תשעה בעקבות אחד

סצינת הג'ז בארץ פורחת בשנים האחרונות. אמנים בכירים מחו"ל מבקרים בארץ תדיר, המועדונים מלאים ואמנים ישראלים זוכים להצלחה מקומית ועולמית. גם השנה ייערך האירוע החגיגי ביותר של הסצינה - פסטיבל הג'ז של אילת (23-26 באוגוסט) - שמושך אלפים רבים והפך את נמל הים האדום לבית מוזיקלי של ממש לרבים.

מזג האוויר, האווירה השמחה והמסורת הפכו את הפסטיבל לשם דבר בעולם - ורבים מהאמנים המובילים בעולם שמחים להיות מוזמנים אליו - ולהגיע. השנה יגיעו מחו"ל, בין השאר, נגן החצוצרה אריק טרופז, נגן הסקסופון צ'רלס ללויד, זוכת פרס הגראמי דיאן שור, נגן החצוצרה והמלחין ראסל גאן, נגן חמת החלילים הספרדי חוזה אנחל הביה, נגן הסקספון האפריקני מנו דיבנגו וחבורת סול מקוסה ושני ענקי הג'ז - נגן הבס צ'רלי היידן והגיטריסט ג'ון סקופילד.

אחד האמנים הבולטים ברשימת האורחים, מוזיקאי פעיל כבר יותר מ-20 שנה, אבל כזה שעדיין נחשב לשם חדש יחסית, הוא נגן הסקספון האמריקני וולט וייסקופף, שיגיע לארץ יחד עם התשיעיה שלו (וויסקופף - סקסופון טנור, ג'ים סנידרו - סקסופון אלט, סקוט רובינסון - סקסופון בריטון, ג'ו מניארלי - חצוצרה, קונראד הרוויג - טרומבון, צ'רלס פילאו - חליל, דיויד הזלטין - פסנתר, דאג וויס -באס).

וייסקופף. קודר

"שמעתי על הפסטיבל הזה במשך שנים ויש לו שם טוב מאוד", אומר וייסקופף ל-ynet, "אנשים רבים שאני מכיר ניגנו בפסטיבל בעבר והמליצו לי להגיע אליו. ברור שהייתי מודאג מהמצב הביטחוני, אבל הבהירו לי שהמרחק הגיאוגרפי מהאיזורים המסוכנים גדול מאוד ושאין בעיה. אנחנו הרי ניזונים בעיקר מהטלוויזיה וצריך להסביר לנו את זה".

ויסקופף נולד בג'ורג'יה הדרומית, אבל גדל בסירקיוז, ומאז 1980 קבע את מושבו באיזור ניו-יורק. בגיל 21 הוא הצטרף ל-Buddy Rich Big Band, שנתיים לאחר מכן הוא חבר גם ל-Toshiko Akiyoshi Jazz Orchestra. ב-1989 הוא הוציא לראשונה חומר משלו עם רביעיה שהקים ומאז המשיך לעבוד בהרכבים שונים. עבודותיו השונות זכו לביקורות משבחות, שאהבו את הסגנון הקודר והאגרסיבי שלו - אבל אותו סגנון הרחיק אותו מעט מהזרם המרכזי של הג'ז בכל הקשור לצד המסחרי יותר. כמו רבים מנגני הסקסופון, הוא הושפע מאוד מקולטריין, אבל יצר סגנון מקורי משלו ולא הסתפק בחקיינות.

"ננגן בהופעה חומרים משני הדיסקים שהקלטנו בהרכב הזה. קטעים שמתכתבים עם המיינסטרים של הג'ז וגם מעט סטנדרטים", מספר וייסקופף. על העבודה בהרכב רחב של תשעה נגנים הוא אומר: "אני מאוד אוהב את המבחר של הכלים השונים שנותנים לנו יותר צבע ואפשרויות מהרכבים קטנים, אני שוקל אפילו להוסיף עוד כלים בעתיד".

מהבחירה לחיות כמוזיקאי הוא מרוצה. "ברור שיש יתרונות וחסרונות. לפעמים זה קשה בלוח-הזמנים, לעבוד כל הזמן בלילה, אבל אני מרגיד מאוד בר מזל. תמיד יש אתגר להיות יצירתי, לפעמים יש לי תקופות של קיפאון, למשל אחרי פרוייקט כמו התקליט שעשיתי שנה שעברה, אבל זה קורה הרבה, ומתישהו אנוח ואתחיל מחדש".

כמו בישראל, גם בניו יורק סצינת הג'ז נחשבת לתוססת במיוחד, אבל אי אפשר להשוות את נפח העניין הציבורי בה לתחומים כמו רוק או היפ הופ. "הסצינה תמיד מתוסכלת כי היא מאוד קטנה", אומר וייסקופף, "אבל מאוד רגשית ומאוד אוהבת ומאוד מושקעת. כולנו יודעים שהיא לא מאוד פופולרית, אבל יש אנשים צעירים שאוהבים ג'ז ולומדים ויש להם תשוקה בדיוק כמו שלנו היתה כשהיינו צעירים. אני מאוד מצפה להופעה בישראל ומזמין את כולם לבוא ולהנות".