שתף קטע נבחר

נשות חיל מי ימצא

במקום להיות "נשים מושלמות", מצופה שחברות הכנסת ידרשו להשתתף בתהליך המדיני, בהתבסס על ניסיון אזרחי

הצעת החוק שיזמו ח"כ אתי לבני ויולי תמיר לחייב השתתפות של 25% נשים בכל הרכב של מו"מ מדיני היא ללא ספק מבורכת. לעומת זאת, הנימוק בו בחרו להשתמש חלק מחברות הכנסת השותפות להצעה כורת את הענף עליו הן יושבות. בהצעתן השתמשו חברות הכנסת, בין היתר, בנימוק של "אינטואיציה נשית" כדי לתאר את התרומה הנשית למו"מ המדיני. וכך, ממש כמו בסרט "נשים מושלמות" מתברר, שלעיתים דווקא נשים הן אלו שיורות ברגלי המאבק הפמיניסטי.

 

ויקטור הוגו, כשאמר ש"ללב יש היגיון משלו שההיגיון של השכל לא תמיד יכול להבין", התכוון אולי לאינטואיציות, אבל נראה שטיעון כזה אינו מחזיק מים בבואו להצדיק השתתפות בדיונים ביטחוניים-מדיניים. את המושג אינטואיציה נשית מייחסים לאמהות, ושם, כאילו, יש לנשים יתרון על גברים, כי הן, המולידות, ניחנו בכוח האינטואיציה המיסטי לגידול ילדים. במקומות בהם מצפים לחשיבה רציונלית, פוליטית, ביטחוניסטית, אין מקום לנשים לטעון לאינטואיציות, שכן אז ההתייחסות אליהן תהיה מזלזלת.

 

שיטת ההעדפה המתקנת, שהבטיחה ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים ממשלתיים נחלה הצלחה, ומספר מינויי הנשים עלה בהדרגה. מדוע לא להעתיק את ההצלחה הזאת לשולחנות המשא ומתן המדיני-ביטחוני? העובדה שהתגובות לשתי ה"ההעדפות המתקנות" הללו שונות חושפת את הלוך הנפש שמאחורי ניהול המו"מ המדיני של ישראל.

 

במטבחונים המדיניים בממשלה, יושבים בעיקר גנרלים עטורי דרגות, שרוקחים פתרונות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ההיסטוריה של הסכסוך מוכיחה שניהול מו"מ מדיני על-ידי גנרלים, בפועל או בדימוס, מוביל למלכוד: שוב ושוב מדברים על הסדרי ביטחון, בניית חומות, התחמשות, תקציב ביטחון וכו'. דיון בסוגיות אלה משול לכלב שמסתובב סביב זנבו. דווקא בנקודה זו נשים הן אלה שיכולות לצקת את התוכן החיוני הנוסף: לקסיקון אזרחי הרואה פני עתיד ולא פני עבר.

 

דווקא בימים שבהם האלימות מאיימת להתלקח כל יום והרטוריקה המלחמתית השחוקה מכתיבה שוב ושוב את סדר היום בישראל, נשים יכולות לראות למרחוק את קיומה של חברה אזרחית ולהכניס לחדרי המו"מ מושגים כמו זכויות אדם, איכות סביבה, מוסר, ערך חיי אדם, איכות שלטון, שוויון, כלכלה, וכן, גם שלום וביטחון. לא חסרות נשים מקצועיות בתחומים רלוונטיים – אקדמיה, כלכלה, חברה, פוליטיקה, צבא - שיכולות לתרום תרומה משמעותית לשיחות מדיניות-ביטחוניות ולהליך קבלת ההכרעות. רק שעד היום האופציה הזאת הוחמצה.

 

בארץ בה "מכתיב" הדרג הצבאי החלטות מדיניות, נחסמת כניסתן של נשים לשיח הצבאי-פוליטי. יוצא מכך, שהמערכת הפוליטית, נחשדת בהשתקת אותם תכנים, אשר נתפסים כ"נשיים" (שלא לומר אנושיים), המאיימים על המיתוסים המיליטריסטיים.

 

החקיקה להבטחת ייצוג במו"מ, היא אולי לא הכלי היחידי להתמודד עם תרבות מיליטריסטית, אבל במציאות הישראלית, בה נשים מודרות מהשיח המדיני-ביטחוני, היא הכרחית, ונועדה לשם יצירת תהליך הפנמה חיוני לשם קידום שוויון לנשים שהוא אינטרס לאומי, כלכלי, חברתי ותרבותי. לפיכך נכון לומר שהבטחת ייצוג היא אמצעי ולא מטרה, ובמקום להישען על טיעון רופס של 'אינטואיציות נשיות', שמנציח סטריאוטיפים בהם תפקיד הנשים, לאור הסגולה האינטואיטיבית - הוא לגדל ילדים ולנהל למופת וללא רבב את משק בית. ממש כמו בסרט "נשים מושלמות". אז במקום להיות "נשים מושלמות" מצופה שחברות הכנסת, יטענו לזכותן להשתתף בתהליכי מו"מ מדיניים, בהתבסס על היותן נשים עתירות ניסיון אזרחי, ציבורי, חברתי-כלכלי ובעיקר כנציגות ציבור של יותר מ-50% מהאוכלוסייה.

 

מיה בנגל, דוברת יוזמת ז'נבה, לשעבר דוברת "העבודה" ויועצת פרלמנטרית

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גיל יוחנן
חברות כנסת. נשים בשלטון.
צילום: גיל יוחנן
מומלצים