שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    על המדף: 5 דיסקים חדשים

    צ'לי ושליחי הבלוז מאכזבים, ראש מפנקים, רוני פיטרסון מסעיר, מונו אדיקטד מרעישים וקרלי סימון מלטפת

    צ'לי סיגלסקי ושליחי הבלוז – מה יהיה

     

    צ'לי והשליחים, שמתמחים בשנים האחרונות בעיקר בהופעות קאוורים לענקי הבלוז והרוק בעולם, הוציאו אלבום בכורה של חומר מקורי שנכתב והולחן כולו ע"י צ'לי. הציפיה שלי מהאלבום היתה בשמים. צ'לי הוא אמן גיטרה מופלא שמנגן קטעים של ריצ'י בלקמור (סגול כהה), כמו שאפילו בלקמור כבר לא יכול, אבל האלבום מאכזב ומזכיר יותר את גידי גוב מאשר את בלקמור.

     

    "מה יהיה" לא מזכיר כלום מרמות הנגינה הגבוהות והאנרגיות הבימתיות שצ'לי והשליחים מגיעים אליהן בהופעות המחווה ונשמע כמו פשרת אמצע הדרך קלילה. צ'לי שר בעיקר שירי אהבה/פרידה פשוטים שלא מצליחים לגעת ולפגוע במטרה, אולי מכיוון שברובם הוא מנגן על גיטרה אקוסטית ולא חשמלית. רק בשיר הרביעי "לחזור אל הפשטות" נותן צ'לי סולו של גיטרה חשמלית כמו שהוא יודע. שיר הנושא "מה יהיה" הוא השיר הכי קצבי והכי קרוב למה שצ'לי והשליחים מסוגלים להוציא מעצמם, אבל אין עוד מספיק קטעים כאלה ואפילו בקטע האינסטרומנטלי שסוגר את האלבום לא נותן לנו צ'לי לטעום איזה מעדן גיטרה מחשמל, ומסתפק בקונצ'רטו לגיטרה אקוסטית וכינור (רונן צומר).

     

    Rush – feedback

     

    לראש יש סיבה טובה להוציא אלבום קאוורים - יום הולדת 30 ללהקה, אבל הם עושים את זה בפרופורציה ומוציאים EP של 8 שירים בלבד. רוב שירי המיני-אלבום מגיעים משנות ה-60, לאו דווקא להיטים מוכרים, אלא שירים שחברי הלהקה אהבו וניגנו בלהקות טרום ראש. הם לא מנסים להישאר צמודים לגרסאות המקור, אלא מביאים את סגנונם המוכר.

     

    בחירת השירים לא מצטיינת בהברקות מרעישות, ניל פירת' הביא מלהקתו הקודמת את "Summer time Blues" בפתיחה קיצבית סטייל הנדריקס ואת "Crossroads" של Cream בביצוע סוחף שמקבל ויברציות רוק חדשות. אלכס ליפסון הביא את For What It's Worth בגירסה הזויה, ומהימים שניגן עם גדי ליי הביאו השניים את Mr. Soul הבלוזי ואת Shapes of Things.

     

    שני השירים הנוספים הם שירים שחברי הלהקה פשוט אהבו - The Seeker שמאוד דומה לגירסת המקור של "המי", ו-Seven and Seven Is של "love" שקיבל אנרגיות חדשות בביצוע מהיר. (רונן צומר)

     

    רוני פיטרסון – Red Alert

     

    האלבום החדש של רוני פיטרסון יפתח בקטע בלוזי סוער שזרק אותי לאיזה בר בדרום ארה"ב ליד המיסיסיפי, סולו גיטרה איטי ומהפנט והקול הבלוזי של פיטרסון... רק למזוג כוס בירה קרה ולהתענג. השיר השני angel of love הוא שיר אהבה מדהים בסגנון הישן שמערבב קנטרי-בלוז, שיר שבכיף הייתי מסכים שיוביל אותי על מתחת לחופה.

