מדפסות הזרקת דיו
קשה לבחור מדפסת. ההיצע הוא רב, המחירים מגוונים, ולא תמיד ברור לצרכן איזו מדפסת דרושה לשימושים שלו. אנחנו כאן כדי לעזור: מהם היתרונות והחסרונות של מדפסות הזרקת דיו?
ההיצע הרב בשוק המדפסות האישיות מקשה על הצרכנים. המחירים נעים בין מאה לאלף דולר למדפסות מסוגים שונים: סטנדרטיות, ייחודיות לצלמים, רב-שימושיות, ובטכנולוגיות של הזרקת דיו או לייזר, צבעוניות או שחור/לבן. יתר על כן, מדפסות אישיות אינן בהכרח אישיות - לאחדות מהן יש שימושים משרדיים וכוללות חיבורי רשת מובנים.
בראש ובראשונה עליכם להחליט לאיזה סוג מדפסת אתם זקוקים. האם אפשר להסתפק במדפסת הזרקת דיו סטנדרטית המניבה תמונות סבירות ומחירה נמוך, או מדפסת הזרקת דיו פוטוגרפית בעלת איכות תמונות גבוהה, מדפסת לייזר שחור/לבן להפקת הדפסות טקסט בכמויות גדולות, או מדפסת לייזר צבעונית המוציאה טקסטים טובים ותמונות צבע בינוניות, אך עבורה יש לשלם מעל 700 דולר.
לאחר בחירה ראשונית זו עליכם להחליט אם אתם רוצים מדפסת ייעודית להדפסה בלבד, או מדפסת רבת-תפקידים, שתכלול סורק, פונקציות העתקת מסמכים ואולי גם פקס. ואם יש צורך להדפיס ממספר מחשבים, עליכם לשקול בין חיבור המדפסת לרשת רגילה או להוסיף לה מתאם לרשת אלחוטית.
עוד במדריך זה:
מדפסות הזרקת דיו
כשאומרים הדפסת דיו, חושבים מיד על מדפסת קטנטנה שעומדת על שולחן העבודה בבית או במשרד. האמת היא, שמלבד מדפסות הפוטו, להן נתייחס בהמשך, ניתן לחלק את מדפסות הזרקת הדיו לכמה קבוצות: מדפסות הבית האיטיות והזולות ביותר (כ-100 דולר בארה"ב), מדפסות מהירות-בינונית (100-300 דולר) המתאימות גם למשרדי זעירים, ומדפסות הזרקת דיו משרדיות-קבוצתיות, המהירות כמעט כמו מדפסות לייזר משרדיות ומחירן בין 300 ל-1000 דולר.
מדפסות הזרקת דיו מתאימות, ללא-ספק, לבעלי תקציב רכישה מצומצם. הן מתחילות במחיר נמוך מאוד - ראינו כבר מדפסות הנמכרות ב-200 שקלים למשתמש הביתי עד אלפי שקלים עבור משרדים. בכל קבוצת מהירות, הזרקת דיו מתחילה בכרבע מהמחיר ההתחלתי של מדפסות לייזר. יש גם מדפסות הזרקת דיו בגודל A3, ואלה זולות בהרבה מהמקבילות להן בלייזר. למדפסות הזרקת דיו מעלה נוספת מלבד מחירן הנוח: הן מפיקות תמונה צבעונית באיכות בהחלט משביעת רצון - גם אם הן לא מוגדרות כפוטוגרפיות. רק התבוננות מדוקדקת תבחין בהבדל חדות בינן לבין תמונות מהדפסה בחנות הצילום השכונתית.
למרות ההבדלים הגדולים במחירים, לא תמצאו הבדל גדול באיכות הפלט בין מדפסות הזרקת דיו סטנדרטיות של יצרנים שונים, אבל תוספת במחיר תגביר בהחלט את המהירות.
