צמד רעים

מילה מאחיך: "דאבל-דייט", ביפ, חמישי, 22:00

לכן יש משהו מרענן, קריספי, כמעט חתרני ברוע-הלב הבסיסי של "דאבל דייט". זו תוכנית שנונה ושרירית יותר מכל מיזם שידוכים או שעשועון טלוויזיוני אחר משום שזו התוכנית היחידה שמטרתה לבעוט במשתתפיה ולא לשרת, להיטיב או לשפר אותם בדרכים שונות – אפילו לא למראית-עין. כאן, איש לא מתכוון לעזור להם. פשוט יזרקו אותם למים הקפואים של עולם הדייטינג, יגחכו למראה פירפוריהם הנואשים ויצחקו כשיטבעו סופית.

"דאבל דייט" היא, במובהק, תוכנית צ'יזבטים-מסביב-למדורת-השבט של סיפורי אימה ותאונות דייטינג מסמרות-שיער שקרו לאנשים פשוטים שבסך הכל רצו להשתתף בתוכנית טלוויזיה ואולי לגמור תמיד-ביחד. יש ל"דאבל דייט" את גישת הישר-בפנים הבלתי מתחסדת של תוכנית בערוץ נישה – גם כשידוע שתשודר בהמשך בערוץ 2.

דנה מודן ורועי לוי עובדים היטב. תענוג לראות את מודן, חלוצת ז'אנר הסינגל-הנואש, חוזרת בביטחה לכס הסייס של העגלה הדוהרת-במורד הזו. בתוכנית פתיחת העונה, בכפכפים ושיער מעט פרוע, נראתה מודן חסרת רחמים מתמיד. לוי, על מימרח הדיבור שלו ("שששלישיות, זה ממממתאים לי") הוא הפרטנר הגברי ההולם לנחרצות המודנית.

מה שמייחד את מודן ולוי – ו"דאבל דייט" כולה – היא שאין בהם גרם אחד מאולץ או מתאמץ מדי. מודן ולוי נראים נון-שלנטיים כאילו התיישבו כאן במקרה והחליטו להריץ קטעים. אין בהם את סוג ההשתדלות והחנופה שהיא תמצית ההגשה הערוץ-שתיימית. זה הופך אותם קוליים במובחן.

בכלל, "דאבל-דייט" כולה מגיעה מהצד של הילדים האאוטסיידרים של התעשיה: מודן, לוי, ושרון קנטור ואור ישראלי, השותפות לכתיבה. ו"דאבל-דייט" קמה, בסופו של דבר, על כתיבת ויצים טובה, שאינה בוחלת במינונים סבירים של רוע-לב. מילה מאח שלכם: קחו דוגמה.

ואיפה החשק? "הבוקר השביעי", ערוץ 2, שבת, 9:30

לכל הרוחות, מי צריך את זה? האם באמת נגזר עליי, גם בשבת בבוקר, לפקוח עיניים ולגלות את הברנז'ה לצידי? והברנז'ה עולה לרגל לאולפן "הבוקר השביעי": אלכס אנסקי, גיל קופטש, ניר ברעם, יהודה נוריאל, שי גולדן, איתי מאוטנר, אלדד זיו – כולם אנשים מצוינים, באמת נבחרת ראויה, אבל בחייאת, אחים שלי, שבת בבוקר! אי אפשר, רק פעם בשבוע, לקבל מכם פס?

חושת המיאוס ממש כופה עצמה, ומעוררת געגוע עז לבוקר שבת של שידורי "קשת", שידעה להחליק את דרככם מהמיטה לצהריים עצלים עם אוויר בריטי צונן בצורת השף העירום, אנג'לה לוסון וטריני וסוזנה של "מה לא ללבוש". לרגע אחד, גם אם הייתם, פיזית, בעיצומה של ערימת הזבובים הישראלית, יכולתם לחוש חלק מאיזה לייף-סטייל קריר, מהוקצע ואוניברסלי יותר, שהתאים ככפפה לשבת בבוקר. נקרא לזה אסקפיזם-לייט. "רשת" בחרה בפתרון המיידי והמוכר: אולפן אירוח עם אנשי תקשורת ותרבות. זו אולי הפקת מקור – ואפילו, לפרקים, תוכנית תרבות ראויה – אבל יום מנוחה זה לא. לגמרי לא מעורר חשק.

צריך להגיד: