בשם אלוהים

עכשיו מקיים מזרחי דיאלוג נוסף עם הדת בסרטו האותנטי והמרגש של גידי דר (אותו גם הפיק, יחד עם רפי בוקאי ז"ל), "האושפיזין". מדובר בפרויקט שיזם וכתב שולי רנד, שאף מככב בו, כשלצידו רעייתו, מיכל בת שבע, שניהם בעלי תשובה כידוע השניים מגלמים את משה, עבריין לשעבר, ומלי אשתו, בעלי תשובה חרדים מפלג ברסלב, שמגיעים לחג סוכות בלי סוכה, בלי כסף, ורק תפילות חזקות אולי ישנו את גורלם. זה עוזר, ויש כסף, ויש סוכה וגם אתרוג יקר ערך. ויש גם שני אורחים - אושפיזין - למצוות אירוח בסוכה: אליהו (מזרחי, מצויד בצמות ראסטה, רעיון שלו) ויוסף (אילן גנני), חבריו לשעבר של משה, אסירים שבמקום לחזור לכלא לאחר חופשה, נוחתים עליו כדי להעמידו בניסיון קשה נוסף. מרבית השחקנים בסרט חרדים, אם כי כולם חילונים לשעבר, והסרט קיבל הכשר מרבנים, כדי שניתן יהיה להעלותו על צלולויד.

מזרחי, לא פחדת להשתתף ב"פרויקט חרדי מגויס"?

"האינסטינקט הראשוני היה 'מה זה צריך להיות!', הם הרי לא עושים סרטים, לא מכירים בקולנוע ובתרבות הזו בכלל. זה נראה לי חשוד בכוונות מיסיונריות. אבל ככל שהתקדמתי בקריאת התסריט, ובייחוד בפואנטה שלו, ראיתי שאפשר להיפגש באמצע, שאפשר לקבל משני הצדדים. יש נסיונות שאנשים צריכים לעבור בשביל להיות ראויים - בלי קשר לדת - ולא משנה אם זה לילד או לדבר אחר בחיים. גם בקטע האמוני, אם דבר יכול להתפרש לשני הצדדים באותה מידה, אז סבבה. זה מה שהדליק אותי".

נפגשת שוב עם העולם הדתי. איך זה היה?

"לא באתי לחפש מחדש את הדת. היתה סקרנות, את מי אני עומד לפגוש, אנשים שכבר שמונה או עשר שנים די עמוק בתוך העניין, עם משפחות וילדים. לא חששתי להיות מושפע. מצד שני, רציתי לקלוט את הסיטואציה. אומרים לך בעלי תשובה, אז אתה בוחן אולי יש שם תשובות לשאלות שלנו אין, תשובות שמעמידות את האדם במצב פחות מתוסבך, יותר שלם. יש שם מרגוע, שלמות. מדהים היה לראות שלמרות הכל, במהות האנשים לא השתנו. גם אצל שולי מדהים איך השחקן חי ונושם, בועט ומחפש דרך להתפרץ. עם הזקן והכל".

כדי לגלם עבריינים ביקרו מזרחי וגנני בכלא השרון. "אמרנו, בוא נראה מאיפה ברחנו", הוא אומר. "זה היה שוק טוטאלי. זה כמו שנוחתת עליך טונה על הראש. אתה לא מאמין שקיימים דברים כאלה, כמו ב'אקספרס של חצות'. הם חיים שמונה בתא קטנטן, בחום אימים, בבטלה מוחלטת, פשוט עומדים שם, ואתה בשבילם משהו חריג לגמרי שמשנה להם את שיגרת היומיום".

לא מהבליינים

ברקורד העשיר של מזרחי, 46, עבודות תיאטרון, כולל בימוי, טלוויזיה (בין היתר "תיק סגור") וקולנוע ("שתי אצבעות מצידון", "זהר" ו"אחד משלנו"), אבל לאחרונה ממעטים לראות אותו על המסכים. "או שלא הציעו לי, או שמה שהציעו לא התאים לי", הוא מסביר. "אני לא בררן יותר מדי, אבל אני גם לא פושר שדוחף את עצמי, כמו שאני גם לא מבלייני הפאבים ומנוכחי הפרמיירות".

