למה לא משתמשים בגז?

לפני כשנתיים התבשרנו בקול תרועה רמה על המעבר הקרוב לתדלוק בגז. הבטיחו לנו שהנה בא הקץ לזיהום האוויר, שכן גז מזהם פחות מבנזין וסולר ואף זול מהם. דובר אפילו שהאוטובוסים העירוניים של דן ואגד יעברו לשימוש בגז, מה שיהפוך את חיינו לבריאים בהרבה.

עד כדי כך הכל נראה טוב, שהיו גם כאלה שהאמינו באמת ובתמים שהנה, עברנו לעידן הגז. חברות הדלק אמישראגז ודור החלו להיערך לקראת מכוניות הגז, יבואנית סובארו החלה בייבוא קיטים להסבת מכונית בנזין לתדלוק גם בגז, החלה להתקין אותם והקימה בחצר המוסך שלה בהרצליה תחנה למילוי גז.

מספר יבואנים פרטיים נוספים התחילו לייבא בעצמם ערכות להנעה בגז, והיו גם לא מעט התקנות פיראטיות של מערכות כאלה על-ידי אזרחים, שהבינו שאפשר לחסוך הרבה כסף באמצעות שימוש בגז בישול ביתי להנעת רכבם. אלה הכניסו בלונים לתא המטען של רכבם.

המציאות הישראלית חזקה יותר

אבל כל אלה שכחו כנראה שבין חלום ומציאות יש דרך ביורוקרטית ארוכה במיוחד במדינת ישראל. בעוד הירוקים מפנטזים על אוטובוסים נקיים, הודיע המשרד לביטחון פנים שהוא מתנגד בכל תוקף לכך שאוטובוסים עם מכלי גז על הגג ינועו בישראל בתקופה של פיגועים. במשרד לא ממש השתכנעו מהנימוקים שהגז אינו מסוכן והעניין ירד מהפרק.

גם בשוק האזרחי אף אחד לא ממש נתן גז לקדם את העניין. שהרי ברור שבלי פריסה ארצית של תחנות תדלוק למילוי, אף אחד לא יגלה עניין ברכבי גז. מאידך, תחנות הדלק אינן מעוניינות להשקיע סכומים נכבדים בהקמת מתקן מילוי לגז, אם כמות הלקוחות הפוטנציאלים אינה מצדיקה זאת.

אז בינתיים משמש כל נושא הגז להנעה כקרדום לחפור בו עבור פוליטיקאים. רק באחרונה הצהיר שר התחבורה החדש מאיר שיטרית כי הוא מתכוון להרחיב את ההיתר להתקנת מערכת הסבה לגז גם לכלי רכב ישנים יותר. כאילו שכלי הרכב החדשים כבר עברו לשימוש בגז והפוטנציאל נוצל.

נכון שכיום רק מכוניות משנת ייצור2001 ומעלה (אלה העומדות בתקן יורו 3) רשאיות להתקין את ערכת הגז. אלה הן אגב המכוניות הפחות מזהמות. דווקא על כלי הרכב הישנים יותר והמזהמים יותר, נאסר להתקין את מערכות ההסבה האלה. עכשיו, לפי הנחיית שר התחבורה, יוכלו גם מכוניות ששנת ייצורן 1995 ומעלה להצטרף למחול הגז׃ תיאורטית לפחות.

אז למה דוושת הגז תקועה?

הסיבה היא ה"רגולציה". כלומר, החוקים והתקנות שמוציאים משרדי הממשלה מתוקף תפקידם. למשל: המשרד לאיכות הסביבה אסר בתחילה על כלי רכב מונעים בגז לחנות בחניונים תת-קרקעיים, והיה גם לזה הסבר הגיוני לכאורה. הגז שבו משתמשים להנעת המכוניות, בעצם גז בישול, כבד מהאוויר. לכן קיים חשש שבמקרה של תקלה במערכת הוא ייפלט בחניון וישקע במקום להתנדף.

או אז, במקרה של ניצוץ, עלול להתרחש אסון. אלא שבדיקות הוכיחו שכמעט כל חניון תת-קרקעי חייב על-פי חוק להיות מצויד במשאבות המחליפות בו את האוויר. ההערכה היא ש-75% מהחניונים בארץ עומדים בדרישות האלה, ורכבי גז יכולים לחנות בהם באופן בטיחותי לחלוטין.

עכשיו יש דרישות של מכבי האש: כל תחנת דלק שתרצה להפעיל מתקן מילוי גז, תצטרך להוכיח שיש ברשותה מתקן כיבוי המסוגל לספק לחץ מים של 180 קוב לדקה. בתחנות רבות מתקני הכיבוי מסוגלים בקושי לספק 120 קוב לדקה. בתחנות חדשות יש אמנם מתקנים מתאימים, אבל בישנות נדרשת השקעה גדולה שתהיה כדאית רק אם מכוניות הגז יהפכו נפוצות בהרבה.

מערימים בעיות

ויש גם בעיה של מוסכים: מוסך שירצה לטפל ברכבי גז, יצטרך להשקיע בעמדת עבודה מיוחדת ששטחה לפחות 50 מ"ר והיא כוללת ליפט עם מנוע ממוגן בפני פיצוצים (בור אסור, כי הגז עלול לשקוע). ויש עוד שורה ארוכה של מגבלות: לבנות דופן או מחיצה שיפרידו בין תא הטיפול ברכבי הגז לשאר המוסך, להתקין מערכת איוורור, לבנות מערכת תאורה מניאון המוגן בפני פיצוץ (שכל מנורה שלו עולה כ-2,000 שקל לעומת עשרות שקלים למנורת ניאון רגילה).

