שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    להפוך את השקר לאמנות
    משחק, לדעתו של גיל פרנק, הוא מקצוע שהעוסקים בו מתמקצעים בשקרים. בהצגה החדשה בה הוא משתתף, "עקר בית", הוא מביא את אמנות השקר לשיאים חדשים
    אם יש משהו שקשה להתבלבל בו, זו העובדה שהשחקן גיל פרנק הוא גבר-גבר. זה בא לידי ביטוי בכל אחד מאינספור התפקידים שהוא גילם בתיאטרון ובטלוויזיה, זה בא לידי ביטוי באופן שבו הוא מהלך קסם על העובדת במזנון האמנים של תיאטרון "הקאמרי" בו קבענו להיפגש, זה בהחלט בא לידי ביטוי בחיוך, בטון ובחיתוך הדיבור. גם העובדה שבכל אחד מעשרות
    צילום: שמואל יערי

    הראיונות העיתונאיים שנעשו איתו לאורך השנים צפה ועלתה סוגיית הסקס-אפיל שלו, מעידה על כך שהתקשורת, ממש כמו הצופים, אוהבת ללטף לו את בלוטת האגו הגברי.

     

    פרנק גילם בעבר את דורון קדמי בטלנובלה המנוחה "לחיי האהבה", צבי אקריש בזו הנוכחית "מיכאלה", את יונתן ב"קיסריה סופ"ש", סטנלי ב"חשמלית ושמה תשוקה" ובקרוב את קלאודיוס מ"המלט" שעתיד להיכנס לחזרות בספטמבר. בימים אלה אפשר לראות אותו ב"עקר בית" קומדיה ישראלית משובחת שכתבה ענת גוב וביימה עדנה מזי"א.

     

    בהצגה מגלם פרנק את חברו הטוב של מפקד טייסת (יוסי פולק) שפרש לגמלאות ומגלה שבניגוד למה שחשב, החיים של כל מי שהקיף אותו, מלאים גם בלי נוכחותו. בעזרת תחבולה שקרית ומפלצתית שהוגה, יוזם ומוציא אל הפועל חברו הטוב, הוא מצליח לכבוש לעצמו לזמן מה גן עדן מזויף שעליו הוא מוותר מאוחר יותר. פרנק (רגב) – הוא רופא יוצא טייסת, רודף שמלות שדוגל בשיטת השקרים הלבנים כשהאמת מכבידה מדי, מאמין שלכל רגש יש כדור ומודאג בעיקר מזה שהוא עלול לשכוח לקחת את הוויאגרה בזמן.

     

    במונולוג מהסרטים שמטיחה דמותו ב"עקר בית" הוא טוען כי לגנות את השקר זו התחסדות ואומר: "השקר צובע את החיים שלנו בצבעים, בגווני גוונים. האמת היא מוות. מתי אומרים ברוך דיין אמת? כשהבנאדם מת. מה זה חסד של אמת? החסד האחרון שגומלים למת. מה זה עולם האמת? העולם הבא. אבל העולם הזה, כולו שקר". המונולוג הזה, מתברר, משקף במידה לא מועטה את יחסו של פרנק למקצוע בוא הוא עוסק.

      

    אתה נוגע בהמון תחומים. איך אתה בוחר את התפקידים שלך?

     

    "אני לא בוחר. אני מאוד אוהב לשחק ומאוד זקוק לכסף וזו הסיבה שאני עושה פחות או יותר כל מה שמציעים לי אם זה בטלוויזיה, בתיאטרון או בקריינות. מעולם לא משך אותי לעשות התנסויות תיאטרוניות, אני רוצה הפקות שמקבלות את מירב תשומת הלב, הכסף וההשקעה".

     

    איך היית מגדיר את המקצוע שלך?

     

    "זה מקצוע של שקר שהופך לאמנות כשהקהל מאמין שזו האמת. המומחיות שלנו היא לשקר בעיניים לאנשים שמבקשים שנשתף אותם באשליה מפני שהאמת היא בלתי נסבלת. התיאטרון במיטבו לוקח אותך למקומות לא מוכרים ובהם גורם לך למצוא את המוכר".

     

    אתה אוהב את מה שאתה עושה? 

