הֶנְזל וגְרֶטל, אגדה מעודכנת

אותו בוקר התחיל כסדרו בביתה של המכשפה הרעה. הילד הנזל היה כלוא בכלוב וציפה שהמכשפה תאכל אותו, בעוד אחותו גרטל המסכנה נאלצת להביא ענפי זרדים מן היער, כדי להבעיר את אש התנור לקראת צליית אחיה. היא בכתה מאוד בעשותה את כל ההכנות האלה. מאז השאירה אותם אמם בלב היער, כזכור, נותק הקשר בין הנזל וגרטל לבין הוריהם, ובית המכשפה העשוי לחם-דובשן וחלונותיו העשויים סוכר, היה להם לחצר המטרה, כדברי המעשייה הנודעת.

"הזדרזי, טיפשה," צעקה המכשפה הרעה על גרטל, "היום אני עומדת לאכול את אחיך, ואחרי-כן אותך, הנני תקווה."

"כן, גבירתי," ענתה גרטל, "מייד הריני מוכנה."

באותה שעה נכנס לבית איש יפה-תואר ובעל צביון הומניטארי בולט לעין ואמר:

"הנני ד"ר פרומאז', נציג הארגון הבינלאומי 'אמנסטי'. נשלחתי הלום להציע את שירותי הטובים."

אפשר לשער בנפשנו מה גדולה היתה שמחתם של הילדים המסכנים.

"הצילו נא," קרא הנזל, "הושיעני, אדוני הטוב, שכן עומדת המכשפה הזאת לאכול אותי בהקדם האפשרי."

ד"ר פרומאז' מייד העמידו על מקומו:

"אין בדעתי להתערב בסכסוכים מקומיים," אמר, "תפקידי הוא לשקוד על שלומם ועל בטחונם של כל הילדים וכל המכשפות באשר הם."

והוא לחץ את יד בעלת הבית ואת יד הילד בתקן ארוחת הצהריים באותה לבביות, ואף ביקש סליחה מן המכשפה על התפרצותו הבלתי-מרוסנת של הנזל, וכך הצליח להחזיר את אמונה של המכשפה בארגון הבינלאומי.

"הוי," חשבה המכשפה בלבה, "האיש הזה הוא באמת נייטראלי באופן בלתי-רגיל לגבי זכויות הילד באשר הוא ילד."

ולא עוד אלא ציוותה המרשעת העיוורת על הנזל להושיט את אצבעו דרך הסורג של הכלוב, למען תוכל למשש אותה ולדעת אם כבר השמין לקראת אכילתו. אולם הילד הנבון הושיט לה עצם יבשה, כנוהגו מדי בוקר בבוקרו, כדי להראות לה שעודנו רזה מדי.

"אהוי," שפכה המכשפה את חרון-אפה, "איזו אצבע כחושה יש לך, טיפש."

"פארדון," התערב ד"ר פרומאז' מן הצד, "אין זו אצבע כלל ועיקר, מאדאם, אלא עצם יבשה גרידא."

והוא פנה אל הנזל וגרטל ונזף בם על תחבולתם. שכן, כך אמר להם, אסור לו, כנציגו הרשמי של אמנסטי, לתת יד לכל מעשה-הונאה שהוא, כי זה היה מהווה שיתוף-פעולה עם אחד הצדדים המעורבים בסכסוך.

"הוי, אני מתחילה לאהוב את אמנת ז'נבה," קראה המכשפה ומייד החליטה לצלות את הנזל בתנור, ויצאה החוצה להביא מהר תבלינים שונים. הילדים ניצלו את שעת הכושר והחלו מפצירים בד"ר פרומאז':

"דוד," בכתה גרטל בדמעות-שליש, "פתח נא את כלובו של אחי המסכן ושחררהו ברוב טובך."

"רק בהסכמתה בכתב של המכשפה רשאי אנוכי לעשות כן," ענה הנציג בעצב גלוי והוסיף בלחש, "הריני מבקש את הבנתכם, רבותי, שכן אם המכשפה תיווכח, שהנני מסייע בידכם להשתמט מן הצלייה, הרי שום מכשפה עלי-אדמות לא תשתף עוד פעולה עם ארגוני הבינלאומי, ולא ינתן לנו בעתיד לפעול ביעילות מירבית למען צימצום הסבל הכללי בקרב האנושות."

"זה נשמע די משכנע," קרא הנזל מתוך הכלוב, "אולם אם יפסיק הארגון של אדוני לפעול ביעילות, הרי גם המכשפות יסבלו מזה, כמדומני."

"לא יסבלו," השיב ד"ר פרומאז' מניה וביה, "שכן הן אוכלות ילדים, אולם הילדים אינם אוכלים מכשפות. על-כן חובה על ארגוננו הבינלאומי לרקום יחסים תקינים בראש ובראשונה עם ציבור המכשפות, ולא עם הילדים ההולכים ונאכלים ללא הפוגה."

ראו הילדים שגורלם נחרץ, ופרצו בבכי-תמרורים.

"אוי," נאנחו, "אוי ואבוי לנו באמת."

"עת התיווך הגיעה אפוא," אמר ד"ר פרומאז' בנפשו והוציא דגל לבן מתחת למעילו, ובנפנפו בו נפנופים עזים מאוד יצא אל המכשפה ודיווח לה בקפדנות ראויה לשבח:

"הילדים בוכים בציינם אוי ואבוי לנו באמת."

"זה טוב מאוד," ענתה המכשפה באוספה תבלינים, "טעמם של הטיפשים ייעשה מלוח מן הדמעות."

ד"ר פרומאז' חזר עם הדגל הלבן אל הילדים והמשיך במשא-ומתן: "המכשפה ביקשתני להודיע לכם," דיווח, "שטעמכם, טיפשים, ייעשה מלוח מן הדמעות. עבור."

והוא יצא והתקשר עם המטה וביקש הנחיות נוספות. אולם הסתבר, שאין באמנה אף סעיף אחד ראוי לשמו, הדן בצליית ילדים ובאכילתם המאורגנת, על-כן לא נמצא מקום ליוזמה נוספת בנדון. אפס בינתיים קרו דברים בבית.

המכשפה הרעה הראתה לגרטל כיצד תוכל בנקל להכניס את אחיה לתנור, והיא הדגימה התכופפות מול הפתח, אולם הילדה הזריזה נחלצה ואהוי דחפה את המכשפה פנימה וסגרה עליה את דלת הברזל. אפשר לתאר לעצמנו את חדוות הנזל וגרטל על הצלתם המופלאה. אולם בשעה זו טס לו פנימה השליח ההומניטארי, זינק במהירות הבזק והוציא את המכשפה בעודה באיבה מן התנור החם, והתנצל בפניה בשל מעשה האלימות שנעשה בה בעורמה.

"כל עוד הנני בשטח," הכריז הד"ר פרומאז', "לא ישונה בכוח הזרוע הסטטוס-קוו הקיים בבית זה."

"אכן חזק ואמץ," השיב הנזל שיצא מן הכלוב בכוחות עצמיים, והוא נחפז וחבט במטאטא של המכשפה חבטה אדירה על ראשו של ד"ר פרומאז' ואהוי גמז אותו נפש. לאחר-מכן הבעירו הילדים המשוחררים-מתסביכים אש גדולה וצלו את המכשפה בתנור עלא-כיפאק, ואכלוה תוך שירת שירי מולדת. והם טרם אכלו מטעמים טובים ממנה עד היום הזה.