המשני הראשי

אם צפיתם אי פעם בקולנוע, טלוויזיה או תיאטרון מתוצרת מקומית, סביר להניח שאין צורך להציג בפניכם את אלברט אילוז. מעטים השחקנים ששורדים בשטח כל כך הרבה שנים כמוהו. אבל אם תנסו להיזכר מתי בפעם האחרונה ראיתם אותו בתפקיד ראשי, תיתקלו בבעיה. חלק ניכר מההופעות שלו מסתכמות בתפקיד קטן - מוצלח וזכור לטוב, אבל משני. גם בסרטו החדש של דן תורג'מן, "משהו מתוק", הוא לא נמצא במרכז, אלא מסתפק בתפקיד אחד הדיירים במושב של יוצאי מרוקו שבו מתרחשת העלילה. אבל לאילוז, זה לא מפריע. להפך.

"למה אני מסתפק בקטנות?", הוא שואל, "כי הברירה היא או לא לעשות, או להראות כמה רחוק אפשר להגיע אפילו עם תפקיד קטן, כמו התפקיד שלי מ'שורו', שזה בעצם מה שזוכרים מאותו סרט. סצינת המונית הפכה לקלאסיקה של קולנוע. טוב שנותנים לי להתבטא כפי שאני מתבטא. אם הייתי מחכה בלי סוף לתפקידים ראשיים, מי יודע לאן הייתי מגיע".

מה, לא סומכים עליך לתפקידים ראשיים?

"לא אמרתי, אבל לא אחדש אם אומר שבמקצוע הזה צריך מזל יותר מאשר כישרון".

אתה מרגיש מקופח?

"למה לשקר? מקופח זו תחושה של אדם שיודע שהוא יכול לתת יותר, וזה לא מתאפשר לו בדרך כלל. הנחמה היא שאצלי אין תפקיד גדול או תפקיד קטן. אני משכנע - לפחות את עצמי - שכל תפקיד הוא המלט. גם תפקיד קטן, כמו ועקנין ב'משהו מתוק', צריך לדעת לעשות".

במאי הסרט, דן תורג'מן, אמר עליך "אלברט אילוז תורם לצבעוניות של העלילה, ומביא המון ססגוניות לתפקיד שלו". צבעוניות? ססגוניות? זה הכל?

"בטח לא הכל. הדמות של ועקנין אנושית מאוד, וגם קומית ומצחיקה כמו אחד הזקנים מ'החבובות'. אגב, ועקנין לא לבד כאן. הוא נותן לסרט את הצד הקומי שלו יחד עם שטרית, שאותו משחק דוד דנינו. מתחילת הסרט, כשהבחור (אולי שטרנברג בתפקיד יואל הסופר) נתקע עם האוטו, ועקנין הוא הראשון שרואה אותו ומביא אותו הביתה. זאת נשמה, לא רק צבע".

איך אתה בונה אותו?

"אני מביא דמות ממקומות כאלה שיגרמו לאנשים לומר 'וואללה, אני מכיר אחד כזה'. בוועקנין יש משהו מאיזה דוד, שאני זוכר לפרטי פרטים את צורת ההתנהגות שלו, וגם מחייט אחד שנשאר לי בראש מהילדות שלי במרוקו".

איך לעבוד עם דן תורג'מן כבמאי?

"הוא הפתיע אותי ב'קוליות' שלו, למרות שהתנאים די היו נגדו. ככה זה היה מהתחלה. על הבוקר, ברגע שירדנו על סנדוויצ'ים לפני התחלת הצילומים, התחיל לרדת גשם זלעפות. היתה תחושה של אבדון, בפרט שהיינו אמורים להתחיל בצילומי חוץ. דן הדהים אותי בשלווה שבה קיבל את ה'מכה'. על המקום הוא שינה את הסדר והעביר את הצילומים אל תוך הדירה, בצורה הכי רגועה שיכולה להיות".

חיבוקים חמים

למרות הוותק אילוז נחשב גם היום אחד השחקנים העסוקים בקולנוע הישראלי. בקרוב נראה אותו גם ב"סיפור קיץ", סרט הביכורים של שמואל פלג חיימוביץ', שעוסק במלחמת לבנון, וממש לא מזמן פגשנו בו ב"הכוכבים של שלומי", בבימוי שמי זרחין.

"זהו למעשה סרט ענק, שנראה צנוע כזה", הוא אומר על "הכוכבים של שלומי". "אריה אליאס עשה בו מאסטרפיס, בלי להיות בתפקיד הראשי". עם זאת, מבחינתו של אילוז, שום הצלחה מול המצלמות אינה תחליף להופעה החיה מול קהל בתיאטרון. בימים אלה הוא משחק קומבינטור לא קטן ב"עיר הנפט", מחזהו החדש של הלל מיטלפונקט. אבל עם כל הופעותיו בקולנוע ובתיאטרון יש תחושה, שדווקא בטלוויזיה הוא מתגלה בכל פעם מחדש. לאחרונה, למשל, הוא משתתף ב"מיכאלה" כגרשון, בעל מועדון לילה ששולח את ידיו במעשים לא חוקיים.

"לא הכל שחור אצלו", מגן אילוז על גרשון. "למעשה, הוא דואג לילדה שלו יותר מהאמא שלה, שהיא מעין כפילה של מיכאלה. אל תשאל כמה מכתבי הערצה מילדים וילדות התפקיד הזה מביא לי".

בצד גרשון של "מיכאלה" אפשר לפגוש אותו בדמות רס"ב האפסנאות ב"מ.ק. 22", סידרת האנימציה של "ביפ" ושל "קשת", לה תרם את קולו. אולם מאז "זינזאנה", כשמדברים על טלוויזיה בהקשר לאילוז, מייד עולה שמו של הבמאי חיים בוזגלו, שליהק אותו גם לסידרתו "שלווה". לדברי אילוז, לא היתה לו בעיה לעבור מהתפקיד המרכזי של תת-גונדר טוויזר, מפקד הכלא, לתפקידון של מטופל ב"שלווה", "כדי להראות שגם בשני ימי צילום אפשר להטביע חותם כלשהו".

כעת משתף אילוז פעולה עם בוזגלו בסידרה נוספת שלו, "אשליות", בה הוא מגלם בעל באסטת אבטיחים, שעובדת היותו חשוך ילדים גורמת ללא מעט מצבים קומיים.

"בוזגלו, שהשיטה שלו היא לעבוד בלי תסריט כתוב מראש, מעניק חופש לשחקנים שלו", אומר אילוז. "בעיניי זה מצוין. אבל יש בזה גם מינוס, כששחקנים לוקחים לעצמם יותר מדי חופש".

בתור שחקן עסוק, איך את רואה את מצב התרבות בארץ?

"אני קורא לציבור לא לוותר, ולהמשיך לבוא לקולנוע ולתיאטרון - למרות המצב הקשה. הרי אם יש משהו שנותן תקווה בעולם הזה זו האמנות".

ומה נותן לך תקווה?

"כמה חיבוקים חמים מהקטנטנות הפרטיות שלי, מיה ודנה, בנות שמונה ושבע".