וכמובן שצריך מערכת אוטומטית לכיבוי אש עם חיישני עשן. רגע, יש עוד. בזמן העבודה על הרכב חייבים לפרק ממנו את מיכל הגז - דרישה קצת מוזרה שכן היא אינה מאפשרת למוסך לבדוק את הרכב במהלך תיקון ללא מיכל הדלק שלו. את המיכל מאחסנים בתא מיוחד שצריך כמובן להקים במוסך. בקיצור, השקעה של כ-100,000 שקל, וזה עוד לפני התרוצצות להשגת אישורים מתאימים.

ובכל זאת יש מגזר אחד בו יש כרגע לגז סיכוי להתפתח: חברות עם ציי רכב גדולים. אלה יכולות להקים בשטחן תחנת מילוי גז לשימוש עצמי. יבואני קיטי ההסבה טוענים שההשקעה בהקמת התחנה ובהסבת כלי הרכב תחזיר את עצמה תוך זמן קצר יחסית, שכן קיט ההסבה עולה בין 7,000 ל-16,000 שקל למכונית, וספק הגז יסכים לסייע בהקמת התחנה תמורת חוזה ארוך טווח. מאחר ומחירו של הגז הוא פחות ממחצית מחירו של הבנזין לקילומטר נסיעה, הרי שבציי רכב שנוסעים בדרך כלל קילומטראז' גבוה, ההשקעה תכסה את עצמה מהר מאד.

לגבי ציי רכב כאלה גם הבעיה של פריסה ארצית של תחנות תדלוק פחות עקרונית, כי ההסבה לשימוש בגז לא באה על חשבון מערכת הדלק המקורית. אם יאזל הגז במיכל (טווח הנסיעה עומד על כ-400-500 ק"מ) עובר המנוע אוטומטית לבנזין, וכך מושגת הכפלה של טווח הנסיעה.

ובכל זאת, כלום!

אבל גם מה שנראה היה כפתרון כדאי ביותר, לא הפך עדיין ללהיט. לפי הערכות העוסקים בענף, יש בארץ כ-400 כלי רכב מונעים בגז, רבים לאחר שהוסבו באופן פיראטי. בעליהם משתמשים בבלוני גז ביתיים שאותם מניחים בתא המטען ומפרקים לקראת מבחן הרישוי השנתי. זאת מכיוון שרכב גז אינו יכול עדיין לעבור טסט אם לא קיבל אישור ממכון התקנים.

גם רוב מתקני המילוי הם פיראטיים כיום. תחנות של ממש יש מעטות מאד. במוסך המרכזי של סובארו בהרצליה, בעמק חפר אצל אחד מיבואני מערכות ההסבה ומספר מתקני מילוי של חברות הגז עצמן.

במסגרת הברדק אין אפילו תקן אחיד לפתחי המילוי, ובארץ נפוצים שני סוגים שונים. ספקי הגז מציעים להתקין בכל מיכל מילוי שני "אקדחים" שיתאימו לשני הסוגים. באירופה יש מתאמים המאפשרים להתאים את אקדחי המילוי לכל סוג של פתח מילוי. אבל בארץ, בינתיים לפחות, אין אישור לשימוש במתאמים כאלה מחשש לדליפת גז.

ויש גם את עניין סוג ערכת ההסבה. ישראל נכנסה לעידן הגז בתקופת הדור השני של הערכות, כאלה המתחברות לסעפת היניקה ומזרימות תערובות של גז ואוויר לצלינדר. ניצולת הגז בשיטה זו נמוכה בכ-20% מזו של המתקנים המתקדמים יותר. מחירן של הערכות האלה נע סביב 7,000 שקל.

הדור השלישי, מהסוג בו משתמשת יבואנית סובארו, הוא של הזרקת גז רב-נקודתית, בה מוזרם הגז ישירות לכל צילינדר. שיטה זו מדויקת יותר, ומשפרת את ניצולת הדלק. המחיר: כ-10,000 שקל. הדור המתקדם ביותר הוא של מערכת הזרקה נוזלית של הגז לצילינדר, המקטינה עוד יותר את צריכת הדלק. המחיר כאן: כ-16,000 שקל.

לא יוותרו על הכנסות

קשה עדיין להעריך באיזו מידה יפרוץ הגז לתודעת הצרכן הישראלי. כיום עולה הגז (כולל מע"מ) פחות מ-2.5 שקל לק"ג, לעומת יותר מ-5 שקלים מחיר ליטר בנזין. צריכת הדלק בגז אומנם גבוהה בכ-10%, אבל בשורה התחתונה המעבר כדאי כלכלית. אלא שסביר להניח כי אם וכאשר יעברו יותר כלי רכב לשימוש בגז, יגלה משרד האוצר כי הוא מפסיד מהכנסות אפשריות שמעניק המס על בנזין. התגובה הצפויה תהיה מס גם על גז, ייקור מחירו לצרכן והפיכתו לפחות כדאי, בדיוק כפי שקרה עם הסולר בשנתיים האחרונות.

מה שיכול לתת תנופה לגז הוא שימוש בו של אחד מיבואני הרכב כמקדם מכירות. וזה חשוב, משום שאף אחד בארץ לא מתכוון להרים קמפיין שיציג את יתרונות התדלוק בגז. מי ששוקלת את הרעיון הזה ברצינות, היא דווקא יבואנית סוזוקי, שהתקינה ערכת גז באחת ממכוניות הליאנה שלה.

אלא שגם האופטימיים בין העוסקים בענף, מעריכים שאם בחמש השנים הקרובות יגיע צי הרכב המונע בגז ל-10,000 מכוניות, מדובר יהיה בסיפור הצלחה של ממש. ואם אתם מעריכים כי הסיכויים למספר שכזה דומים לאלה של הוזלה ניכרת במחירי המכוניות החדשות על-ידי האוצר, אתם צודקים לחלוטין.