שיר לשירה

בוקר אחד, בשעה די מוקדמת, רעד הסלולרי שלי דחוף ואינטנסיבי. ההודעה היתה מידידי אורי גרוס, ששאל אותי אם אני מעוניינת להשתתף בתפקיד עצמי ב"השיר שלנו". למען האמת, ידעתי שקיימת סידרה כזאת, אבל המודעות שלי ל"מיכאלה" היתה יותר גדולה. את שתי הסדרות לא יצא לי לראות. מצטערת.

האינסטינקט הראשון שלי היה להשיב מייד בשלילה, אבל היו שני דברים שבסופו של דבר שכנעו אותי: הערכתי וידידותי עם אורי גרוס, ובתי שירה, שמחטטת לי באופן אינטנסיבי בהודעות ומצאה את ההודעה של אורי.

מתברר שכל החברות שלה צופות ב"מיכאלה" וב"השיר שלנו", וגם היא - כשאנחנו יוצאים מוקדם מהבית - מתגנבת לטלוויזיה ומאוד אוהבת את הסידרה. נכנסתי למלכוד. אני גיבורה על כולם חוץ מעל הילדה הזאת, שמנהלת אותי.

הצילומים נקבעו ליום הראשון של החופש הגדול, מה שאפשר לנו להביא לאולפן בחולון חצי מהכיתה של התאומים ועוד חברים מהשכונה. כולם היו נרגשים מאוד מהרעיון של פגישה עם כוכבי הטלנובלה. בדרך התקשרו מההפקה ושאלו אם אני מסכימה שחדשות ערוץ 2 יכינו כתבה למהדורה על השתתפותי בסידרה. אני כבר הייתי בתוך העניין, נדבקתי מההתלהבות של ילדיי ושל המאפרת שלי, מוניק בן מלך, והסכמתי לעזור ביחסי הציבור. אם כבר אז כבר.

ג'ודי עם לסלאו והרמילו (צילום: חנוך גריזיצקי)

חדרי האיפור באולפן בחולון היו נעימים. בכלל, צוות ההפקה היה פשוט חם והעניק אחלה הרגשה. חנה לסלאו, שאיתה הייתי אמורה לריב על קלאודיו, היא דיווה אמיתית ומקצוענית מאוד. היא משפריצה קסם אישי רב, מפרגנת, ורק רצתה לעזור לי להיכנס לתפקיד. הילדים המתלהבים הקיפו אותה והיא היתה נחמדה, עד שסגרה את הדלת והכריחה אותי לעשות כמה חזרות.

עלינו לאולפן. התאורה לא משהו, ומוניק חוטפת קריזה קלה, עד שהפנים שלי מתחילים לקבל צורה שמשביעה את רצונה. קשה לצלם עם לסלאו. היא מצחיקה אותי. אבל בשלב כלשהו החלטתי להיכנס לעניין, והכל פשוט רץ כאילו הייתי על הבמה מאז ומעולם. אפילו הריב עם קלאודיו, ג'ימי הרמילו המקסים, יצא כאילו אנחנו שתי פוסטמות מאזור יוקרה, שרבות על העוזרת.

הילדים לא רצו ללכת, והאמת היא שמאז הצילומים התחלתי לאשר להם לצפות מדי פעם בסידרה. שימותו הקנאים. נהניתי מכל רגע, והיה אחלה יום קייטנה לילדים.