הולכת בעקבות הקול
יסמין לוי בכלל רצתה להיות וטרינרית, אבל בסופו של דבר, תרבות הלדינו אליה נולדה משכה אותה. היום היא נחשבת לאחת הזמרות המובילות בעולם בתחום. בישראל, לאכזבתה, היא מוכרת פחות
הקריירה של לוי מתקדמת בקצב משביע רצון מבחינתה. בחו"ל מחזרים אחריה במרץ ומעניקים לה מנות גדולות של אהבה וכבוד בפסטיבלי מוזיקת עולם, הזוגיות שלה מחזיקה אותה שפויה ואלבומה השני שיצא לאחרונה, "לה חודרייה", המגובה בצוות נגנים מוכשר להפליא, מסמן אותה כאחת הזמרות המשובחות בז'אנר הלדינו והפלמנקו.
לוי, 28, נולדה לתוך בית עתיר יצירה מוזיקלית. אביה, יצחק לוי, מוזיקאי שחיבר אינספור רומנסות וקטעי חזנות ספרדית, היה אחד מעמודי התווך המעטים שניסו לשמר את תרבות הלדינו בישראל. הוא נפטר כשיסמין היתה בת שנה והותיר אחריו מורשת עשירה של יצירות.
לוי וארבעת אחיה גדלו יחד עם אמם, הזמרת כוכבה לוי. "היא זו שלמדה מאבא שלי את שירת הלדינו ודמותו חיה דרכה, היא לא נותנת לה למות אף פעם", היא אומרת בראיון ל-ynet. "מגיל חמש כל האחים במשפחה למדו לנגן על פסנתר אבל הדבר האחרון שחשבתי עליו היה לשיר, רוב הזמן חלמתי להיות וטרינרית".
לוי. צילום: אסנת הרפז-רום
השער לעולם השירה נפתח בפני לוי בגיל 17. חודש לפני שהתגייסה לצבא היא המריאה לחבל הבאסקים בספרד במטרה לבקר את הזמרת חוליה ליאון, חברת משפחה ותיקה. "בסך הכל רציתי לנקות קצת את הראש לפני המדים, לא ידעתי שהיא תדרוש ממני לשיר בשבילה", היא נזכרת, "היא ידעה שכל חיי ליוויתי את אמי בשירה ולמרות שהתנגדתי ואמרתי לה שאני לא יודעת לשיר, היא התעקשה, הביאה מחדרה את האנתולוגיה של הרומנסות שאבא שלי חיבר ופתחה אותה בעמוד אקראי. כל השירים שגדלתי עליהם בילדות הופיעו מולי והתחלתי לשיר אותם, עמוד אחרי עמוד, לא ידעתי מאיפה העוצמות האלו הגיעו". בסופו של יום ליאון ההמומה הבהירה לעלמה הצעירה כי אין לה הרבה ברירות, היא חייבת ללכת אחרי הקול.
הגילוי לא מנע מלוי לחזור ארצה, להתגייס לצבא ולזנוח מעט את עולם השירה. בתום שירותה הצבאי שב לבעור בה יצר השירה והכתיבה. לאחר תהליך חיפוש עצמי ארוך והשתתפויות מרובות בהופעותיה של אמה, היא החליטה להגיש בקשה לרשות הלאומית לתרבות הלדינו, במטרה לקבל סיוע ליצירת תקליט.
"התחלתי לנבור בכל החומרים שאבא שלי כתב ובדיעבד זה היה הדבר הכי טבעי בעולם, העובדה שגם אחרי שעברו יותר מ-26 שנה מאז שהוא נפטר ועדיין מספרים ומדברים עליו כל הזמן, מעריכים את מה שהוא עשה, גורמת לי להבין את גודל התרומה שלו ללדינו, הוא הצליח להציל תרבות שלמה", אומרת לוי.
אלבומה הראשון "רומנסה ויסמין" יצא בשנת 2000 לאחר שנה של עבודה מאומצת וקצר ביקורת חיוביות בחו"ל. "למרות שרובו היה בסגנון הלדינו, הוא נטה יותר לכיוון הטורקי ערבי. את רוב העיבודים עשיתי בעצמי, כמעט בלי תקציב ויחסית עם הרבה נגנים".
