שתף קטע נבחר

אלכס, חולה אהבה

לרגל נטישת גל"צ הגיע אלכס אנסקי לראיון קצרצר אצל לונדון וקירשנבאום. זה הזמן להגיד מילה טובה לאיש שעושה את הבוקר שלנו קל יותר כבר 30 שנה

חברים של אלכס: "לונדון את קירשנבאום", ערוץ 10, 19:00

 

זה אמנם טור טלוויזיה, אבל בואו לא נהיה קטנוניים; אפשר ומותר לשלוח מכאן מילה חמה לאלכס אנסקי, שעוזב את גלי צה"ל אחרי מספיק שנים שבהן עשה את הדבר האחד שאותו הוא עושה טוב יותר מכל אחד אחר: לפתוח לכם את הבוקר עם אלכס אנסקי.

 

גם אם לא האזנתם לאנסקי לכל אורך השנים האלה, הספיקה לכם תקופה כלשהי שבה היה אנסקי פותח עבורכם את הבוקר כדי לדעת כי הבוקר עם אנסקי הוא החלק היותר נסלח של היום. אנסקי הוא נחמה משמעותית בשעות שאין להן כפרה או מערכת הפעלה; השעות שבהן אתה טוען את ההארד-דרייב מחדש בתום שיכחת הלילה. זהו זמן עדין, שצריך לדעת לטופף בתוכו בעדינות. אנסקי ידע. משהו בקולו ובגישתו הכניס אותך בחזרה מהדרך הצדדית שבה נימנמת למסלול המהיר של היום החדש באופן ייחודי לחלוטין.

 

אתמול הגיע אנסקי לראיון פרישה קצרצר אצל לונדון וקירשנבאום. למה קצרצר? ככה יצא. נדמה שקירשנדון מסוגלים לבלות דקות ארוכות בראיונות אקטואליים בלתי דחופים בחלק הראשון של תוכניתם, אבל לקראת השליש האחרון נדחסת הסחורה הטובה גב-אל-גב והעסק שועט קדימה במהירות שאינה מומלצת בגילם. קירשנבאום פתח בשאלה המיותרת "איך עוזבים תחנה כל כך טובה כמו גלי צה"ל?" וזכה לתשובה הסבירה היחידה: "מגיעים לגיל פרישה".

 

אבל אנסקי לא פורש. הוא ממשיך לרדיו האיזורי, וממילא מחזיק בקריירה ענפה בתחומי התיאטרון עם סניף קטן בטלוויזיה. בתשובה לשאלה מתי הוא מספיק לישון, הלך אנסקי על "אני ישן בינואר". אפשר היה לבלות איתו, בשקט, שבע-אפס-שבע דקות חיוניות, אבל לונדון וקירשנבאום קיפלו אותו אחרי ארבע אנמיות למדי. מצד שני, אחרי 30 שנה ברדיו, אין לך כנראה דרך לצאת טוב ובכושר יותר מאשר סיכום בן 4 דקות אצל קירשנדון. העדר הסנטימנטים או הנפיחות הוא שמשאיר את שלושת הגברים האלה במשחק.

 

בעניין האהבה: "מדע האהבה", ערוץ 1, 22:30

 

בתוך הבליל השרירותי ששמו "משדרי הערוץ הראשון", יכול בהחלט לקרות שבסתם ערב חול תשודר לפתע סידרה בריטית-קנדית בהפקת ערוץ "דיסקברי" על מהות האהבה. למה? באיזה הקשר? האם מישהו שם לב שמדובר בסידרת-נישה מובהקת שמקומה הטבעי בערוץ 8? אלו שאלות שעליהן, ילדים, לא נדע את התשובה לעולם, שכן התשובה מרחפת בחלל הצר שבין אוזנו הימנית של ג'ו בראל לזו השמאלית של יוסי משולם.

 

אבל בפרק ששודר אתמול עסקה הסידרה בשאלה קשה ודחופה יותר: למה אנחנו מפסיקים לאהוב? למה אחרי שבע שנות נישואין, בממוצע, יורדת דרמטית רמת האבחנה בין בן-הזוג לבין הריהוט? הסידרה הביאה ערימת תשובות ארכנית ונעה, בגמלוניות מסוימת, בין קטעים מבדרים לבין מחקרים ארוכים מדי, קטעי סטנד-אפ בינוניים והדמייה תלת-מימדית של המתרחש במוח.

 

מכיוון שאני מתחיל לשעמם גם את עצמי, וכדי לתת, לכל הפחות, שירות לקהילה, קבלו את התשובות שהציעה הסידרה לשאלה למה הפסקתם לאהוב: 1. הילד הראשון הורס את האיזון הזוגי. 2. המוח האנושי בנוי, אבולוציונית, להבאת צאצא, גידולו עד לשלב שבו הוא מסוגל לשרוד (ארבע שנים), פרידה והבאת צאצא נוסף עם בן-זוג אחר, להשבחת המאגר הגנטי. 3. מחקרים הראו כי לאנשים נשואים הכי חשובות ה"ידידות" וה"תקשורת", כש"סקס" נדחק למקום השמיני ברשימה בלבד. אבל יום אחד נמאס גם להם להוריד פורנו מהאינטרנט. בשבוע הבא פרק נוסף. אם קראתם עד כאן, אולי אפילו תראו אותו.

 

צריך להגיד:

 

*לערוץ 10: אתם לגמרי משוכנעים שהמשדר המיוחד שלכם על שערוריית הרנטגן ישיג מקסימום צופים ואימפקט כשהוא משובץ מול גמר "כוכב נולד"?

 

*לא!! יש סיכוי להחזיר את סשה ואלון זה לזו באס-אם-אס? בגלגל הצלה? בספיישל סוף הדרך?

 

 

 

 

 

  תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
תודה, אנסקי
תודה, אנסקי
מומלצים