אם אתה לא עובד רצוף, ממה אתה מתפרנס?

"התעסקתי בבימוי מופעים, היה לי טור אישי במגזין אינטרנט, ואני עובד על כמה דברים חדשים לטלוויזיה. אני גם מלמד במכללות, כולל בסטודיו של ניסן נתיב, שם למדתי לפני 20 שנה. במשך שלוש שנים לקחתי על עצמי פרויקט של בית ספר תיכון בחיפה שנתפס כפח האשפה של העיר. הבאתי להם הצעה לסידרת פרויקטים, כמו הקמת מועדון שיהפוך למקום האיני בעיר, כשהחבר'ה דואגים לכל, מהכשרת די.ג'ייאים ועד הבאת להקה שתעשה אופרת רוק. אחרי חצי שנה של עבודה השינוי היה מדהים. עד אז הנוכחות במוסד היתה של 30 אחוז ביום טוב, והיא קפצה למצב שבו גם ב-12 בלילה כולם נוכחים. אצל חלק גדול זה השפיע לטובה על ההישגים בלימודים, ורק מקרה אלימות אחד נרשם שם במשך שלוש שנים".

אשליה של חיי משפחה

במישור האישי, מאז נישואיו וגירושיו מהשחקנית נולי עומר, מזרחי גר במרכז תל אביב בדירה קרובה לזו של גרושתו, והשניים שותפים בגידול בנם, יונתן, תלמיד כיתה ט' בבית ספר לאמנויות. "יש לו שני בתים, ומהבחינה הזו הכל בסדר", הוא אומר. "הילד מפתיע אותי. הוא מוכשר לתיאטרון וגם שיחק בהפקות, אבל השנה דווקא בחר במגמת מוסיקה. הוא לא מאלה ששואלים 'למה אני לא בערוץ הילדים?' מאוד לא רציתי ילד כזה שיתרוצץ בין אודישנים. מצד שני, לא אעמוד בדרכו. הגיעו אליו איכשהו וביקשו שידובב את 'חתול תעלול'. הוא עשה את הקולות לתפקיד הראשי בכישרון רב. מייד אחרי זה ביקשו שישתתף באיזו סידרה, אבל לא הסכמתי. זה היה לקראת סוף שנת הלימודים, ארבע פעמים בשבוע במשך חודש, וזה לא נראה לי מתאים. אם זה היה בחופש, בכמה ימים מרוכזים, אז בסדר. כשיגדל, שיבחר במה שהוא רוצה. אני נורא גאה בו".

להתחתן פעם נוספת לא בראש שלך?

"אני לא פוסל את האופציה, אבל כרגע לא".

יש מישהי בחייך?

"במצבי הנוכחי לא. יש תקופות כאלה וכאלה. יש תקופה של דיכאון, ויש תקופה של לכבוש את כל העולם. ואז אתה נרגע, מתאזן. לפעמים אתה משתולל, לפעמים אתה לא עושה כלום. אני לא באיזה רומן מדהים כרגע, אבל החיים שלי די מלאים. זה שאני חי קרוב לגרושתי, עם הילד, והיחסים בינינו טובים, זה כמו חיים משותפים, יש איזו אשליה של חיי משפחה. מצד שני, החיים מוטרפים. פה אתה נוסע, פה אתה מלמד, פה ג'ינגלים, פה איזה תפקיד. קשה קצת להתביית, אבל זה לא היה מונע ממני להתמסר לאהבה גדולה. מה שכן, זה מונע זירוז של קטעים מזדמנים, כי אם אתה לא בתוך יחסים, קשה להתחיל לבסס אותם. אתה לא כל כך זמין להם".