במבט לאחור אומרת לוי כי האלבום נראה לה היום תמים. "השירה שלי היתה מאוד בתולית בתקופה ההיא, מספיק להעיף מבט על העטיפה כדי לראות שהייתי מאוד סגורה וביישנית. היום אני במקום אחר, עברו שלוש שנים בהן הבשלתי, חיפשתי והצלחתי סוף סוף להתחבר לנגנים שאיתי".
אופטימיות זהירה
אחרי מספר האזנות לאלבומיה של לוי, קשה להאמין כי קולה המלאכי והחושני, המסוגל להמיס בקלות כל גדר הפרדה מבטון בלב, לא זכה לפיתוח מסודר. "הייתי בכמה שיעורים וזה פשוט לא התאים לי. אני שרה מהלב ולמרות שזה לא בריא והשירה שלי עדיין לא מדוייקת כמו שהיא צריכה להיות, אני מקווה שזה לא יזיק לי בעוד מספר שנים", היא אומרת.
העובדה כי סגנון הלדינו לא זוכה לעדנה רבה בארץ לא פוגמת באופטימיות הזהירה שלה. "אני יודעת שהקהל כאן שאוהב את הז'אנר מורכב ברובו מאנשים שגדלו על הסגנון בבית. בחו"ל זה הפוך לגמרי, אני מקבלת שם יחס כמו של אום כולת'ום וזה מדהים לראות כל פעם מחדש כמה כולם פתוחים וסקרנים לסגנון הלדינו. זה מוזר וגם קצת עצוב לי שהבי.בי.סי שמח לראיין אותי ופה אני צריכה להתחנן בשביל להכנס לפלייליסט של גלגלצ או בשביל איזכור קטן בטלוויזיה".
לפני כשלוש שנים התאהבה לוי בסגנון הפלמנקו. היא זכתה במילגת לימודים בת שנה שאיפשרה לה לצלול לעומק לעולם השירה וריקודי הפלמנקו. "מאז שנכנסתי לעולם הזה, אני פשוט מרחפת ומנסה לשלב בין שני הסגנונות. אני לא מתיימרת להיות זמרת פלמנקו מושלמת מאחר והשירה היא שונה, הרבה יותר תובענית, המקצבים קשים, הפלמנקו מחייב התמסרות מוחלטת. בהתחלה פחדתי לקחת שיר לדינו בן 500 שנה ולעבד אותו למקצב של פלמנקו, אבל באלבום השני הרגשתי תחושת שליחות שאני פשוט חייבת לשלב בין החזנות, הלדינו והפלמנקו. למזלי הספרדים חוזרים בשנים האחרונות לשורשים ומגלים מחדש את הקשר בין הסגנונות. אני שרה לדינו בספרדית, אז השפה היא דומה, זה נשמע להם מוכר ומוזר בו זמנית".
לוי מרבה להופיע בחו"ל והספיקה להעביר את רזי נגינת הלדינו לעשרות נגנים. "המוזיקה גורמת לך לאהוב את הבן אדם שאיתך בלי קשר למוצא שלו. יש לי להקות קבועות בספרד ובאנגליה, חלק מהנגנים הם ממוצא מוסלמי או נוצרי, הלדינו מביא אנשים לסף דמעות וזה אושר גדול לראות כיצד אנשים שתרבות הלדינו זרה להם בתחילה, מגלים סקרנות לגבי ההיסטוריה היהודית".
לקול של לוי ממתין אתגר לא פשוט בפסטיבל המוזיקה העולמית הגדול בספרד אליו המריאה לפני ימים אחדים. "אין לי מושג איך אני אחזיק מעמד ב-47 הופעות, שתיים בכל יום", היא אומרת, "אם יהיה לי מזל, אני לא אקרע את הגרון שלי מוקדם מדי". אם חשבתם שמחכה לה מנוחה בתום המרתון, טעיתם. לוי צריכה להגיע רעננה וחדה לפסטיבל נוסף, הפעם בסינגפור ובחסותו של פיטר גבריאל. "אני מודה כל בוקר לאלוקים שאני עושה את מה שאוהבת, זה חלום של כל אמן להגיע לקהל ולרגש אותו. זה השכר האמיתי בחיים".
האתר הרשמי של יסמין לוי
