תכירו את השייגעצ מנדלסון

לעיתים נדירות קורה שאלבום זוכה הן להערכת המבקרים והן לאהדת הקהל. מצד שני, כשמשהו טוב, והאלבום השני של להקת "שייגעצ" – "משקאות חריפים" – פשוט טוב, קשה עד בלתי אפשרי לקטול.

בואו נתחיל בהיסטוריה עתיקה: במילניום הקודם, בסביבות שנת 1997, התוודע יובל מנדלסון לעולם הזוהר. מנדלסון היה אז רק זאטוט בן 14 וכבר כתב והלחין שירים, שאותם זימר בקול נאה. הוא החליט להקים להקה – וכך באה לעולם "טיטי מחפשת בית". אלון יהודה (לשעבר מנהל להקה אחרת) שראה את "טיטי", נדלק והדביק למנדלסון את הכינוי "שייגעצ". ביוני 99' התפרקה "טיטי" ובספטמבר אותה שנה הוקמה "שייגעצ".

ההופעה הראשונה התקיימה חודש מאוחר יותר במועדון הבארבי. מנדלסון כבר היה אז בן 17. כשהגיע לגיל 19 יצא אלבום הבכורה של הלהקה: "ניו-יורק – רפיח". הרכב הלהקה השתנה ו"שייגעצ" הוזמנה לחמם את "מוניקה סקס". בהופעת החימום פגש מנדלסון דמות, שעתידה להפוך למשמעותית מאוד בחיי להקתו – שחר אבן-צור, המתופף האגדי של "סקס", שהפיק מוסיקלית את אלבומה השני של "שייגעצ", שהוקלט תוך שבוע בלבד. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "אבא עו"ד", זכה להצלחה מסחררת.

רוצים עוד? ובכן, באתר המושקע של הלהקה תוכלו למצוא פריטי היסטוריה מרתקים, תמונות מרגשות, לוח הופעות מעורר ציפייה, מרצ'ינדייזינג לוהט, חדשות בוערות ושירים יפהפיים להורדה. ואם לא תוכלו להתאפק, תוכלו לשלוח לחברי הלהקה דואר אלקטרוני מעריץ.

מנדלסון, בעצם הלהקה זה אתה.

"בעיניי לא. אני כותב את השירים אמנם, אבל עד התוצאה הסופית השיר עובר הרבה תהפוכות בחדר החזרות. אנחנו להקה לכל דבר – העיבודים משותפים ואנחנו עושים את הסיפור הזה ביחד. לרוב יש בינינו הסכמה ולא מלחמות. אם אני מביא שיר והם לא מתים עליו אז סביר להניח שהוא לא ייכנס, אבל זה לא קורה, כי יש לנו אותו טעם מוסיקלי".

להקליט אלבום תוך שבוע? זה ממש קצב מהיר.

"כן, אבל עבדנו על האלבום שנתיים, רק ההקלטות באולפן נמשכו שבוע. האלבום בכלל הוקלט לפני שנה, והוא יצא רק עכשיו כי חיכינו לסוג של מומנטום מבחינת הקהל שלנו. רצינו להוציא אותו בזמן שהכי נכון ללהקה, והרגשנו שיהיה נכון יותר להוציא את האלבום כשנהיה מוכרים יותר ויהיה ביקוש יותר גדול. זה קרה בצורה טבעית, לא מחושבת. זה לוקח זמן, ובתעשיית המוסיקה הרופפת בארץ זה לוקח עוד יותר זמן. אז זה יצא ככה. אבל הכל לטובה".

הביקורות מפרגנות, הקהל אוהב.

"וזה כיף גדול. הביקורות פחות מעניינות אותי. זה נחמד לקרוא, אבל הקהל הוא מה שחשוב. הוא זה שבא להופעות וקונה אלבומים. בלעדי הקהל שלנו היינו במקום אחר לגמרי. אני חושב שאנחנו פונים לכל מי שיש לו זוג אוזניים שומעות ושנהנה ממוסיקה. אני רואה קהל מגוון בהופעות. טבעי שהחלק הדומיננטי שצועק ומתפרע וההורמונים עולים לו לראש זה הקהל הצעיר יותר, ובעיקר בנות, אבל זה רק חלק מהקהל שלנו. אנחנו מופיעים ברחבי הארץ ומופתעים בכל פעם מחדש לגלות שבכל מקום שאנחנו מגיעים אליו, יש קהל שאוהב ורוצה לשמוע אותנו".

נראה כאילו זה מחושב, כל הקונספט שנקרא "שייגעצ".

"לא. ברור שהמקום הראשוני ממנו יוצא התקליט הוא הבטן, אבל עד שהוא מגיע לתוצאה הסופית הוא עובר פילטרים מסוימים. חשוב לי להדגיש שחברת התקליטים לא התערבה לנו בקצה של זרת. יש איזה דיבור בעיר שחברות התקליטים מסרסות אמנים. מניסיון אישי שלנו – לא היה ולא נברא. עשינו בדיוק מה שרצינו והיינו מעורבים עד לפרט האחרון. אני משער שמי שאומר את זה אלה אנשים שלא הצליחו להתחבר לשום חברה והתסכול מזה שהם בשוליים עושה את שלו".

כשאתה אומר פילטרים, למה אתה מתכוון?

"לכך שאתה רוצה ללטש את המוצר כדי להגיע לתוצאה סופית מוקפדת ומדויקת. משהו גולמי-בוסרי עשינו בתקליט הראשון ואני אוהב אותו מאוד, אבל עכשיו רצינו להתקדם עוד צעד. לעלות כיתה. להשתדרג. אני שמח שזה לא נשמע מלאכותי ומופק מדי, אלא נכון לשירים ולרוח הדברים".

איך היה לעבוד עם שחר אבן-צור?

"היה חיבור מאוד טבעי וכיפי. הכימיה בינינו היתה נהדרת. הוא מוסיקאי מוכשר, בנאדם מצחיק וחבר לשתייה. לא בכדי נקרא האלבום 'משקאות חריפים'".

זה אומר שהייתם לא מאוד צלולים לאורך עשיית האלבום?

"זה את אמרת, לא אני".

מה הקטע עם בובת הברבי שמופיעה על העטיפה בפוזות שלא ממש מתאימות לבובה טובה מבית טוב?

"ניסינו לתת לאלבום עטיפה טיפה הזויה ומקורית. מעין הרפתקאה. ולא, אף אחד מאיתנו לא שיחק בברבי בילדותו. כנראה שהיה לנו חסך. זו עטיפה שמעוררת איזשהו רגש, נותנת חומר למחשבה. תראי, אנחנו נהנים לשחוט קצת פרות קדושות, וברבי היא אולי הפרה הקדושה מכולן. חוץ מזה שהגיע הזמן שגם היא תעשה קצת חיים, כי קן הבובה נראה לנו קצת יבש. שמחנו לקפוץ ולבקר אותה".

תגיד, הצעות מגונות ממעריצות כבר קיבלת?

"לא פעם ולא פעמיים, ולא רק אני – כל הלהקה. אבל זה עוד בשלב שזה מחמיא. אם ניצלתי אותן? זה לא לעיתון. באמת".

ואחרי הכל אתה עוד גר עם ההורים.

"נכון. כי רק השתחררתי מהצבא. אני מתכנן לעבור השנה לתל-אביב. זה מצב זמני, למרות שכיף לי פה. מפנקים אותי".