המלך ליר
יכול להיות שהמלך יגלה בעצמו שהוא עירום? הרגע שאנחנו מייחלים שיגיע גם לפה, בינתיים רק אצל שייקספיר: להלן תמונת ההתפכחות של המלך ליר, צעד קטן אבל גדול, מתוך תרגום חדש של אברהם עוז שרואה אור בימים אלה, שבעה עשורים לאחר תרגום המופת של אברהם שלונסקי
קורדליה: אלי החסד
רפאו נא את השבר בנפשו!
כוונו מיתרי חושיו של אב זקן
אשר טבעו נטרף בידי בנותיו
רופא: תרצי, הגברת, שנעיר אותו?
המלך כבר ישן הרבה.
קורדליה: אתה
עשה כפי שתבונתך תורה
לך, כראות עיניך. הוא לבוש כבר?
מובא ליר בכסא נישא בידי משרתים.
אציל: כן גברתי; כששנתו גברה עליו
הצלחנו להלביש אותו
רופא: גברתי,
עמדי קרוב כשנעיר אותו.
אני בטוח שנרגע כבר.
קורדליה: טוב.
מוסיקה
רופא: עוד,
קרבי. – הגבירו את הנגינה!
קורדליה: אבי הטוב! לו כוח המרפא
לשפתותי, והנשיקה הזו
תביא תקון לנזק שגרמו
שתי אחיותי לשיבתך.
קנט: הו, נסיכה טובה ונדיבה!
קורדליה: גם אלו לא היית אביהן,
מי לא יחוס על לובן תלתליך?
זה טוהר הפנים אשר יוצב
בפני סופה גועשת? בפני סער
שלוח ורועם? ללא מגן
מול חזיזי ברק שנונים? לשמור
- זקיף אומלל – ושיבתו קסדה לו?
גם כלב האויב, אשר נשך בי,
בלילה שכזה ימצא מקלט
אצלי, אל מול האש. אתה, אבי,
עם חזירים ואספסוף חלקת
יצוע קש רקוב? אבוי, אבוי!
הרי זה נס שלא טרפו חייך
עם בינתך יחדיו. הוא מתעורר.
דבר אליו.
רופא: דברי את, כך מוטב.
קורדליה: מה שלום מלכי? מה שלום כבוד מלכותך?
ליר: לא טוב שתוציאוני מן הקבר;
את נפש גן-העדן, ואני
אסיר גלגל האש, ודמעותי
צורבות כמו עופרת מותכה.
קורדליה: מלכי, אתה מכיר אותי?
ליר: את רוח,
אני יודע. ממתי את מתה?
קורדליה: עוד מדמדם
רופא: בקושי התעורר; הניחי לו קצת.
ליר: איפה הייתי? ואיפה אני?
אור יום? לא, צחוק עושים לי. הן אני
הייתי מת מרחמים אילו
ראיתי איש כמוני. מה לומר?
לא אשבע שאלה הן ידי;
נראה: כן, הסִכה דוקרת. לו רק
יאמר לי מישהו מה מצבי!
קורדליה: הבט אלי, ופרוש עלי ידיך,
מלכי, לתת לי ברכתך. לא, אל נא,
אל תכרע ברך!
ליר: אל תלעגי לי:
אני זקן טיפש, חסר בינה,
כבר בן שמונים ומעלה, לא יותר
ולא פחות; ולמען האמת,
אני חושש גם שאיני שפוי.
נדמה לי שאני מכיר אותך,
וגם אותו, אבל איני יודע;
אין לי מושג מה המקום הזה,
וגם אם אתאמץ איני זוכר
את הבגדים האלה; לא יודע
איפה ביליתי את הלילה. אנא,
אל תלעגו לי; כי אני חושב,
כן, בחיי, שהגבירה שם היא
בתי קורדליה
קורדליה: כן אני, אני היא.
ליר: מה, דמעותיך רטובות? הא, כן.
לא, אנא, אל תבכי. אם יש לך רעל
בשבילי, תני ואשתה אותו.
אני יודע: את שונאת אותי;
האחיות שלך, אני זוכר,
עשו לי רע: לך יש סיבה; להן- אין.
קורדליה: אין שום סיבה, אין שום סיבה.
ליר: מה, אני בצרפת?
קורדליה: במלכותך שלך, סֶר
ליר: אל תצחקו לי.
רופא: התעודדי,גברתי. הלא תראי:
הזעם הגועש נרגע בו כבר.
אך סכנה עוד לדבר אתו
על הימים אשר עברו עליו.
ראי שיכנס, ולא יוטרד עוד
עד שישוב לאיתנו.
קורדליה: יואיל הוד מלכותו לבוא אתי?
ליר: היי נא סבלנית; ושכחי נא.
סלחי לי: אני זקן טיפש.
יוצאים ליר, קורדליה, הרופא ובני הלויה.
מתוך "המלך ליר", ויליאם שייקספיר, תרגום: אברהם עוז, הוצאת ספרית הפועלים