     

    פיטרסון הובא בזמנו לארץ מניו-יורק ע"י שלום חנוך, התאהב וישאר איתנו לטוב ולרע, וכיום נחשב לאיש שמתחזק ומפעיל את סצנת הבלוז-רוק בארץ ע"י אירוח של חבריו הבלוזיסטים מאמריקה.

     

    בשיר הנושא של האלבום מסביר פיטרסון לחבריו, שבניגוד לארה"ב שאצלה יש גם מצב רגיעה (צהוב), אצלנו בארץ כל השנה אנחנו במצב כוננות אדום, שמעבר לו יש רק דם. בהמשך האלבום פיטרסון עושה כבוד לכמה מהקלאסיקות של הבלוז ומשתולל על הגיטרות עם ביצועים מחשמלים לבלוזים של סלים הארפו, אלמור ג'יימס ואדיי טיילור.

     

    פיטרסון הוא גיטריסט שקורע את הנשמה. בסולואי הגיטרה שלו מטייל באלבום בין מרחבי האולד סקול-בלוז לשדות האולד סקול-רוק עם טבילות ג'אזיות וקריצות לקאנטרי מסורתי. המלצה חמה ללילות הקיץ החמים. (רונן צומר) 

      

    Mono Addicted Acid Man

     

    האלבום השני של הלהקה יוצא גם הוא בחברת התקליטים העצמאית ביותר בסביבה "פאסט מיוזיק".

     

    יש באלבום הזה הרבה רעש וצלצולים ובקושי שומעים את השירה של עמי שלו, אקס סאבוויי סאקרס. חוץ מהגיטרה הדומיננטית של שלו מנגנים פה גם רן שמעוני בתופים וליאור מיכל בבס ושירה (גם הוא אקס סאבוויי סאקרס, אהבת נעוריי). במונו אדיקטד אסיד מן הסיפור שונה, קודם כל כי הוא נעשה באנגלית. 

     

    החבר'ה האלה לא מתחנפים לאוזן של אף אחד וניכר כי הם מנגנים מתוך הכיף הטהור שלהם. לא תמצאו באלבום הזה עוד ריף גיטרות משעמם ששמעתם מיליון פעם או עוד מקצב תופים שנחרש על ימין ועל שמאל. הם רועשים, הם מקוריים, הם מצליחים לספק נויז ישראלי שלא נשמע ממש מכאן, ואולי זה הקסם שלהם. (דודי כהן)

     

    Carly Simon Greatest Hits - Reflections

     

    כבר יותר מ-30 שנה שקרלי סימון היא אחת הזמרות האהובות באמריקה - והאוסף החדש מביא את מיטב שירי אמצע הדרך האהובים שלה.

     

    סיימון הניו יורקית שרה על חייה האישיים, בזווית נשית עדינה ומורכבת, והאוסף מצייר את מסלול חייה שהחל בסערה כשכבר ב-1971 היא זכתה בגראמי על האמנית המבטיחה ביותר וב-1972 היא הקליטה את השיר המזוהה ביותר עימה You're So vain, עם קולות הרקע של מיק ג'אגר. לאחר שהגיעה לשיאה בסוף שנות השבעים הקריירה שלה החלה לדעוך, שמידי פעם היא מצליחה להנפיק להיט כזה או אחר.

     

    קשה להגיד שסיימון הצליחה להטביע חותם משמעותי על עולם המוזיקה, אבל למי שמתחבר לסגנון ההגשה הנעים והמלטף שלה, מדובר באוסף מומלץ בהחלט, שמלקט את הרגעים היותר יפים שלה כולל Touched By The Sun, Let The River Run, Havent Got Time For The Pain, . (גבע קרא עוז).

     

      

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: הילה כהן
    שליחי הבלוז
    צילום: הילה כהן
    עטיפת האלבום
    רוני פיטרסון
    עטיפת האלבום
    עטיפת האלבום
    קרלי סימון
    עטיפת האלבום
    עטיפת האלבום
    ראש
    עטיפת האלבום
    עטיפת האלבום
    מונו אדיקטד אסיד מאן
    עטיפת האלבום
    לאתר ההטבות
    מומלצים