     

    "שלבי ההתאהבות שלי במקצוע הם בעלייה מתמדת. הגעתי מממצב של לא ליהנות ולאט אני הולך ומתאהב במקצוע. היו פעמים ששאלתי את עצמי למה אני עושה את זה. הגעתי לתיאטרון עם טראומה של ילד שמגיל ארבע גמגם והשתדל לשתוק בשביל למזער את העלבון. כל מה שהדאיג אותי בימים הראשונים בתיאטרון היה שלא אגמגם, זה הפך את העלייה לבמה לסיוט. למזלי מרגע סיום הלימודים ב'בית צבי' תמיד הוצעו לי כל הזמן תפקידים, כך שהיו לי המון שעות טיסה ומספיק זמן להתאקלם. יצא שבאתי לתיאטרון לטפל בעצמי ולא להעניק לקהל איזו שהיא חוויה. העלבון באיזשהו מובן דחף אותי קדימה אבל נדרש לי זמן עד שמצאתי את ההנאה".

     

    אתה מדלג בין תיאטרונים, בין פלטפורמות וז'אנרים של יצירה. זה מחוסר נאמנות או מקוצים בישבן?

     

    "צריך להיות נאמן לתיאטרון? אני נאמן למקצוע שלי. בעבר היה בי משהו קפיצי שלא השאיר אותי לרגע אחד באותו המקום, אבל אני חושב שאני מתנייע לא מתוך אידיאולוגיה אלא כי ככה זה פשוט קרה. אני חושב ששום דבר בחיי לא נולד מאידיאולוגיה. מעבר לזה התיאטרונים הישראליים בעצמם הפסיקו לבנות קאדרים של שחקנים שהולכים איתם במשך שנים. המוטיבציה של התיאטרון היום שונה בין היתר בגלל המבנה הטופוגרפי התרבותי שהשתנה והפך את הכל לסניפים של ערוץ 2, שמונע מלמכור ולמכור ולמכור. התיאטרונים היום אוספים פרצופים מוכרים שיימכרו כרטיסים, השינוי הזה שהוא מאוד בולט, הוריד את ערך הנאמנות שעליו את מדברת ובכלל את הערך המוסף שאמור היה להימצא בתיאטרון, בין היתר בזכות הקיצוצים בתקציב".

     

    מה הית רוצה שייקרה?

     

    "אם היו מצמצמים את קאדר השחקנים בתיאטרון למספר של 10-15 שחקנים, מורידים את היקף ההפקות ומתמקדים בהפקות מקור ישראליות מצד אחד ובפרשנויות חדשניות ונועזות למחזאות קלאסית מנגד, מכינים תשתיות שיקלטו את בוגרי בתיה"ס למשחק לקבוצת הצעירים של התיאטרון ומחזירים בכך לתיאטרון את המובן העילי שלו שמבדיל אותו מהטלוויזיה, אם היו עושים את כל זה, התיאטרון הישראלי היה נראה אחרת. אני בעד חזרה לתיאטרון בתקופת המשטרים המזרח אירופאיים עם מעט שחקנים ועם הפקות אליטיסטיות, אבל אנחנו במזרח התיכון החם והמבעבע וכאן, אני אומר תודה על זה שבכלל יש פה תיאטרון עם כל המצב הקטסטרופלי".

     

    אמרת בעבר שאנשים היו באים פעם לתיאטרון כדי להתמלא והיום הם באים בכדי להתרוקן ולא רוצים שיטרידו אותם. זה מפריע לך?

     

    "אם סוג ההפקות שעליהם דיברתי היו הדבר העיקרי בו אני מתעסק, סביר להניח שזה היה מציק לי, אבל מכיוון שאני נוגע בכל מיני סוגים של מחזות כמו 'חשמלית ושמה תשוקה', 'המלט' אוטוטו או 'הורדוס' ו'צור וירושלים', אז יש לי איזונים. אבל אני בהחלט חושב על זה. מאוד מורגש שהקהל זקוק שנבדר אותו בגלל שהמציאות כל-כך קשה, כואבת ודחוקה. מאוד קשה להציע לקהל משהו שהוא לא קומדיה".

     

    מה היית רוצה שיגישו לך כקהל תיאטרון?

     

    "אני לא ממש קהל של תיאטרון. אני חושב שבקהל הרבה יותר משעמם מאשר על הבמה וזו הסיבה שאני שחקן. אני לא יודע אם הייתי הולך לראות את רוב הדברים שאני עושה, כמו שאני לא צופה בטלנובלות. חסרים לי מחזות קלאסיים שבהם הטקסט דומיננטי כמו 'נתן החכם'. בקלאסיקה יש כל-כך הרבה תפקידים טובים, גם הקטנים שבהם, יש עושר של שפה וסיטואציות קיצוניות".

