לכו לראות קולנוע ישראלי
הקולנוע הישראלי במשבר!!! אין תקציבים!!! אין צופים נלהבים!!
כמה פעמים שמענו את הקריאות הללו, בין אם בעיתונים, בין אם בהפגנות דלות משתתפים או בין אם בטקסי חלוקות פרסים למיניהם, כשהזוכים, במקום לשבח את התסריטאי, הבמאי ולהודות ל"הורי שהביאוני עד הלום", מנצלים את הדקות המעטות שניתנו להם, כדי להביע את זעמם נגד הממשלה בכלל ותעשיית הסרטים בפרט.
כחסידה של סרטים, בעיקר כאלה נטולי פצצות (במובן הכימי-ביולוגי של המילה), מכות ונהרות דם ושאר נוזלים לא סימפטיים, בית הקולנוע הוא מקום בו אני באה להירגע ולהיסחף לעולם אחר, השונה ולו במקצת מהשיגרה היומם יומית. אם כך אפשר לומר שראיתי בחיי די הרבה סרטים שבפי העם נקראים "הוליוודיים", או במילים אחרות סרטים עטירי תקציב - סרטים נוצצים, הרבה פרצופים יפים ואפקטים מושקעים.
לכן כאשר יצאו סרטים ישראליים לקרנים חששתי לנטוש את כל ה"גלאמר" הזה ובהשוואה בוטה לעבור מסרטי "קוויאר" לסרטי "בורקס" - סרטים שמלבד הומור מיושן ורמיזות מיניות בשפע לא כל כך מסייעים לרמת ה-IQ של הצופים.
אבל למרות כל זאת החלטתי לתת צ'אנס לסרט ישראלי ולתמוך בתעשייה המקומית. הסרט הישראלי שבחרתי ללכת היה "ללכת על המים" שמבחינתי היה "ללכת על המים, בתקווה שלא אטבע באמצע הסרט בשינה עמוקה". אך מהרגע הראשון הבנתי שעברו כמה עידנים מאז סרטי הבורקס המהוללים, ושבתחום אחד מדינת ישראל אכן נחלה התקדמות, ואפילו מרשימה ביותר.
הדמויות היו מפותחות, בעולות אישיות כזו שמעבר לגבולות הסטריאוטיפים. העלילה היתה מותחת וממכרת והתסריט משובח. בצאתי מהאולם חשבתי, טוב אולי היה זה אירוע חד פעמי, הברקה ישראלית בעלת ערך מוסף.
אך האמת היא שמיאנתי להאמין לחששותי אלה, ולכן לפני כחודש החלטתי ללכת לסרט ישראלי נוסף בתקווה למצוא עוד פנינה מקומית. הסרט הוא "סוף העולם שמאלה". הסרט קיבל אומנם הרבה שבחים ומסע פירסומי שלא היה מבייש אפילו סרט "הולייודי", אבל כפי שאני מכירה את העם שלנו לרוב עושים פיל מכל זבוב, ולכן החלטתי לבחון את הדבר בעצמי תחת עיניים ביקורתיות מאוד. בהתחלה עוד שמתי לב למשחק של השחקנים, האם הוא טוב? האם הוא דומה לקרובנו המושבעים מעבר לים (האמריקאים כמובן)? האם התסריט באמת שנון ומצחיק ולא רק ליד? אך עד מהרה כל המחשבות הביקורתיות והמאמץ למצוא את הטוב והרע נמוגו להם, ואני שכחתי את מטרת מחקרי הקטן בנושא "הקולנוע הישראלי לאן?" ונסחפתי לתוך הסיפור המרתק, שאומנם סיפר על קבוצות עולים שהגיעו לארץ, אך בעצם ניתן היה ללמוד ממנו הרבה על האופי האנושי בכלל. השחקנים היו נהדרים, המוכרים וגם התגליות החדשות, הבימוי מעולה ובאמת כל מילה מיותר...
לכן כדאי שאפסיק כאן ואסכם בכמה מילים: אנשים רוצו לקולנוע ותראו סרטים ישראלים, סרטים שאומנם לא מופקים בסכומי עתק ולא תראו בהם את ניו-יורק קופאת או איזה איש-עכביש מציל את האנושות, אך בהחלט תראו בהם דיאלוגים שיחממו את הלב ויפעילו את הגלגלים במוחכם, ותראו שם גיבורים אנושיים, כאלה שאפשר להתחבר אליהם.
ובאשר ליוצרי הסרטים, ראשית יישר כוח, ושנית עצה קטנה: במקום להתלונן כל העת על מצב הקולנוע בארץ, אנא נתבו את האנרגיות ליצירת סרטים טובים נוספים, וכצופה אני מוכנה להודות שעבורי שוברי קופות לא צריכים להיות שוברי קופות חיסכון, סרט טוב יכול לרגש את הקהל גם מבלי שידרשו להפקתו ערמות של ירוקים (דולרים), אלא עדיף שיכלול ערמות של מוסר, מסר ומסירות!
