צמרמורת!

ביום רביעי, כששידרו בערוץ 2 את מאחורי הקלעים של הגמר בשנה שעברה – הכול חזר אלי בבום. פתאום נזכרתי בלחץ הגדול. איך התמוטטתי כמה שעות לפני ופשוט לא יכולתי לשיר. הייתי לבנה לגמרי. היה מוזר לראות את עצמי שרה בפעם הראשונה את "ים של דמעות", לא בטוחה, עם הדף של המילים ביד. בכלל לא ידעתי איך לגשת לשיר הזה, שכבר הופעתי איתו השנה אולי יותר מ-500 פעם. שירי, גבסו ואני עבדנו אז מאוד קשה. בסוף היינו כל-כך מותשים, שלא ידענו מה אנחנו שרים בכלל. אני חושבת שהשנה הגיעו לכוכב נולד מועמדים הרבה יותר מקצועיים ומנוסים. ראו שהם יודעים לקראת מה הם הולכים, שהם יודעים יפה את העבודה. בשנה שעברה הגענו חסרי ניסיון לגמרי. לא ידענו מי נגד מי. השנה ראיתי כמה האנשים של כוכב נולד מדויקים – בשירה, בהעמדה, בהגשה של השיר. אצלנו אף אחד לא ידע כלום. הכול התחיל מאפס.

אני בטוחה שאתם רוצים שאהמר על הזוכה בגמר, אבל אני באמת לא יכולה להגיד מי טוב יותר, לא ניסיון לברוח מהחלטה. כולם פשוט טובים, כולם מוכשרים, וכל אחד מביא איתו את הקסם שלו. את מיקה שדה למשל אני ממש אהבתי, יש בה משהו מאוד פריקי, מיוחד, קוסם. לירון לב בביצוע של "נבראתי לך" היה מושלם. הייתי בהלם ממנו. הראל מויאל מביא איתו משהו מאוד אמיתי, טהור. הוא זה שבא ממקום של חוסר ניסיון, שמקסים בעיניי. הראל סקעת מנוסה ויודע בדיוק לקראת מה הוא הולך. יש לו מטרה, ושום דבר לא יעמוד בדרכו. זה יפה מאוד לדעתי. אגב, שלא תטעו, שניהם מדהימים. את עדי כהן ראיתי בפעם הראשונה שרה את "נוצה ברוח" באודישנים ואמרתי 'וואו, זאת זמרת מקצועית עם הרבה ניסיון'. בקיצור, נורא קשה להחליט. הם פשוט זמרים מקסימים. וסשה גרישקוב. חשבתי על זה שאם הייתי במקומה, זה פשוט היה נורא. התקשורת כבר הכתירה אותה, העלתה אותה לגמר – ובאיזשהו מקום היא פתאום קיבלה בום גדול. וזה לא כי סשה לא היתה טובה. להפך. כל הציפיות וכל ההכתרות האלה מאוד מקשות, מאוד לא הוגנות.

כל הזמן ראינו בעיתונים ובאינטרנט סשה וסשה. אני בטוחה שמאוד קשה לה לקבל התרסקות כזו. רן (דנקר, החבר של נינט) ואני דיברנו על מה שקרה איתה, ונורא כאב לנו. כאב לי גם לשמוע על הפרידה שלה מהחבר אלון ליטבק, כי ברגעים כאלה אנחנו צריכים תמיכה. סשה, אני חושבת שאת לא צריכה לקחת את זה קשה מדי. זו ירידה לצורך עלייה. קחי את זה באיזי, תירגעי, תשתדלי כמה שפחות שיהיה רעש סביבך. לדעתי, סשה יכולה לעשות קריירה. אני חושבת שהיא תחזור אלינו במוקדם או במאוחר.

נחזור לגמר ביום ראשון. הבחירות של השירים הן ממש לא "רגילות". כששמעתי שסקעת לקח את "הנני כאן" של יהורם גאון אמרתי "וואו", קצת מוזר. כששמעתי בחזרות איך הוא שר את זה, אמרתי: "מדהים". "נר על החלון" של מויאל הוא שיר מעולה לגמר. אני רואה כבר את כל הקהל שר איתו עם הנרות. "סוף הסיפור" של עדי הוא שיר יפהפה. לא יודעת אם אני הייתי בוחרת בשיר הזה, אבל כל אחד ואיך שהוא מרגיש. פגשתי ביום רביעי את ההראלים ואת עדי ואמרתי להם: אתם לא מבינים כמה אני איתכם בלב.

העצה שלי: פשוט תישארו אתם. זה נורא קל לאבד את עצמך ברגעים האלה. יש כל כך הרבה אנשים מסביב, שיודעים ומדברים איך תעשה ומה תעשה. פשוט תקשיבו ללב, לאינטואיציות. זה מה שאני עשיתי. השתדלתי מאוד לא לאבד את עצמי, כי זה נורא מלחיץ. תביאו את האמת שלכם לבמה. אל תנסו להיות מישהו אחר.

ואם אתם שואלים מה אני אעשה שם, אז ככה. ישבנו שלשום ארבע שעות לחפש מה אני אשיר בגמר. כמעט החלטתי לא לשיר כלום. בכל זאת, זה לא הגמר שלי. זה לא היה קל, אבל בסוף, כמו תמיד, הגענו להחלטה. אבל אני לא מגלה לכם עכשיו. זו תהיה הפתעה. חכו ליום ראשון. איזו צמרמורת.