עולם מסובך

לפני מספר חודשים נהגתי בפיאט אוליסה, מיניוואן חדש (יחסית) מבית היוצר המשותף של פיאט-פיז'ו-סיטרואן. ולא, אני לא מתכוון לספר לכם איך האוטו הזה נוסע, או לחלוק עמכם כמה הוא נוח, או לא. קודם כל, כבר קראתם בוודאי מבחן עליו. שנית, זו לא הנקודה לשמה התכנסנו הפעם.

היום אני רוצה לשתף אתכם בעניין קטן לכאורה, אך מטריד במיוחד. קונסולה מרכזית עם המון צגים, מתגים, כפתורים ובוררים. אתם שואלים מה רע בזה? הרי זה מודרני, טכנולוגי, עוזר לנהג, נראה טוב. ובכן, יכול להיות. אלא שאם אתם באמת סבורים כך, זה רק מכיוון שלא נהגתם באוטו הזה מעולם.

אני כן. אלא שאחרי בערך קילומטר של נסיעה הבנתי שאני עושה טעות איומה: נוהג במכונית שאין לי שום מושג כיצד מפעילים יותר מדי מערכות בה. למשל רדיו. או בקרת אקלים. ואין לי גם שום מושג מהיכן בוקע קול נשי רך שאומר לי מדי כמה שניות: "I'm sorry. This function is not operating”. על איזה פונקציה מדברת הגברת החביבה? מה לעזאזל לא עובד פה?

אז ביצעתי את הפעולה היחידה ההגיונית במקרה זה. לא, לא הסתמכתי על "יהיה בסדר", כמו כל ישראלי טוב, אלא פעלתי כפי שצריך לפעול אדם שפוי: עצרתי את הרכב בצד הדרך, דוממתי את המנוע, פתחתי את חוברת התפעול והתחלתי לקרוא.

רב-תכליתי? לא-שימושי!

אגב, זה רק מקרי שפיאט הוזכרה כאן. בניסיונה להיות מודרנית וחדשנית בכל מחיר כמעט, פיתחה תעשיית הרכב - תוך הצהרות על ניסיון לפשט את פעולת הנהיגה - "מרכזי מידע", "צגים רב-תכליתיים" ודומיהם, שמופעלים באמצעות שלל לחצני מגע, ג'ויסטיקים בצורות שונות, שילוב בלתי-אפשריים כמעט של סיבוב-הקלקה, מוטות תלת-שימושיים ומה בעצם לא.

אותו כפתור בורר, או לפעמים אותה "ידית מולטי-תפקודית", מאפשרים היום להפעיל מספר רב של פונקציות, ממערכת ניווט וטלפון אלחוטי, ועד מערכת שמע, בקרת אקלים ואפילו המיקרוגל בבית. זה נחמד, זה עכשווי, זה נורא היי-טקי. וזה נורא, נורא מבלבל.

במכונית צריך מחוונים שקל לקרוא במהירות ומתגים שקל ומובן לתפעל. רצוי לא להסיר את המבט מהכביש לפרקי זמן ארוכים, ומוטב שלא להתעמק יתר על המידה בתנועה שיש לעשות כדי להפעיל את המגב האחורי כאשר יש בו צורך. אבל נראה שבתחום תפעול המערכות המשניות החליטו היצרנים שכמה שיותר מסובך, יותר טוב. הטכנולוגיה עלתה לראש המתכננים, ובמכוניות רבות יש היום מערכות שתפעולן מצריך - כך נראה - תואר שני במחשבים, או לפחות מיומנות רצינית בפלייסטיישן 2.

אני זקן?

צריך להבין. הבעיה שאני מעלה כאן אינה קשורה לשמרנות (למרות שאני מודה שאני שמרן), או של נוחות (כן, אני גם מפונק), או גיל מתקדם (עד כאן!). אני בדיוק אתם, והבעיה היא של כולנו, למרות שאני נוהג בשלוש מכוניות שונות בשבוע, ואתם באחת מדי שלוש שנים. לכם וגם לי קל הרבה יותר לתפעל מכשיר רדיו-דיסק-טייפ עם כפתור עצמת שמע גדול משמאל, במקום ארבעה לחצני חיצים קטנים.

וכדי לשלוט על מערכת בקרת האקלים, כולנו מעדיפים שליטה על טמפרטורה במתג אחד, ועל כיוון הרוח עם מתג אחר. גם כשאנחנו יושבים בבית אנחנו מתקשים לעתים להתמודד עם ריבוי התפריטים שנפתחים בפנינו על צג המחשב. אז למה אנחנו צריכים להתעסק עם כמות אינסופית של תפריטי משנה דווקא כשאנחנו באמצע הנהיגה? שאלה טובה, עם תשובה פשוטה.

מחלקת השיווק קוראים לה. ואם לעשות את זה פשוט יותר - חלק מהאנשים הקובעים כיצד תתפעלו את הרכב העתידי שלכם, שייכים למחלקת הנדסת האנוש רק בעקיפין, בהשאלה, ממחלקת השיווק. אותם אנשים המאמינים שכאשר אתם נכנסים לאולם התצוגה, אתם מצפים לפגוש פתרונות מתוחכמים עתידניים. לאו דווקא מכונית שקל לנהוג בה. לצערנו, הם גם האנשים הקובעים בסופו של דבר. ככה זה.