הלך הארז, נשאר השמעון
גם אמש לא הצליחה "איפה אתה חי" להתייצב ונעה בגולמניות מעניין לעניין. שובה של לימור היה עמוס מדי במודעות עצמית מכדי לשחזר את האנרגיה הנושנה
מה יהיה? "איפה אתה חי", ערוץ 2, 21:30
שבוע שלישי למאנייק. האם בשבוע הבא אשוחרר מהמילואים האלה בשמירה על מחסום ארז? לדעתי כן, אלא אם בשבוע הבא ישוחזר שוקי באמצעות אחת מעצמותיו.
המצב, אני חושש, עגום. העובדה כי הפרומואים לתוכנית של אמש הכריזו ימים שלמים מראש ש"לימור באה לארז טל" מעידה על רמת הלחץ והנואשות בהפקה. בימים כתיקונים, ימי שיאו, היה ארז הופך את זה לחגיגה תקשורתית להטוטנית של תבוא-או-לא-תבוא, אולי תבוא, לימור-או-לא-לימור, ומשאיר את ההפתעה למישדר עצמו. עכשיו הוא מריץ פרומו ארוך עם כל הסחורה בחוץ, כאחרון הדודו טופזים. הלך הארז, נשאר השמעון.
לימור חזרה לארז כלאסי השבה הביתה רק על מנת לגלות שהדיירים האהובים נטשו והבית הרוס. הקטע הקצר בהשתתפותה הגיע בסוף התוכנית (עדות נוספת למצוקה הגוררת ניסיון נואש לגרום לכם להישאר עד הסוף) והיה עמוס מדי במודעות עצמית מכדי לשחזר את האנרגיה הנושנה. ההרגשה היתה של מאניירה שמישהו עושה עליה סיבוב אחד יותר מדי, קרקע שריח חרוך עולה ממנה.
ככלל, גם אמש לא הצליחה "איפה אתה חי" להתייצב ונעה בגולמניות מעניין לעניין. האוויר באולפן של טל עמד ללא ניע משך דקות ארוכות, ציחקוקים בודדים נשמעו כזרזיף שתן בנחל אכזב. באמצע הדרך חל שיפור משמעותי, עם עלייתו של ההילר אימרי – דמות שהולכת ואוכלת בהדרגה את זו של קוקו. זה צריך לשמש מגדלור מסוים להפקה התועה בחשיכה. יתכן שכאן המפתח.
גם אם זה נראה כך כרגע, אפשר שלא הכל אבוד. ל"איפה אתה חי" יהיה סיכוי ברגע שתבין שאין לה סיכוי ותצא מדעתה סופית, כלומר תאבד את עצמה לדעת ותוליד את עצמה מחדש, ספונטנית. במידה רבה, זה מה שקרה, בשחר ההיסטוריה, ל"רק בישראל". מה לעשות עד אז? ככה: 1. להיפרד מבראבא. כנראה שאין ברירה. 2. לארח את רועי בר-נתן, עדיף כגידי גוב. 3. לנסות את חנה לסלאו, עדיף כעצמה. 4. לצאת מדעתכם. בכוונה תחילה. 5. לארח לעיתים קרובות יותר את אורנה בנאי, טל פרידמן, אולי גם את קיציס, אלי פיניש ודב נבון ו... אולי להוסיף איזו דמות של קופאית רוסיה?
עושים טלוויזיה? הפריים-טיים של ערוץ 1
העיפו מבט, ברשותכם, במאובן שלפנינו: לוח משדרי הפריים-טיים של ערוץ 1 נכון לאמש. זה נפתח עם "לצחוק... כל הדרך" – תוכנית מתיחות קנדית ירודה, ממשיך עם "מבט", ואחר כך – עיקר החדשות: שידור חוזר של "אהבה בשלכת", ומיד אחריו שידור חוזר של "האחים יונה". הסוף.
אתם מבינים כי יש לנו כאן עסק עם ניוון במצב מתקדם. עם ערוץ שחדל, בפועל, מקיום רלוונטי, למעט באירועי ספורט מסוימים. פריים-טיים המורכב משני שידורים חוזרים ברצף, על חשבון האגרה שלכם, הוא, במילה אחת, הונאה.
במקביל, בערוץ 2, נותנים גז: חיים הכט בין סינגפור להברבור, ארז טל משתדל, ובלי קשר לדעתכם (הצודקת) על התוכניות הללו, אתם ב-2. כולם ב-2. כי ערוץ 2 הוא הערוץ המרכזי היחיד כאן שמתאמץ לעשות טלוויזיה. מהערוץ נושבת ויטאליות תמידית, המעידה כי יותר מהכל, ללא קשר לאיכות התוצאה, כאן גרים בכיף אנשים שנהנים לעשות טלוויזיה – לטעות, לנסות שוב – ואוהבים את המדיום.
בערוץ 1 נראה הפריים-טיים כאילו מאחוריו ניצבים פקידים שמישהו מאלץ לעשות טלוויזיה, וכל מבוקשם להקטין ראש, לתת את המינימום הדרוש ולחזור הביתה בשלום. אפשר לקטר על המונופול והכל, אבל בערוץ 2, כמאמר הסלוגן של ערוץ 1, עושים טלוויזיה. מתברר שזה לא מעט לערוץ טלוויזיה.
צריך להגיד:
*שהפרק שביים אלון אבוטבול ל"שבתות וחגים" היה, למרות המשחקים וההתנסויות, אפקטיבי ומרגש.
*לאביב גפן: יש מצב שאתה מודיע ב"הבלוג" על פרישתך?