חסרונות מדפסות הדיו
המהירות תמיד הייתה עקב אכילס של מדפסות אלה, למרות שבפרסומות מראים לכם עד כמה הן מהירות. היצרנים אמנם לא משקרים, אבל מבחנים במעבדות PC Magazine מוכיחים כי בתנאים מציאותיים המספרים שתקבלו מהיצרנים הם אופטימיים מדי. במקרה הטוב ביותר הטענות נכונות לגבי השוואת המהירות היחסית בין הדגמים השונים של אותו יצרן. לעומת זאת, נתוני המהירות של מדפסות לייזר באמת דומים יותר להצהרת היצרנים.
אי דיוק נוסף שמופץ על ידי היצרנים הוא חדות ההדפסה. במקרים מסוימים הרזולוציה הנומינלית - כלומר צפיפות הנקודות מהן נוצרות האותיות על הנייר - אמנם גבוהה כזו של מדפסת לייזר, או אפילו גבוהה יותר. אבל החדות שמתקבלת בטקסט ובגרפיקה אינה אותה חדות שתקבלו מלייזר, מכיוון שהדיו - בניגוד לטונר היבש - נספג בנייר ומתפשט. להדפסה על נייר משרדי פשוט ("נטול-עץ") לא תוכלו להשתמש ברמות האבחנה הגבוהות ביותר של הזרקת דיו משום שהתפשטות הדיו בין הסיבים תהרוס את האיכות. להדפסה באיכויות פוטוגרפיות יש צורך בנייר מיוחד, שעבר טיפול וציפוי המקבע את טיפות הדיו למקומן ומיבש אותן לפני שהן מגיעות אל בין סיבי הנייר (יש גם נייר פוטוגרפי שאינו כלל נייר, אלא פלסטיק טהור).
יש יצרנים המשתמשים בדיו פיגמנטים כדי להדפיס טקסט, משום שחלקיקי הפיגמנט לא נספגים ומתפשטים בנייר כפי שקורה לדיו "צבענים" (Dye). מצד שני, דיו כזה נשאר על פני השטח, מתייבש לאט יותר וצריך להגן עליו מפני רטיבות בעתיד. דיו צבענים חודר דרך הציפוי וצובע את שכבת הבסיס תחתיו. הציפוי מגן על הדיו ממגע ישיר ולכן הדף יוצא מהמדפסת יבש והוא אינו רגיש לרטיבות (עדיין צריך לוודא שהבסיס לא רגיש לרטיבות לפני שטובלים את העמוד במים).
הפיתוי של מחיר נמוך
ויש עוד נקודה חשובה שאסור להתעלם ממנה - עלות החומרים המתכלים. חשבו על עלות האחזקה של מדפסת מסוג זה לאורך זמן. הרעיון של היצרנים בהורדת מחירי המדפסות אל מתחת לעלויות הייצור משחזר את הרעיון של מר ג'ילט - לחלק חינם את מכשירי הגילוח כדי למכור לכם את הסכינים ברווח נאה. גם כאן, המדפסת אמנם זולה - אבל אתם משלמים ביוקר על הדיו והנייר המיוחד.
כדי לחשב את עלות הבעלות, צריך לחשב כמה דפים אתם עשויים להדפיס במשך זמן חיי המוצר (בערך 3 שנים), להכפיל בהערכה הקרובה ביותר לעלות כל דף. כל עוד כמות ההדפסות נמוכה, המאזן נוטה לטובת הזרקת הדיו משום שהיצרן סיבסד את רכישת המדפסת בלי שתשלמו בריבית דריבית בעלויות שוטפות. אבל כאשר מדובר בהדפסה של עשרות עמודים ליום ממוצע, ברור שמחיר הרכישה הוא משני לעלות הכוללת והמאזן נוטה לכיוון הלייזר.
ודבר נוסף שיש לקחת בחשבון: במדפסות מסוימות אספקת הדיו נעשית במחסניות של שלושה צבעים. כשנגמר צבע אחד צריך להחליף את כל המחסנית - ולזרוק את הדיו הנותר בשניים מהמכלים. מסקנה: למרות שמדפסות בעלות מחסניות נפרדות לכל צבע נוטות להיות יקרות יותר ברכישה, בחישוב עלות על פני כל חיי המוצר זו תהיה, בסך הכל, חלופה זולה יותר.
