. הם לא מלאכים. הם, למשל, ברחו מתשלום מסים. ברוסיה לא היה מצב יציב, ואיש עסקים צריך מצב יציב. הם כן נלחמו בעולם הפשע בעזרת המשטרה הפרטית שלהם".

ומה עם השחיתות?

"בוודאי שיש. זה קיים ברוסיה מאז ומעולם. יש לי חבר, בכיר במשטרה הרוסית, שמקבל 150 דולר בחודש, כשהוצאות המחיה הן פי שלושה. אם פקיד שמרוויח 200 דולר בחודש הוא שמאשר מיזמים של מיליונים, והכל תלוי בחתימה שלו, בוודאי שהכל ייעשה בעזרת תשלומים ושוחד. ככה זה עובד, גם במשטרה וגם במסדרונות הממשל".

"הם הגזימו עם הפוליטיקה"

הם שדדו את העם?

"אוליגרך אחד סיפר לי בדיחה: 'מיליארדר רוסי עומד במרפסת וצופה בהפגנה של אנשים שצועקים לו: על הכסף שלנו בנית ארמון. אז האוליגרך שואל את העוזר שלו: מתי היה להם כל כך הרבה כסף?'. המדינה היא ששדדה את העם. אמא שלי עבדה 45 שנה כמורה, וכשיצאה לגימלאות לא היה לה כלום. לעם אף פעם לא היה כלום".

העם לא מתמרד?

"תראה את שביתת הנמלים אצלנו. ברוסיה לא שבתו בהפרטה, כי אנשים לא קיבלו משכורות כמה שנים. המצב היה כל כך גרוע, שלא היה להם מה להפסיד מההפרטה. מהמפעלים הקומוניסטיים של פעם שרדו רק 20%, וכולם שייכים לאוליגרכים".

העם מעניין אותם בכלל?

"אני חושב שלא. הם פשוט שאפו למצב יציב, כי מהפכות לא טובות לעסקים".

האוליגרכים נמצאים מעל החוק ברוסיה?

"תלוי בתקופה. יש להם כוח אדיר, אבל המלחמה שלהם אחד בשני יצרה איזון. למה שרים לשעבר בשלטון הקומוניסטי לא הצטרפו לאוליגרכיה? למה פרופ' למתמטיקה וסגן רקטור לכלכלה ומהנדס כן עשו את זה? כי הם היו יותר חכמים. לקנות מפעל כל אחד יכול, אבל צריך גם לנהל אותו ולהחזיק אותו. הם עשו את זה ולא ברחו עם הכסף".

המאפיה מוותרת על דמי חסות מהאוליגרכים?

"יש לי סיפור בשבילך: חבר שלי, כלכלן יהודי, פתח ב-86' מכון להדרכת מנהלים. הוא התעשר, קנה בית ודירה. הגיעו גברתנים ודרשו פרוטקשן. הוא סירב, והם לקחו אותו להרים ואילצו אותו – עם אקדח – לחתום על ויתור על כל רכושו. הוא התחיל שוב מאפס, אבל כשהוא התעשר, הפעם הוא כבר לקח לעצמו יחידת אבטחה. אבל אם התחלת לשלם למאפיה אתה אבוד".

למה לאוליגרכים לנקר עיניים?

"הם השתגעו מהאפשרות לקנות מה שהם רוצים".

אז איפה באה הנפילה?

"הם הגזימו עם הפוליטיקה".

"הם לא רוצים לשמוע על ישראל"

אתה מוצא דמיון בין רוסיה לישראל?

"ההבדל הוא באוצרות הטבע, בכמויות ובתרבות. בישראל למדו שצריך להילחם אחד בשני מתחת לשטיח, ברוסיה לא למדו את זה".

למה הנסיונות של האוליגרכים לפעול בישראל לא הוזכרו בסרט?

"זה כבר סרט אחר".

אבל לפי החשדות הם הלבינו הון בישראל.

"אני לא מאמין. יש כל כך הרבה מקומות להלבנת הון בעולם, למה הם צריכים את ישראל?"

עד כמה ישראל מעניינת את האוליגרכים?

"הם לא רוצים לשמוע על ישראל. רובם מוציאים היום דרכונים אירופיים זרים. צ'רנוי הגיע לכאן ב-94', והוא עשר שנים מסתובב בלי אזרחות. אני חושב שהוא מצטער על זה".

אתה מאמין שברזובסקי אשם ברצח העורך של "פורבס"?

"בטוח שינסו להפיל עליו את הרצח. אפשר להגיד שהוא השתגע מהכוח שלו, אבל מפה ועד רצח הדרך ארוכה. זו לא השיטה של האוליגרכים".

אז מה קרה שם?

"לפוטין יש אינטרס להאשים את האוליגרכים. משום מה ממעטים להזכיר שעורך 'פורבס' הוציא ספר בשם 'שיחות עם ברברי', על צ'צ'ני אחד. כותבים על האוליגרכים דברים איומים, והעיתונאים כולם עוד בחיים. אח שלי עיתונאי בכיר במוסקבה, הוא כותב עליהם דברים חריפים והוא חי. להרוג זה לא יעיל וזה לא עסקי, ואני בטוח שהם מעולם לא היו מעורבים בזה".

פוטין יצליח לשים סוף לעידן האוליגרכים?

"אני מקווה שלא, למרות שהאוליגרכים כבר נעלמים אחד אחרי השני. פוטין הודיע שפוליטיקה היא מחוץ למשחק שלהם. זו תהיה טעות להחזיר את כל המפעלים והמשאבים לרשות המדינה, שכבר הוכיחה שלנהל היא לא יודעת. השחיתות תגבר, זה יהיה אסון".

האוליגרכים למדו את הלקח שלהם?

"בוודאי – בעיקר לנהל עסקים בשקט. הראוותנות השתנתה. כשאתה רעב אתה אוכל הרבה, וכשאתה שבע אתה לא צריך את כל זה".

ברזובסקי חולם להפוך לנשיא היהודי הראשון של רוסיה. זה יקרה?

"חס וחלילה. הוא איש חכם וכריזמטי ואני אוהב לשמוע אותו, אבל אסור שברוסיה יהיה נשיא יהודי, כי אז כל מה שלא טוב במדינה יפילו עלינו. ברזובסקי כבר לא מבין שהוא יהודי".

בכל העולם אדם עשיר הוא מודל לחיקוי. מה קורה ברוסיה?

"שם לא רוצים להגיע אל העושר, רוצים פשוט לקחת אותו".

ארנון פרלמן, נציגו של גוסינסקי בישראל, אינו מעוניין להגיב. צ'רנוי לא נמצא בארץ.