     

    איפה אתה נהנה יותר?

     

    "לגלגל על הלשון את העברית המדוברת של 'עקר בית' זה עונג שונה מזה שמתקבל מטקסט של שיקספיר. כמו הכל בחיים, אם היה לי רק מדבר אחד, לא הייתי מוצא אותו מדליק ולכן אני משלב. אבל התיאטרון הוא מרכז הכובד מבחינתי, מכיוון שהסיכוי לקבל בו תפקידים שימשכו אותי גדול לעין שיעור מאשר בקולנוע ובטלוויזיה. תסריט לעולם לא ישווה למחזה".

     

    הדמויות שלך חוזרות תמיד לאזור החלציים, מאוד סקסיות, חזקות וגבריות. לא בא לך להימלט מהסטיגמה?

     

    "אני משער שזה מה שרואים בי כשבאים ללהק שחקנים להפקה. מה אני אגיד, העולם מתנהל על פי טייפקאסטים וככה זה עובד. באזור החלציים מרוכזים כל התפקידים הטובים ואם מוצאים אותי ראוי להם, אני רק יכול לשמוח על כך. יש כל-כך הרבה תפקידים נפלאים שנולדים מתוך ההגדרה המאוד רחבה של גברי, סקסי וחזק, שאני אמות לפני שאסיים לעשות את כולם.

    אין לי תלונות. מצד שני שמחתי מאוד לגלם בטלנובלה 'מיכאלה' איש מבוגר וקצת חלוד, זה היה באיזשהו מקום לשבור את הטייפקאסט. אני חושב שיש בי טווח רחב של דמויות והעובדה היא שאני יכול לשחק מצד אחד את אלישע ב'צור וירושלים' ומצד שני את סטנלי ב'חשמלית ושמה תשוקה'. אם לא היו רואים בי את המנעד הזה אני חושב שזה היה מפריע לי".

     

    כשפורסם שתגלם את קלאודיוס חשבתי שמדובר בקיסר הרומי שהיה צולע, מגמגם ומרייר, דמות הפוכה לחלוטין מפסיפס הדמויות שגילמת. בסופו של דבר התברר שמדובר בקלאודיוס של "המלט" שהוא איש כוחני. מי מהם מרתק אותך יותר לגלם?

     

    "תראי, בסופו של יום כל הדמויות מגמגמות בשלב כזה או אחר. לכל דמות יש את רגעי המשבר והחולשה שלה ואת המקומות האלה צריך למצוא, אלה החומרים שמהם עשויים החלומות, מאותה תשוקה לא פתורה. לכל תפקיד יש את נקודות הקסם שלו למרות שכיף להיות מלך על הבמה".

     

    מכעיס אותך שאנשים מבטלים את ז'אנר הטלנובלות שבו אתה לוקח חלק די פעיל בשנים האחרונות?

     

    "זה כמו לצחוק על נכות מכיוון שפורמט הטלנובלה הוא פורמט נכה. אם יש אנשים שמוצאים בזה עונג שיערב להם".

     

    יש כזה דבר "הגבר האולטימטיבי"?

     

    "אדם הופך גבר מול אשה לכן כשאני עם עצמי אני בסך הכל אדם. אני חושב שרק אשה יכולה לדעת מיהו הגבר האולטימטיבי שלה. השאיפה היא לצאת מההגדרות ולהצליח לחבוק הכל כמו בספר המדהים של רוברט מוסילה 'האיש בלא תכונות' שמדבר על אדם שמורכב ממכלול התכונות. אני חושב שמבחינת האשה, הגבר האולטימטיבי הוא זה הגובר על יצרו, כי כולם זכרים לא כולם גברים"

     

    יש לך ילד בן 4 מנישואיך לשחקנית מירב גרובר ותינוק בן 8 חודשים מבת זוגתך הנוכחית. החיים השתנו?

     

    "הכל אותו דבר אבל לגמרי אחרת. ברור לי לגמרי שהחיים בלי ילדים הם חצי חיים. הם מסדרים לי את המינונים בחיים, בזכותם אני שמח על כל עבודה שנותנת לי פרנסה, דרכם הבנתי שכל דמות ראויה שישחקו אותה כמו שבכל בן אדם אפשר לגלות גדולה וייחוד".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הטבות למנויים
    מומלצים