אשליות של צבע
גם במדפסות פוטו נמצא מספר טכנולוגיות תפעול. רובן פועלות על עקרון אשליית "ערבול הצבעים" (Dithering, הנחת נקודות צבע שונות זו לצד זו בצפיפות שעולה על כושר העין האנושית להפריד ביניהן), לפיו העין קולטת את הצבע המורכב על ידי טשטוש הנקודות שכל אחת לחוד היא בצבע "יסוד" - צהוב-מגנטה-תכלת-שחור (CMYK). אפשרות נוספת להשגת אבחנה גבוהה היא על ידי התזת משתנה של טיפות (עד 8 טיפות) מכל צבע בכל נקודה, כך שכמות הדיו בכל פיקסל יכולה להשתנות ואז אין צורך לערבל אותם.
יש גם טכנולוגיה המשיגה את אפקט דומה על ידי שימוש במספר רב יותר של צבעי דיו, בדרך כלל גוון כהה וגוון בהיר של חלק או כל צבעי היסוד. למשל, חברת HP טוענת שטכנולוגיית PHOTORET IV מסוגלת להדפיס 289 גוונים בכל אחד מצבעי ההדפסה על ידי שליטה בכמות הדיו ולהשיג בסך הכל למעלה 1.2 מיליון צבעים על ידי ערבול. שימו לב ל-Trade-Off בין אבחנה למספר צבעי הדיו. כדי לקבל איכות נתונה ממדפסת בעלת אבחנה גבוהה יותר אפשר להסתפק בפחות צבעי דיו משום שה-Dithering אפקטיבי יותר, או להוסיף צבעים תוך הורדת הצפיפות של הטיפות.
ברור שאת התוצאות הטובות ביותר צריך לקבל ממדפסת שמדפיסה גם צפוף וגם עם 6-8 צבעי דיו, אבל לא תמיד זה מה קורה בפועל. כדי לקבל התגוונות עדינה ומעברי צבע חלקים יש צורך שטיפות הדיו תהיינה קטנות במיוחד - אחרת ריבוי הטיפות על שטח קטן יגרום לכך שהדיו לא ייספג במקומו אלא יתפשט לצדדים, ואז כל יתרונות האבחנה יטבעו בבוץ שנוצר על הדף. לכן, אל תסתמכו על האבחנה המוצהרת בתור קנה מידה לאיכות הפלט. הסתכלו על דוגמאות הדפסה אחדות ותשפטו על פיהן.
כמו כן, קחו בחשבון שבמדפסות המשמשות מחשבים ברשת, ההתקנה והכיוונונים הראשוניים יכולים להיות מסובכים. היוצאות מן הכלל הן המדפסות המשרדיות מבית HP, בהן החיבור מתבצע בקלות דומה לזו שהתרגלנו לקבל במדפסות הלייזר. אבל HP מעבירה קו ברור בין המדפסות המשרדיות לאחרות. מעל הקו הזה המחירים בהחלט לא זולים, המדפסות מצוידות במכלי דיו גדולים במיוחד כדי להוריד עלויות שוטפות, המאזן בין איכות למהירות נוטה לכיוון המהירות בהנחה שמדובר במכונה משרדית שמפיקה מסמכים, לא תמונות, והמכניקה מותאמת לעומסי עבודה גבוהים.
לסיכום: מדפסות הזרקת דיו הן הזולות. אבל - וזה אבל גדול - כמויות הדפסה גבוהות מייקרות את העלות השוטפת ובסופו של דבר אתם עלולים לשלם בסך הכל יותר מאשר באחזקת מדפסת לייזר. "אבל" נוסף הוא איכות ההדפסה של טקסטים. למרות שהיא נחשבת טובה, בכל זאת אינה משתווה עם איכות של מדפסת לייזר, לא מבחינת החדות ולא מבחינת הניגוד.
לכתבה הבאה: מדפסות לייזר שחור לבן וצבעוני
